פרשת כי תצא
דברים פרק כ"א
יכִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹֽיְבֶ֑יךָ
דברים פרק כג פסוק כה
פרשת כי תצא
היא כידוע הפרשה שבה יש הריבוי הגדול ביותר של המצוות,
לפי ספר החינוך יש בפרשה ע"ד מצוות. 74 מצוות
המצוות בפרשה מקיפות את כל רבדי החיים,
החל מהנהגות במלחמה (יפת תואר),
דיני עונשין (חובת התלייה ואיסור הלנת התלוי), דינים שבין אדם לחבירו אחרי המוות (קבורה), ובחיים (השבת אבידה, הקמת המשא, הונאה במידות) ,
דינים ביחס לבע"ח (הקמת בהמה הרובצת, שילוח הקן, איסור חסימת הבהמה),
מניעת סכנות (מעקה, איסור מכשול בדרך),
מצוות לשמור על סדרי העולם (לבישה בגד איש לאשה ולהיפך, כלאיים, שעטנז, כלאי בהמה),
מצוות שבין איש לאשה (קידושין, יבום, מוציא שם רע, אונס, לשמח את אשתו בשנה הראשונה)
ועוד..
"בשעת מלחמה, ההולכים אליה יבואו בכרמים ובקמה ויאכלו וישבעו, גם יתנו אל כליהם,
וישחיתו עץ
ולכן באה התורה ואומרת
'כי תבוא בכרם רעך'
"איסי בן יהודה אומר: 'כי תבוא בכרם רעך' - בביאת כל אדם הכתוב מדבר". כל אדם יכול להיכנס לכרם וקמת רעהו ולאכול.
בעבור זה באה כאן מצוות "כי תבוא בכרם רעך", רצונו לומר: שלא בזמן מלחמה ישמור כל אדם את כרם רעהו, שדהו וכרמו של רעהו שלא להשחיתו
הגמרא ממשיכה "ואמר רב: לא שבק איסי חיי לכל ברייה", דהיינו לא לכל אדם מותר להיכנס ללא רשות הבעלים לכרם ולאכול מפרותיו
אם כן כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ
השאלה היא: במי מדברת התורה שבא בכרם ובקמה? האם כל אחד יכול להיכנס ללא רשות הבעלים לכרם ולאכול מפרותיו?
מעניין מדוע הגמרא הייתה צריכה לומר כי איסי בן יהודה לא התכוון לכל אדם? מה הנימוק לשינוי דעתו?
התורה מדברת על פועל העובד בכרמו של בעל הבית.
המפרשים מגיעים למסקנה כי התורה דואגת לפועל שלא יסבול בזה שעיניו רואות ונפשו משתוקקת לענבים ולא יאכל. אבל מנגד התורה דואגת לרכושו של בעל הכרם ומגינה עליו שלא ינוצל על ידי גרגרנים.
(בבא מציעא צב ע"א):
