פרק ט'

1. בפרק זה אנו לומדים על דמותו של שאול. הדבר נעשה באמצעות אפיון ישיר ואפיון עקיף.

אפיון ישיר- לומדים על הדמות מתוך דברי המספר.

• פסוק א' מפרט את השושלת המשפחתית של שאול. הדבר מעיד על חשיבות משפחתו. ידוע כי, הוא שייך לשבט ממרכז הארץ (שבט בנימין), שבט קטן ולא מתנשא הכולל לוחמים מעולים.
• "גיבור חייל... בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם" (פסוקים א- ב'): שאול מוצג כגיבור חיל- איש מוכשר מבחינה צבאית (למושג זה פירוש נוסף- גיבור חיל נחשב גם לאדם המצליח מבחינה כלכלית). כמו כן, הוא מתואר כאדם מובחר ומצוין, הבולט במידותיו הטובות מכל העם- אין טוב ממנו בכל ישראל. בפסוק ב' קיימת התייחסות אף למראהו החיצוני- הוא מתואר כטוב מראה (יפה).

אפיון עקיף-מסיקים מסקנות על הדמות ולומדים עליה מתוך פרטים ותופעות הקשורים בה, כגון: דבריה, מעשיה, הסביבה בה היא חיה, תולדותיה וכדומה.

בפרק זה שאול מוצג כאדם הנוהג בכבוד, בנימוס ובהתחשבות בכל אדם ללא קשר למעמדו (אביו, שמואל והנער), כאדם צנוע ועניו וכאיש שוחר שלום.

• שאול נוהג בכבוד באביו- שומע בקולו ויוצא למסע ארוך על מנת לחפש את האתונות שאבדו (פסוק ד').
• שאול נוהג באביו בהתחשבות- כעבור שלושה ימים הוא רוצה לחזור הביתה מחשש שאביו דואג לגורלו (פסוק ה'). גם בנער הוא נוהג בהתחשבות ובנימוס. הוא מכבד את דעותיו של הנער למרות מעמדו הפשוט ואינו נוהג בו בזלזול- נענה להצעת הנער לפנות לשמואל ולבקש עצתו בפרשת האתונות שאבדו. כלומר, הוא מוכן לציית ולהישמע גם למי שנחות ממנו במעמד.
• שאול מתגלה כבחור מנומס. בתחילה, הוא אינו מוכן לפנות לשמואל היות ואין בידו תשורה להביא לו- מנהג מקובל כאשר מבקרים אדם ורוצים לכבדו (פסוק ז').
• שאול מגלה אחריות רבה בביצוע משימות- הוא עובר במשך שלושה ימים ממקום למקום על מנת למצוא את האתונות.
• שאול מגלה ענווה רבה וצניעות כאשר שמואל רומז לו שהמלוכה על ישראל מובטחת לו מה'- הוא אומר בצניעות ובתימהון שהוא בסך הכל אדם פשוט, השייך לשבט הקטן והצעיר ביותר מכל שבטי ישראל.

הרחבת המידע (באמצעות אפיון עקיף) על דמותו של שאול בפרקים י'- י"א:

א. שאול אינו מגלה לאיש על עניין המלוכה דבר המעיד על צניעות וכן גם על היותו איש שומר סוד (הוא נענה לבקשת שמואל שלא יגלה את דבריו על עניין המלוכה). יש לציין, כי צניעותו של שאול מתגלה שוב גם בפרק י'- כאשר שמואל מפיל גורל לפיו יבחר המלך והוא עולה בגורל, הוא נחבא אל הכלים מתוך צניעות (פרק י, פסוק כ"ב).

ב. שאול איש שלום ולא איש נקם- לאחר הניצחון על נחש העמוני (פרק י"א) העם מבקש להרוג את כל אלו שלא האמינו בכוחו של שאול להנהיגם במלחמה. שאול מתנגד לכך ומבקש לא להתנקם במתנגדיו, אלא להתרכז בשמחת הניצחון.

 

2. הנער שמלווה את שאול בחיפוש האתונות והנערות בהן הם פוגשים בחפשם אחר שמואל הן דמויות המקדמות את העלילה.

הנער- מציע לשאול לפגוש את שמואל. הצעתו מביאה לכך שהמפגש בין שאול ושמואל, בו תרמז המלוכה לשאול, יצא לפועל.

הנערות- מסבירות לשאול היכן נמצא שמואל ומציינות שימהר לפגוש אותו בטרם יעלה לזבוח זבח על במת העיר. כלומר, גם הן תורמות למפגש בין שמואל ושאול.

