משל נכון לדבר הוא ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה בבואן אל אביהן שחשבו שחרב כל העולם ורק הם נשארו בו — "צדקים ילכו בם", הוא שנתכוון לשם עבירה — "ופשעים יכשלו בם".

ושואלים: ודלמא [ושמא] הוא נמי [גם כן] לשם מצוה הוא מכוין! אמר ר' יוחנן, כל הפסוק הזה "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה" (בראשית יג, י), לשם עבירה נאמר
נאמר "וישא לוט"

מרמז למה שנאמר "ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי" (בראשית לט, ז), נאמר "את עיניו" הוא רמז למה שנאמר "ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" (שופטים יד, ג), "וירא" שנאמר בלוט הוא כעין "וירא אתה שכם בן חמור. . . וישכב אותה" (בראשית לד,ב), "את כל ככר הירדן" הוא רמז לכתוב "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" (משלי ו, כו), מה שנאמר "כי כלה משקה" מזכיר את "אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי" (הושע ב, ז).

ותוהים: מדוע מאשימים את לוט במעשה עם שתי בנותיו והא מינס אניס [והרי אנוס היה לוט] שהיה שיכור וישן! תנא [שנה] משום (בשם) ר' יוסי בר ר' חוני: נאמר (בראשית יט, לג) "ולא ידע בשכבה ובקומה", למה נקוד בספר התורה על וי"ו שבמילה "בקומה" של בכירה? לומר לך, שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע, ואם כן לא היה לגמרי אנוס. ושואלים: ומאי הוה ליה למעבד [ומה היה לו לעשות]? מאי דהוה הוה [מה שהיה היה]! ומשיבים: נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי [יוצא מזה שלערב אחר לא היה לו לשתות], וכיון שחזר ושתה משמע שנתכוין לכך.
הוריות דף י ע"ב