על קן צפור

מתני' האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כמו שגזרת לא תקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, ועשית זאת מפני רחמיך הגדולים, כן תחוס ותרחם עלינו וכן אם אומר ועל טוב יזכר שמך שמזכיר את הטובות שעשה עמנו, ומבקש שימשיך לעשות עמנו רק טוב. וכן אם אומר מודים מודים בשלשת אלו משתקין אותו ובגמרא נראה הטעם. העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו. ולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל החזן שהחליף מתחילת ברכה שטעה זה.'

גמ' ר' פינחס אמר בשם ר' סימון הטעם שמשתקים אותו כי הוא כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא. על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש הכוונה על עצמו, והוא מתמרמר על כך שעל עצמו לא הגיעו רחמיך. ר' יוסי אמר בשם רבי סימון הטעם שמשתקים אותו כי הוא כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא. עד קן ציפור הגיעו רחמיך ולא יותר. אית תניי תני יש תנאים השונים על קן ציפור ואית תניי תני ויש תנאים השונים עד קן ציפור. מאן דמר על, מסייע לר' פינחס שאמר שהוא כקורא תיגר, על קן ציפור הגיעו רחמיך, ועל אותו האיש הכוונה לעצמו לא הגיעו רחמיך. ומן דמר עד, מסייע לרבי יוסי שאמר שהוא כנותן קצבה למידותיו של הקדוש ברוך הוא, עד קן ציפור הגיעו רחמיך א"ר יוסי בי ר' בון, לא עבדין

טבות הטעם שמשתקים אותו, כי לא עושה טוב בדברים הללו שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות! ואילין דמתרגמין ואלה שמתרגמים את הפסוק שור או כשב וגו' אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד והיו אומרים עמי בני ישראל, כמה דאנא כמו שאני רחמן

בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא כך תהיו רחמנים בארץ תרותא או רחילה שור או כבש יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד אותו ואת בנו לא תשחטו שניהם ביום אחד לא עבדין טבאות אף הם לא עושים טוב שהן עושין מדותיו של הקב"ה רחמים.

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך לשלח את האם מעל הבנים כך יהיו רהמיד על עמך יש ישראל משתיקי קין אותו ונראה לי מפני שהוא מיחד השגה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין ההשגחה בבעלי חיים רק השגחה מינית לבד לדעתי מה שאמר בגמ' מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וווק וית וווקנאה תסור בהיות כל דבר דבר מושגח כפי הראוי חהו ומ"מ נאמר בה 

אחר הרצון ומ"מ אפשר לפרשו שאין הכונה לרחם על קן הצפור שאם כן לא היה לו להתיר את השחיטה אלא שהיא גזירה רה מוט וטלת על ה האדם להקנותו מדה טובה כדרן דרך אמרם מה אכפת לו להב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא לצדף בהם את הבריו ריות ר"ל להקנות לעושיהם שלימות המחויב בהם ובתלמוד המערב הזכירו עוד טעם אחר מפני שהוא נראה כקורא תגר על מדותיו על קן צפור הגיעו רחמיו ועליו לא הגיעו ר' יוסה או ר' יוסה אומר כנותן קצבה למדותי תיו כלומר עד קן הגיעו רחמיך ואמרו ע עוד שם הלין הם שם הלין המתרגמין בית ישראל כמה דאנא רחמן בשמיא כן תהון רחמנין בארעא ותוו ותורתא או רחלה יתה צפור

וית ברה לא תכסון ביו יומא חד ל לא עבדין טיבות שהן עושין מדותיו של הב" ב"ה רחמין וכן הטובה מין