הערה: הנערות מכוונות את שאול ומסייעות לו למצוא את שמואל. יחד עם זאת, הן מאריכות בתשובותיהן ומסבירות לו על מעשיו של שמואל באותו היום. הסיבה לכך, כפי הנראה שאול מצא חן בעיניהן והן מעוניינות להתחיל עימו (למדנו בתחילת הפרק על מראהו היפה).

 

3. פסוק ט' הינו גלוסה- הערה של המספר לקורא המאוחר שאינו מכיר את המושג:

בעבר נהגו לקרוא לנביא בשם רואה. יתכן והסיבה לכך נעוצה באופן בו ראו את תפקידו- מגיד עתידות (רואה את העתיד). מאוחר יותר החלו לראות בו איש האלוהים, המוסר לעם את דבר האלוהים, ופועל לפי הנחיותיו. לכן, הגדרתו השתנתה מרואה לנביא (פסוק י').

 

4. שמואל יודע מראש על הפגישה העתידה בינו ובין שאול:

• ה' דיווח לו על הפגישה יום קודם לכן ומסר לו את מטרתה- משיחת שאול למלך על ישראל (פסוק ט"ו).
• שמואל מבקש מהטבח שייתן לשאול את מנת האוכל שנשמרה עבורו. כלומר, הוא ידע מראש על בואו של שאול (פסוק כ"ג).

 

5. ה' הוא שכיוון את פגישת שאול ושמואל:

• הוא מודיע לשמואל על הפגישה יום לפני שיצאה לפועל.
• כאשר שמואל רואה את שאול ה' אומר לו שזה האיש שיעמוד בראש העם.
• מכל תושבי העיר דווקא פוגש שאול בשמואל ושואל אותו היכן בית הרואה.

6. הסיפור המוצג בפרק זה כולל סממנים אגדתיים- לא הכל נראה מציאותי והגיוני:

• הגיבור שאול פוגש את שמואל- איש האלוהים, היודע לספר לו דברים נסתרים (שאול ימלוך על ישראל, האתונות ימצאו לבסוף וכו').
• הגיבור שאול הוא איש פשוט העולה במעמדו והופך למלך על ישראל.
• הגיבור מוצג כדמות טובה- גיבור "לבן" כמו באגדות ולא כדמות "שחורה (אנטי).
• הגיבור מוצג כדמות שנודדת ממקום למקום.
• הסיפור כולל מספרים טיפולוגיים: שאול חיפש את האתונות במשך שלושה ימים, מספרם של נכבדי העיר שהשתתפו בזבח הוא שלושים (כפולה של המספר 3) וכו'.

 

7. סיפור האתונות הוא בעצם סיפור מקדים לפגישת שאול ושמואל. שאול חיפש אתונות ומצא מלוכה. כלומר, הוא חיפש דבר פעוט ערך יחסית ומצא דבר שערכו רב וחשוב ביותר.

 

 

פרק י'

הפרק מתחלק ל- 4 חלקים:

א. שמואל מושח בסתר את שאול למלך על ישראל- הוא יוצק שמן על ראשו, מנשק אותו לאות כבוד, מבטיח לו את המלוכה וכן מציין בפניו שה' יעמוד לצידו בתפקידו החדש.

בפסוק ו' שמואל אינו מציין ששאול הפך למלך על ישראל, אלא אומר שהפך "לאיש אחר". דבר זה מעיד על ההתנגדות שיש לשמואל לרעיון המלוכה בישראל.

ב. "ויהפך לו אלוהים לב אחר... ויתנבא בתוכם" (פסוקים ט'- י')- לבו של שאול "השתנה" והפך להיות רוחני. הוא מתפקד כנביא ומצליח לנבא על ישראל. העם מבחין שרוח ה' שורה עליו. העם שואל- "הגם שאול בנביאים?".

שאול אינו מגלה דבר על המלוכה שהובטחה לו מצניעות וכן עקב הבטחתו לשמואל לא לגלות דבר בשלב זה על שיחתם ומשיחתו למלך.

ג. שמואל קורא לעם להגיע למצפה ושם הוא מפיל גורל בו יעלה המלך. הגורל נופל על

שבט בנימין, מתוכו נלכדה משפחת המטרי ובמשפחה זו נופל הגורל על שאול (שבט, משפחה, איש).

