בס"ד
דבר נא באזני העם... - אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה:
בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא אותו צדיק: (בראשית ט"ו) ועבדום וענו אתם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום" .
שמות פרק יב "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת:". משמע שעשו רק בדבר משה כיון שבקשם. עוד יש להבין מדוע מוזכר כאן שלקחו שמלות, דבר שלא נזכר בדברי משה אליהם? ונראה שזה היה חשוב להם יותר מכסף וזהב, ולכן הם ביוזמתם בקשו שמלות, וכך נאמר גם למשה שכך עתיד להיות "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת,...", וכך מובא במדרש, הסבר מדוע שמלות מוזכרות בסוף? מפני שהדברים מוזכרים לפי סדר חשיבותם, כסף ואח"כ זהב ואח"כ שמלות.ומה שהקב"ה אומר "שלא יאמר אותו צדיק" ולא מתיחס להבטחה שלו מצד עצמה? כי אם ישראל מוחלים לו עליה, הרי הוא פטור מלקיים, ורק בגלל ההבטחה לאותו צדיק, הקב"ה מבקש מהם לשאול את הכלים.
ועדין קשה מדוע היה חשוב כל כך בתהליך הגאולה שיקחו עמם כסף וזהב, והקב"ה צריך לבקש מהם שישאלו את הכלים מהמצרים?
אנו מוצאים שכבר בסנה הקב"ה מבטיח למשה זאת (שמות פרק ג):
"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים".
אנו מוצאים במדרש שמסטורין של גאולה היתה בשורת השאלת הכלים, מובא במדרש (במדבר רבה פרשה כ) "שנו רבותינו בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמותן, שלא שינו את לשונם, ולא גילו מסטורין שלהם, שמשה אמר להם (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב והיה הדבר הזה מופקד אצלם י"ב חדש ולא גילה אחד מהם למצרים". ומכאן גודל חשיבות הדבר.
