פרשת חֻקַּת
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר וְגוֹ'.
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח,
(דברים ד) וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כָּתוּב כָּאן זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְכָתוּב וְזֹּאת הַתּוֹרָה. מַה בֵּין זֶה לָזֶה?
וְזֹּאת הַתּוֹרָה. לָמָּה תּוֹסֶפֶת וָא''ו?
במדרש רבה "אר"י ב"ר חנינא:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,
לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחֵר - חוקה".
מדוע מצות פרה אדומה נקראת "חוקה" כלומר חוק ללא טעם?
במדרש מובא טעם למצוות פרה אדומה,
שבאה לכפר על חטא העגל,
"משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך,
אמר המלך תבוא אמו ותקנח את צואת בנה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא,
תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל". 
רש"י מבאר מצוות פרה אדומה
כפרה על מעשה העגל
מצוות פרה אדומה נקראת חוקה
כיון שמטמאה טהורים ומטהרת טמאים.
וכך מובא בגמרא במסכת נדה,
באיוב נאמר "על דבר זה נאמר מי ייתן טהור מטמא לא אחד"
- אלו מי הנידה שהמזה ומזין עליו טהור,
ונוגע טמא.
ומבארת הגמרא שדברי שלמה המלך
"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
"אמרתי אחכמה" - ניסיתי להבין דבר זה
שהמזה והאדם שמזין עליו טהורים
ונוגע במים אלו טמא, "והיא רחוקה ממני".
חז"ל כבר פירשוהו במסכת יומא (יד.)
, שהמזה אינו נטמא כלל,
וכוונת הפסוק לומר שהנושא את מי החטאת שלא לצורך,
נטמא בשעה שיש בהם כמות מספקת להזאה
הכוונה רק לאלו הקשורים להכנת הפרה ושריפתה,
אך לא למזה עצמו שהוא טהור.
ובדבר זה התקשה אף שלמה המלך,
שאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כג),
ואמרו חז"ל שתמיהתו היתה כיצד ייתכן שהמזה עצמו ומי שהוא מזה עליו טהורים,
והנוגע במי החטאת שלא לצורך טמאים.
ורש"י בפרשת חוקת (במדבר יט כא) מתמצת את דברי חז"ל בדברים אלו:
"רבותינו אמרו שהמזה טהור,
וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו,
מה שאין כן בנוגע, וזה שהוציאו בלשון מַזּה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה".
הרמב"ם (פרה אדומה פט"ו ה"א) אף נימק את הדבר בכך שאין שום היגיון לומר שהמזה יטמא,
שהרי "אם טיהר את הטמא, קל וחומר שיהיה הוא טהור",
ודרשו חז"ל
שהכוונה לנושא מי נדה שלא לצורך,
כשיש בהם כדי הזאה,
 כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים.