פרשת חֻקַּת
מה הקשר בן אפר פרה לאפרו של יצחק אבינו?
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר וְגוֹ'. 
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, בדברים ד נאמר וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 
מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ עוֹמֵד כָּל יוֹם עַל הַר סִינַי וּמְקַבֵּל הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כז) הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. 
כָּתוּב כָּאן זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְכָתוּב וְזֹּאת הַתּוֹרָה. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? 
 וְזֹּאת הַתּוֹרָה. לָמָּה תּוֹסֶפֶת וָא''ו? אֶלָּא זֶה נֶאֱמַר לְהַרְאוֹת שֶׁהַכֹּל אֶחָד,  וְזֹּאת - כְּלָל וּפְרָט כְּאֶחָד,  וְזֹּאת הַתּוֹרָה 
אֲבָל זֹּאת התורה בְּלֹא תוֹסֶפֶת וָא''ו, חֻקַּת הַתּוֹרָה  דִּין הַתּוֹרָה, גְּזֵרַת הַתּוֹרָה
ולכן נתן להם פרשת פרה אדומה במרה,
והרי קודם הקמת המשכן בכלל לא שייכת מצווה זו. 
הטעם שנתן לנו פרשיות אלו כדי שיתעסקו בתורה,
ויתכוננו לקבלת התורה בהר סיני.
ואין לך הכנה גדולה יותר ללימוד התורה מפרשת פרה אדומה,
שהרי פרשה זו מלמדתינו שהתורה איננה נמדדת בשכל האדם,
אלא בשכל עליון,
שהרי פרה אדומה מטמאת טהורים ומטהרת טמאים,
והיא חק וגזירת הכתוב,
ולכן קודם שיוכלו לקבל תורה בהר סיני
צריכים להבין כי התורה כולה למעלה משכל אנוש היא.
ואולי אפר פרה כנגד אפרו של יצחק על המזבח 
כמו שאמרו במדרש ויקרא רבה: (פרשת בחוקותי פרשה לו)
"ורבנין אמרין רואין אפרו שֶׁלְּיִצְחָק כאילו הוא צבור על גבי המזבח".
מדובר ביצחק עצמו.
"חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".
כיון שיצחק מסר עצמו להקרבה לשם שמים,
כבר זכה ובא בשכרו כאילו צבור אפרו על גבי המזבח.
ובאותה הקרבה נחנך המזבח ומקומו,
ובכל קרבן צריך אדם לראות את עצמו בקיום המצוות
כאילו הקריב את נפשו לפני ה' כיצחק.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר וְגוֹ'.
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח,
(דברים ד) וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כָּתוּב כָּאן זֹּאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְכָתוּב וְזֹּאת הַתּוֹרָה. מַה בֵּין זֶה לָזֶה?
וְזֹּאת הַתּוֹרָה. לָמָּה תּוֹסֶפֶת וָא''ו?
במדרש רבה "אר"י ב"ר חנינא:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,
לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחֵר - חוקה".
מדוע מצות פרה אדומה נקראת "חוקה" כלומר חוק ללא טעם?
במדרש מובא טעם למצוות פרה אדומה,
שבאה לכפר על חטא העגל,
"משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך,
אמר המלך תבוא אמו ותקנח את צואת בנה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא,
תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל". 
רש"י מבאר מצוות פרה אדומה
כפרה על מעשה העגל
מצוות פרה אדומה נקראת חוקה
כיון שמטמאה טהורים ומטהרת טמאים.
וכך מובא בגמרא במסכת נדה,
באיוב נאמר "על דבר זה נאמר מי ייתן טהור מטמא לא אחד"
- אלו מי הנידה שהמזה ומזין עליו טהור,
ונוגע טמא.
ומבארת הגמרא שדברי שלמה המלך
"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
"אמרתי אחכמה" - ניסיתי להבין דבר זה
שהמזה והאדם שמזין עליו טהורים
ונוגע במים אלו טמא, "והיא רחוקה ממני".
חז"ל כבר פירשוהו במסכת יומא (יד.)
, שהמזה אינו נטמא כלל,
וכוונת הפסוק לומר שהנושא את מי החטאת שלא לצורך,
נטמא בשעה שיש בהם כמות מספקת להזאה
הכוונה רק לאלו הקשורים להכנת הפרה ושריפתה,
אך לא למזה עצמו שהוא טהור.
ובדבר זה התקשה אף שלמה המלך,
שאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כג),
ואמרו חז"ל שתמיהתו היתה כיצד ייתכן שהמזה עצמו ומי שהוא מזה עליו טהורים,
והנוגע במי החטאת שלא לצורך טמאים.
ורש"י בפרשת חוקת (במדבר יט כא) מתמצת את דברי חז"ל בדברים אלו:
"רבותינו אמרו שהמזה טהור,
וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו,
מה שאין כן בנוגע, וזה שהוציאו בלשון מַזּה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה".
הרמב"ם (פרה אדומה פט"ו ה"א) אף נימק את הדבר בכך שאין שום היגיון לומר שהמזה יטמא,
שהרי "אם טיהר את הטמא, קל וחומר שיהיה הוא טהור",
ודרשו חז"ל
שהכוונה לנושא מי נדה שלא לצורך,
כשיש בהם כדי הזאה,
 כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים.