שנינו במשנתנו: שהיה ר' שמעון אומר: כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן, והקריבו — הרי זה בלא תעשה. ולא פירש ר' שמעון בדבריו איזה לא תעשה הוא זה. ונפנים לברר את דבריו, מאי טעמא [מה בדיוק הוא הטעם, המקור בתורה] לאותו לאו שציין ר' שמעון?
אמר ר' אילעא אמר ריש לקיש: שכן אמר קרא [המקרא]: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו. כי לא באתם עד עתה על המנוחה ואל הנחלה" (דברים יב, ח — ט). שכך אמר להו [להם] משה לישראל: כי עייליתו [כאשר אתם נכנסים] לארץ ישראל, ישרות, כלומר, קרבנות שבאים מתוך מה שישר בעיני אדם, מנדבת לבו, שהם נדרים ונדבות — אותם תקריבו, אבל חובות לא תקריבו ואפילו במשכן שבגלגל, עד שתגיעו אל "המנוחה" — זו שילה, ותקריבום.
והרי איפוא שקרבן חובה בתקופת גלגל לגבי (ביחס) לתקופת המשכן בשילה, מחוסר זמן הוא, וקאמר להו [ואומר להם] משה: לא תעשון אותם באותה תקופה. הרי שהמקריב מחוסר זמן עובר בלא תעשה זה של "לא תעשון".
אמר ר' ירמיה לר' זירא: לפי זה נמצא שיש כאן איסור "לא תעשה" כללי להקריב מחוסר זמן אפילו במשכן, כפי שהיה בגלגל, אי הכי [אם כך], כל המקריב מחוסר זמן, ואפילו בפנים,