העם רואה בבחירה זו של שאול למלך עליהם, בחירה ראשונה של ה', ובעיניו זוהי ההמלכה הראשונה של שאול למלך על ישראל. בהמלכה זו העם מריע למלך החדש, אך ישנה קבוצת אנשים רעים (בני בליעל) המתנגדים לשאול ולא מאמינים ביכולותיו לתפקד כמלך טוב על ישראל. לכן, הם בזים לו ולא נוהגים בו בכבוד (אינם מביאים לו מנחה כנהוג).

ד. שמואל כותב בספר את משפט המלוכה- החוקים שלפיהם נקבעים חובות וזכויות       המלך. את הספר הוא מפקיד בבית ה'- אוהל מועד.

 

יש לציין, כי שאול נבחר למלך על ישראל בתקופה קשה ובעייתית:

• לעם אין צבא קבוע.
• שבטי ישראל מפוזרים בארץ, אין ביניהם קשר רציף וכל אחד דואג לצרכיו ולביטחונו.
• שבטי ישראל יושבים בין עמים גויים ונתונים להתבוללות ולהשפעות התרבות הזרה.
• שאול הוא המלך הראשון. אין לו ממי ללמוד על תפקידו כמלך וכן בני ישראל עדיין לא רגילים במערכת יחסים שבין עם למלך.

 

פרק י"א

1. בפרק זה נחש העמוני יוצא להילחם בתושבי יבש גלעד. תושבי יבש גלעד חוששים ומבקשים לכרות ברית עם האויב. נחש העמוני מוכן לכרות עימם ברית בתנאי שינקר את עינם הימנית- אות לקלון, השפלה וחרפה וכן סמל לעבדות עולם. תושבי יבש גלעד מבקשים ממנו לחכות 7 ימים. אם לא יקבלו עזרה משאר השבטים יסכימו לתנאי זה.

שאול מארגן את בני ישראל למלחמה בנחש העמוני ונוחל ניצחון גדול. כתוצאה מכך גובר הכבוד שרוחש העם כלפי שאול והוא מכיר בשאול כמנהיגו.

 

2. תושבי יבש גלעד מוכנים לכרות ברית עם נחש העמוני ואף שוקלים ברצינות את התנאי שהאחרון הציב בפניהם- ניקור עין ימין.

על מה הדבר מעיד?

• הקשר בין השבטים רעוע, קיים פילוג בעם ואף חוסר אחווה- אין בטחון שבעת צרה כולם יתאחדו לעזור לחלש.
• קיימת תחושה שאין מנהיג חזק שיארגן את העם למלחמה וינהיג אותו בביטחון.

 

ואכן, בשלב זה שאול עדיין אינו מתפקד כמלך. ההוכחות לכך הן:

א. "והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה" (פסוק ה')- שאול אינו מוצג כמלך, אלא כאדם שעדיין עובד בעבודת האדמה (איכר) ועם הבקר.

ב. "ויאמר שאול מה לעם כי יבכו" (פסוק ה')- שאול אינו יודע בשלב זה את אשר קורה לעם ואינו מודע לאיום של נחש העמוני על בטחון תושבי גלעד (דברים שמלך אמור לדעת על עמו).

ג. "...אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחר שמואל..." (פסוק ז')- שאול שומע על כוונת נחש העמוני לתקוף את יבש גלעד ומחליט לגייס לוחמים מקרב בני ישראל לעזרת אחיהם. הוא לוקח זוג בקר, מחלקו לחלקים ומפזרם בכל ישראל. הוא מאיים שכך יעשה לרכוש של כל מי שלא יתגייס לעזרת יבש גלעד ויצטרף אליו ואל שמואל. כלומר, למרות ששאול הומלך כמלך הוא עדיין מזכיר את שמו של שמואל. הוא עושה זאת לא רק משום ששמואל היה מכובד בעיני העם והאחרון היה רגיל לשמוע את הוראותיו, אלא משום שבפועל עוד לא התחיל לתפקד כמלך ושמואל עדיין עמד בראש העם בשלב זה.

 

3. עקב האיום של נחש העמוני שאול ממהר לגייס חיילים מישראל- "ויפקדם בבזק" (פסוק ח'). הוא מגייס 300,000 איש מישראל ו- 30,000 איש מיהודה. הדבר מעיד על הפירוד בין יהודה וישראל.

 

4. מהם התכסיסים בהם נוקט שאול במלחמה נגד נחש העמוני?

