ומעלתהו פנות קדים" (יחזקאל מג, יז),

כל פינות ..לא יהו אלא דרך ימין למזרח ("קדים"),

זבחים סב ע"ב 

ומוסיפים: והתנא מייתי לה מהכא [ומביא לומד את הדברים האלה מכאן], דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: נאמר לגבי המזבח "ומעלתהו פנות קדים" (יחזקאל מג, יז), ללמד כי כל פינות (פניות) שאתה פונה כשאתה עולה על המזבח לא יהו אלא דרך ימין למזרח ("קדים"), ורק אם הכבש בדרום פונה הכהן משם ימינה לצד מזרח

דרך ימין למזרח , כשאתה מקיף דבר מה, וממילא פניך מופנות אליו, עליך ללכת לצד ימין, ונמצא שכך ניתן להגיע למזרח דווקא כשמגיע מצד דרום. ואולי יש בדברים אלו רמז למה שדרום נזכר במקרא בשם "ימין" (ראה תהלים פט, יג.

יג צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתֶם תָּבְוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ: 

ותבור הוא בפאת מערב, וחרמון בפאת מזרח; ונמצא שזכר ארבע הפאות: צפון וימין ותבור וחרמון. או שמא כלל בצפון וימין כל הארץ בארבע רוחותיה, ותבור וחרמון - בכלל כל ההרים. וענין בשמך ירננו בענין "ירננו עצי היער" (דה"א טז, לג); משל על היות קיומם ועמידתם מאתך צפון בעבור שהזכיר שמים

וארץ (לעיל, יב), והנה שתי פיאות, והן מעלה ומטה, הזכיר צפון וימין. ותבור - בפאת מערב, והנה "אחור" (תה' קלט, ה), וחרמון במזרח, והנה "קדם" (שם), כמו זה. וזה כמו הכתוב בספר יצירה (ג, ב): חתם בשש טבעות