בס"ד
פרשת וירא: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"
אורח = אחר -קבלת האחר השונה
מהסיפור המופיע בתחילת פרשת וירא, חז"ל לומדים על חשיבות מצוות הכנסת אורחים:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח
הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. (בראשית, י"ח, א - ג).
אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין
מהקבלת פני שכינה. דכתיב "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר" וגו'. (שבת קכז.).
שלושת האנשים הניצבים בפתח האוכל אינם יצורים מושלמים,
מכוסים בגלימות לבנות וצחות ומעוטרים בכנפי מלאכים.
שלושת האנשים הם וודאי עוברי אורח
מאובקים ומיוזעים מן הדרך הבגדים מאובקים ורגליים יחפו .
אלא שאברהם, המסוגל לשאת עיניים מעל המציאות המאובקת,
הנדושה, הגלויה לעין,
רואה את צלם הא-ל הגלום באנשים הללו,
וכנראה באנשים באשר הם, ולכן עורך לכבודם הכנסת האורחים לה ראויים
מי שנבראו בצלם, כאילו אכן נערך לקבל את פני השכינה, שאת השתקפותה הוא רואה בפניהם.
(שלא כמו בציורי התנ”ך המוכרים של מעמד זה לדוגמא גוסטב דורה, )
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר" וגו'.