• גורם ההטעיה- שאול מחלק את הצבא לשלושה ראשים- גדודים. ההתקפה משלושה כיוונים אינה רק יעילה (האויב מותקף מכל הצדדים ואין לו אפשרות מילוט), אלא גם יוצרת אפקט של לוחמים רבים.
• גורם ההפתעה: שאול וחייליו מתקיפים את האויב באשמורת הבוקר- שעה מאוד מוקדמת בבוקר. בשעה זו חיילי האויב עדיין ישנים ואינם מצפים וערוכים להתקפה. אפילו לתושבי יבש גלעד לא מגלה שאול את השעה האמיתית של ההתקפה- הוא שולח מלאכים ליבש גלעד ומבקש מהם למסור לאחרונים שההתקפה תתרחש בצהרים ("בחום היום").
• גורם ההטעיה- תושבי גלעד מבשרים לאויב (כדברי המלאכים ששלח שאול) שלמחרת יכנעו. כלומר, נחש העמוני חושב בטעות שאין איש מבני ישראל המוכן לעזור לתושבי גלעד ולכן הם בוחרים בכניעה.

 

ואכן, בני ישראל נוחלים ניצחון גדול במלחמה זו. חיילי האויב בורחים בנפרד, לא בקבוצות ואף לא בזוגות- "לא נותרו בהם שניים יחדיו" (פסוק י"א). כל אחד ניסה לדאוג רק לעצמו.

 

5. שמואל קורא לעם להתאסף בגלגל ולחדש שוב את המלוכה של שאול עליהם. זו הפעם השנייה ששאול עובר את טקס המלוכה לפני העם והפעם הדבר נעשה מתוך בחירה של העם ועל פי רצונו, אך עבור שאול זו הפעם השלישית. הפעם הראשונה בה נמשח למלך היתה במעמד מצומצם- רק עם שמואל ונעשתה בסתר ובפעם השנייה הומלך על פי קביעת ה' לאחר שעלה בגורל .

 

 

מדוע שמואל בוחר לערוך את טקס ההמלכה דווקא בגלגל?

• הגלגל נחשב למקום קדוש. בגלגל נמצא גל אבנים הכולל 12 אבנים (לפי מספר השבטים) מהירדן. גל אבנים זה הוקם כזכר לנס שעשה ה' לישראל בחציית הירדן. לכן, מתאים לחגוג בגלגל את הנס שעשה ה' לעם ולשאול במלחמה נגד נחש העמוני.
• הגלגל קרוב למקום המלחמה עם בני עמון ולכן מתאים לחדש בו את המלוכה.

 

 

יש לציין, כי הסיפור המקראי חוסך במילים. אם כן, מדוע ספור ההמלכה חוזר על עצמו 3 פעמים?

תשובה- כל המלכה מוסיפה ומחזקת את המלוכה של שאול על ישראל:

הפעם הראשונה מציגה את הצד הדתי שבמלוכה- שמואל מושח את שאול למלך לפי מצוות ה'.

הפעם השניה מציגה בנוסף לצד הדתי את הצד המשפטי שבמלוכה- הטקס מביע כריתת ברית בין שלושה צדדים: ה', שאול והעם.

הפעם השלישית מוסיפה את הצד הפולחני שבהמלכה- המלך שאול מוכיח את יכולתו להגן על העם מפני אויביו והאחרונים מקבלים חובותיהם כלפיו כמלך ואת מרותו. לבסוף, העם ושאול זובחים לה'.

 

פרק י"ב

 

העם נאסף לבקשת שמואל בגלגל לצורך חידוש המלוכה של שאול על ישראל. במעמד זה הוא אומר לעם את הדברים הבאים:

• מציין שהוא זקן ומהיום המלך יקבל את תפקידיו ויעמוד בראשם.
• מדגיש את נאמנותו לעם בתקופה בה שימש כנביא.
• מזכיר לעם את כל הנפלאות שה' עשה עבורם וכיצד סלח להם כאשר פשעו ולא שמעו במצוותיו.
• מציין את התנגדותו של ה' לרעיון המלוכה. כדי להוכיח זאת הוא נותן אות- רעמים נשמעו וגשם רב ירד למרות שזו תקופת הקציר ובתקופה זו הגשם אינו מבורך (אינו גשם ברכה).
• מציין בפני העם שהתנהגותם תקבע את אשר יקרה להם- אם ישמעו בקול ה' הוא יבוא לעזרם ולעזרת מלכם (מילות עידוד), אך אם יבגדו בו הוא יענישם (מילות אזהרה).

 

פרק י"ג

 

1. "בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך על ישראל" (פסוק א').

פסוק זה סתום היות והוא מעלה מספר שאלות:

• כיצד יתכן ששאול היה מלך בגיל שנה?
• מדוע מצוין ששאול מלך על ישראל רק שנתיים והרי יש להניח שמלוכתו על ישראל נמשכה יותר שנים?

פתרון הבעיות:

• שאול תפקד כמלך על ישראל בפועל רק שנה לאחר שנמשח.
• הפרשה המתוארת בפרק זה- מלחמת ישראל בפלשתים, התרחשה שנתיים לאחר ששאול הומלך.

יש לציין, כי ניתן לראות במילים "בן שנה" דימוי לאופיו של שאול. הוא תמים ונקי מחטא כתינוק בן שנה.

 

2. ההוכחות לכך שפלשתים שולטים על ישראל באותה תקופה:

• "נציב פלשתים אשר בגבע" (פסוק ג')- הפלשתים שולטים בגבע המצויה במרכז הארץ.
• עוד לפני המלחמה עם פלשתים בני ישראל מפחדים מהראשונים וחשים את לחציהם. לכן, הם בורחים ומתחבאים מפניהם (פסוק ו').
• גדודי המשחית הפלשתיים (כוח צבאי חזק שתפקידו להרוס ולהשמיד את האויב) מצויים בשטחים השייכים לבני ישראל (פסוקים י"ז- י"ח).
• הפלשתים שולטים על ישראל ולא מאפשרים שיהיו בה חרשים- אנשים העובדים עם מתכות ויוצרים כלי נשק. לכן, בני ישראל נאלצו להיעזר בפלשתים כאשר רצו ללטש את כלי עבודתם החקלאיים ולא יכלו לייצר לעצמם כלי נשק משוכללים באופן גלוי וחופשי (פסוקים י"ט- כ"ב).

 

3. מדוע פלשתים לא התערבו במלחמת בני ישראל ובני עמון?

• הפלשתים מנהלים את מלחמותיהם בעזרת מרכבות ואיזור המלחמה היה הררי ולא מישורי (קשה להילחם בשטח הררי עם מרכבות, קיימת הגבלה קשה בתנועת המרכבות).
• כפי הנראה הפלשתים לא היו מעוניינים בשטח של יבש גלעד ולא היה חשוב להם מי ינצח.

 

4. שאול התכונן למלחמה בפלשתים וגייס 3,000 לוחמים. הוא שלח את בנו יונתן להכות את נציב פלשתים והאחרון נהרג בקרב. מהלך זה היה האות למלחמה הכללית בין פלשתים וישראל.

 

5. הוראות שמואל לשאול:

שמואל אפשר לשאול לפעול בתחום שלו- התחום הצבאי, אך הגביל אותו בתחום הדתי. הוא דורש משאול לחכות לבואו לפני שיצא לקרב הגדול, אך שאול לא עשה כן. הוא זבח לה' בהיעדר שמואל. יש לציין, כי מטרת מנהג הזבח והתפילה לה' היתה בקשה מהאחרון שיעזור לעם במלחמה. שמואל כעס על שאול שלא שמע להוראות ולא חיכה לבואו. הוא אומר לו שפעל בטיפשות ("נסכלת") ומוכיח אותו שעבר על מצוות ה' (רק לכוהנים משבט לוי מותר להקריב קורבנות). לכן, שמואל מודיע לשאול שה' מואס בו, הוא לא ימשיך לתפקד כמלך על ישראל ואחר יחליף אותו בתפקיד (פסוק י"ד). יתכן שהתגובה הקשה של שמואל נעוצה לא רק בעובדה ששאול לא נשמע להוראותיו ולמצוות ה', אלא גם ברצונו להוכיח שרעיון המלוכה אינו טוב לישראל (כידוע הוא התנגד נחרצות לבקשת העם למלך עליהם).

 

6. שאול מנסה להצדיק מעשיו בפני שאול ומאשים רק את האחרים במעשיו:

• אשמת שמואל: לא הגיע במועד שנקבע- כעבור 7 ימים.
• אשמת העם: העם גילה חרדה, החל להתפזר ולהתחבא מפני הפלשתים. לכן, לא היתה ברירה אלא לתקוף את פלשתים מיד.
• אשמת פלשתים: הם נערכו להתקפה מיידית. לכן, שאול פחד שיתקפו את העם מבלי שהספיק להתפלל לה' ולזבוח לו זבח.
• לעומת כל האחרים שאול אינו מאשים את עצמו. להפך, הוא מציין כי עשה מאמץ כביר בסיטואציה הקשה אליה נקלע. הוא אסף את כל כוחותיו והתאפק שלא לנהוג בפזיזות. לבסוף, לא נותרה בידו ברירה והוא העז להקריב את הזבח למרות הנחיותיו של שמואל לחכות לו.

 

תגובת שמואל לניסיונות ההצטדקות של שאול- הוא מודיע לשאול שהממלכה תקרע מעליו. כלומר, המלוכה על בני ישראל תילקח ממנו וה' ימצא מלך חדש ומתאים במקומו (הערה: שמואל עוזב את שאול, אך לא מנתק יחסיו עימו באופן סופי כפי שעשה לאחר פרשת עמלק- פרק ט"ו).

 

יש לציין, כי מבחינה צבאית פעל שאול בדרך הגיונית ונכונה, אך מבחינה דתית אי הציות לדברי שמואל נתפס כחוסר אמונה בה'- הוא סומך על כוחו הצבאי יותר מאשר על עזרת ה'.

 

פרק י"ד

 

1. יונתן, בנו של שאול, מחליט להגיע למחנה הפלשתים יחד עם נושא כליו ולהכות בהם. הוא מסתיר מהלך זה מאביו היות והוא לא רוצה להדאיגו וכן עקב החשש שאביו ימנע ממנו לעשות את המעשה.

יונתן נותן לנערו אות: אם פלשתים יאמרו לנו לעצור עד שיגיעו אלינו, נדע שהם נמצאים במצב של כוננות ולא נילחם בהם. אם הפלשתים יאמרו לנו לעלות אליהם על מנת להילחם נתקוף אותם משום שבאמירה זו הם מגלים זלזול בכוחנו ולא חושבים שאנו מסוגלים לתקוף אותם בהצלחה. לכן, נוכל להפתיעם ולנצחם וכל זאת בעזרת ה'.

יונתן מפעיל חשיבה צבאית הגיונית ונכונה, אך מגלה גם אמונה בה':

• "אולי יעשה ה' לנו כי אין לה' מעצור להושיע ברוב או במועט" (פסוק ו').
• "כי נתתם ה' בידינו וזה לנו אות" (פסוק י').

יונתן מכה ופוצע את הפלשתים ונערו מסיים את המשימה והורג אותם.  פחד גדול נופל על האויב (המילה המנחה בפסוק ט"ו, המתאר את הפלשתים, היא חרדה). בעוד תגובת הפלשתים למעשה יונתן מאופיינת בחרדה עצומה, תגובתם כלפי בני ישראל היוצאים ממקום מחבואם היא זלזול- "הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם" (פסוק י"א).

בני ישראל מבחינים שהפלשתים מוכים ומגלים חולשה. לכן, כל אלו שהתחבאו מפניהם, יוצאים  מ"החורים" וחוברים לאחיהם במלחמה נגד הפלשתים.

 

2. כאמור, מהומה נופלת במחנה הפלשתים. שאול מנצל את המצב ומפתיע את הפלשתים בהתקפה נוספת וזאת לפני שיתעשתו ויתארגנו מחדש למלחמה על בני ישראל. הוא רוצה לנצל את גורם ההפתעה ולכן הוא אינו עורך טקס דתי לפני היציאה לקרב. לבסוף, העם נוחל ניצחון גדול. 

 

3. ביום הקרב שאול מזהיר את חייליו שלא יאכלו עד הערב למרות רעבונם הרב והעם מציית לדבריו. יונתן לא שמע על הפקודה, אכל מעט דבש, התחזק והצליח במעשה המלחמה.

יונתן מביע הסתייגות מהוראת אביו, אך מצד שני מגלה בה נקודה הגיונית:

• "עכר אבי את הארץ ראו נא כי אורו עיני" (פסוק כ"ט)- אבי הביא רעה על חיילי בני ישראל היות והמזון מחזק את הגוף ומאפשר את הלחימה.
• "כי אתה לא רבתה מכה בפלשתים" (פסוק ל')- אם היינו עסוקים באכילה היינו מפסיקים במלחמה ומאפשרים לפלשתים להתארגן מחדש לקראתה.

 

4. לבסוף, גם העם התנפל על הצאן והבקר של פלשתים ואכל אותו בסמוך לדם. בכך הוא עבר על אחת ממצוות התורה- אסור לאכול בשר שדם מעורב בו. שאול הוכיח את העם, ערך טקס בו שחט את הבקר על אבן גדולה שעליה נשפך הדם ואף בנה מזבח לה'. יחד עם זאת, חשוב לציין שהוא לא הצליח לעצור את בני ישראל ממעשיהם הרעים.

 

5. שאול שואל את ה' אם להמשיך במלחמה-  לרדוף אחר הפלשתים ולהפתיעם בלילה. ה' לא עונה לשאול והוא מפרש זאת כתגובה לחטא שחטאו בני ישראל. הוא מפיל גורל על מנת למצוא את החוטא והגורל נופל על בנו יונתן. יונתן מודה שאכל לפני הקרב עם פלשתים בניגוד להוראת שאול אביו, אך עשה זאת מחוסר ידיעה. שאול נאלץ לדון את בנו למיתה, אך העם מציל אותו (פודה אותו). העם מאמין שה' היה עם יונתן ובזכותו הושג הניצחון על פלשתים.

 

פרק ט"ו

1. השוואה בין פרק ט"ו ובין פרק י"ג:

 

	פרק י"ג	פרק ט"ו
ההוראה שניתנה לשאול	הוראה מפי שמואל- לחכות לו ורק אז להקריב קורבן לה' (קורבן שמקריבים לה' לפני היציאה לקרב על מנת שיעזור לעם לנצח במלחמה).	ההוראה מה'- להילחם בעמלק ולהשמידו כליל  (מלך, תושבי עמלק, צאן ובקר).
החטא של שאול	שאול לא חיכה לשמואל. לא רק שהוא העלה קורבן בלעדיו, אלא שעשה זאת בעצמו (למלך אסור להקריב קורבן לה', אלא רק לכוהנים משבט לוי).	שאול לא שמע במצוות ה'- השאיר את המלך בחיים וכן את מיטב הצאן והבקר.
תגובת שאול	שאול מאשים אחרים במעשיו- העם ברח מפחד הפלשתים והיה חשוב לאוספו למלחמה, הוא חיכה לשמואל 7 ימים כפי שקבעו אך הראשון לא הגיע במועד, פלשתים החלו להיערך למלחמה בישראל.	שאול מודה שעבר על מצוות ה' ומנסה להצדיק את מעשיו בכך שנענה לבקשות ולחץ העם. הוא מביע צער על מעשיו ומבקש סליחה (אם כי בקשת הסליחה שלו אינה כנה כפי שמצוין בסעיף 5).
	פרק י"ג	פרק ט"ו
תגובת שמואל	שמואל מודיע לשאול כי הממלכה תקרע מעליו (המלוכה על בני ישראל תילקח ממנו).	שמואל מוכיח את שאול על שלא תפקד כמלך- נכנע ללחצי העם ולא שמע בקול ה' וכן טוען שה' חפץ שישמעו בקולו ושלא יקריבו לו קורבן. הוא קורע משאול את המלוכה, מדווח לו שה' הנצחי לא יחזור בו מהחלטתו, אלא יעביר את המלוכה לאחר, המתאים יותר ממנו ומנתק איתו כל קשר.
מערכת היחסים בין שאול לשמואל	הנתק בין שמואל ושאול אינו סופי.	הנתק בין שמואל ושאול סופי.

 

 

2. כאמור, שאול לא שמע במצוות ה'. שמואל הורה לו להשמיד את עמלק באופן טוטאלי ולא לחמול עליו- להרוג את המלך, הגברים, הנשים, הילדים, הצאן והבקר. שאול חמל על הצאן והבקר המובחר וכן לא הרג את המלך.

בתחילת השיחה בין שאול ושמואל, מברך שאול את שמואל ומודיע לו שעמד בהצלחה במשימה. שמואל שואל את שאול שאלה רטורית- מה קול הצאן והבקר שאני שומע?. מטרת השאלה לעקוץ את שאול שדיווח כי עמד במשימה וכן לקשט את הנאום וליצור קשב בקרב השומע. שאול טוען ששמע בקול העם ולכן השאיר את הצאן המובחר על מנת לזבוח אותו לה'. שמואל עונה לו שה' חפץ שישמעו בקולו ולא שיקריבו לו זבחים. הוא מוסיף ואומר לשאול שהוא אינו קטן כפי שחשב בעת משיחתו למלך ולכן היה עליו לתפקד כמלך, לגלות אחריות לתפקידו ולא לגלות חולשה כלפי לחצי העם.

3. קריעת מעילו של שמואל בידי שאול היא אות וסמל לקריעת מלכות שאול בידי ה'.

הסיבות לקריעת מלכות שאול:

• סיבה דתית: שאול אינו פועל לפי מצוות ה' (אינו שומע בקולו).
• סיבה פוליטית: שאול מגלה חולשה- הוא נענה ללחצי העם ופועל רק על מנת לרצות אותו.

 

4. העונש שבא על שאול מציג את העיקרון של מידה כנגד מידה: "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך" (פסוק כ"ג). כלומר, אתה מאסת במצוות ה' ולכן ה' מואס במלכותך.

 

5. בפרק זה שאול מודה בחטאיו, אך הוא אינו מגלה כנות:

• הוא מאשים את העם בחטאיו ולא נוטל עליו את האשמה.
• מיד לאחר שהוא מביע חרטה על מעשיו הוא מבקש משמואל שלא יתרחק ממנו, ישתחווה עימו לה' ויראה לעם בפומבי שהוא עדיין תומך בו ובמלוכתו. יתרה מכך, הוא מפעיל כוח וקורע (גם אם ללא כוונה) את מעילו של שאול בניסיונו לעכב אותו ולהשאיר אותו לצידו.
• לשאול יש אינטרס אישי בולט בהבעת החרטה- רצונו להמשיך להיות מלך על ישראל.

פרק ט"ז

 

1. ה' בניגוד לשמואל מואס באופן מוחלט וברור בשאול כמלך. לכן, הוא שולח את שמואל לישי בית הלחמי (גר בבית לחם אשר בשבט יהודה) על מנת להמליך את אחד מבניו למלך על ישראל. המשימה קשה מאוד לשמואל מהסיבות הבאות:

• הוא חושש ששאול יהרוג אותו כאשר ישמע שמשח מלך אחר על ישראל.
• שמואל מתקשה להמליך את דוד כמלך על ישראל בעוד המלך הקודם (שאול) עדיין חי. כפי הנראה הדבר אינו נראה הוגן בעיניו ואף הוא חושש שמעשה זה יתפרש כהסתה ומרד.

 

לכן, ה' מציע לשמואל שיבצע את המשימה בסתר. הוא יסווה את השליחות שלו בבית לחם בטענה כי בא לזבוח לה'. הצעה זו מעלה בעיה- האם ה' מבקש משמואל להסתיר ולשקר בדבר מעשיו. הפתרון של חז"ל לבעיה שנוצרה: "מותר לו לאדם לשקר בדבר שלום" (ניתן לומר דברי שקר כאשר נאמרו מתוך מטרה חיובית) או "מוטב לשנות בשביל חיים" (עדיף לשקר כאשר חייך מוטלים על הכף).

פרק זה מציג את הטרגדיה של שאול- הוא אינו מסיים תפקידו בצורה מכובדת, אלא נתקף ברוח רעה (עצב, חשדנות בהלה ומחשבות שליליות), הפוגעת באיכות חייו ומביאה להשפלתו ולביזויו בעיני העם.

 

2. הוכחות לצד האנושי הקיים בשמואל:

• הוא מתאבל על שאול למרות שהאחרון חטא כלפי ה' ואף לא שמע בקולו.
• הוא מפחד ששאול יהרוג אותו כאשר ישמע שהמליך מלך אחר תחתיו.
• הוא מגלה התחשבות ברגשות שאול- כיצד ימליך מלך חדש בעוד שאול עדיין חי.
• בניגוד לה' הוא מתרשם כמו כל בן אנוש ממראה עיניים- הוא מתרשם מחיצוניותו של אליאב (בנו הבכור של ישי הלחמי) ומיד מסיק שהוא המלך בו בחר ה'. יש לציין, כי ה' נוזף בו על מסקנתו הפזיזה ומוסיף שהוא בניגוד לאדם מסוגל לראות את אשר בלב האדם- "אל תבט על מראהו ועל גבוה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (פסוק ז').
• שמואל שטעה באליאב מגלה היסוס ובלבול כאשר דוד מגיע. הוא פועל ומושח אותו למלך רק לאחר שה' מבקש ממנו לעשות כן.

 

3. דוד הוא רועה צאן. תכונות הרועה מתאימות לתכונות הנדרשות מן המלך:

• צניעות.
• כושר הנהגה- העם הוא כמו העדר שהרועה צריך להוליך ולהנהיג, לדאוג לכל צרכיו וביטחונו.