לה' אלקיך וגו' לתת לנו וגו'

ובאת אל־הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך

"אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" – וכי יכול אדם לבוא לכהן שחי בימים אחרים?

הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו.

למה נאמר ה' אלוקיך ולא ה' אלוקי אלוקיינו וכו'?

למה נאמר ה' נשבע לתת לנו לתת להם לאבות?

הזוהר פרשת יתרו חלק ב' דף עט ע"ב

" הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה... ומה דלא אמר אלקינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובגיני כך אלקיך ודאי בכל אתר משום דאינון הוו זמינין למיעאל תמן".

וכן רבינו בחיי בפירושו לפסוק 

הגדתי היום לה' אלהיך. היה ראוי שיאמר לה' אלהינו ושלא יוציא עצמו מכלל אמונת האלהות, 

אבל אילו אמר כן לא היתה אמונתו מתבררת אצלנו ולא היינו יודעים כוונתו למי הוא קורא ה', ומי הוא שמקבל עליו אלהותו, אבל עתה בבואו לפני הכהן (הגדול) שהוא מיוחד לעבודת אלהי ישראל וידע אותו, כשהוא אומר לה' אלהיך נסתלק הספק מאצלנו ונתברר אמונתו הטובה, כי הוא מעיד על עצמו כי אלהי הכהן הוא אלהיו שבשבילו בא אל הארץ. ויתכן שיהיה לשון הגדתי מענין המשכה, מלשון (תהלים נא) ופי יגיד תהלתך, כי המתפלל ממשיך הכח, וכתיב (דברים י) הוא תהלתך והוא אלהיך, והבא אל הארץ הקדושה הוא ממשיך הכח שכנגדה אין צריך לומר הכהן על ידי הקרבנות שמקריב שם, ולכך הזכיר שם לה' אלהיך כמנהג משנה תורה.

ודרשו חז"ל במסכת (קידושין לז ע"ב) שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה 14 שנה . מעיון בפרשנים נראה שהטעם העיקרי למצוות ביכורים הוא על הכניסה והנחלה את ארץ ישראל ולאו הודאה והכרת הטוב על היבול החקלאי. וכך דברי הרמב"ן (דברים כו, ג):

הקשר בין הבאת הביכורים לארץ ישראל בדרשת חז"ל (כתובות קי) הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו א-לוה". כותב הזוהר על שינוי הלשון במקרא ביכורים, במקום לומר "הגדתי היום לה' אלוקינו" נאמר "הגדתי היום לה' אלוקיך", ללמד שדווקא אלו הנכנסים לארץ, שיזכו במצוות הביכורים, הם אלו שראוי לומר עליהם ה' "אלוקיך", ומשה רבנו שלא נכנס לארץ לא יכל לצוות את העם בנוסח של "לה' אלוקינו":

 " הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה... ומה דלא אמר אלקינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובגיני כך אלקיך ודאי בכל אתר משום דאינון הוו זמינין למיעאל תמן".(יתרו דף עט ע"ב)

ישנו קשר ישיר ממה שנאמר "ויביאנו אל המקום הזה" הקב"ה הביאנו אל הארץ "

וזה קשור לפסוק "ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה",

 החיבור לקב"ה בורא העולם, לעמו - לעם ישראל ולתורת ארץ ישראל,  

  מתגלה בפסוק ויביאנו אל המקום הזה ארץ ישראל בפירותיה של הארץ ובמצוות הביכורים 

והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ומביא לשלמות ושמחה.

מביא הביכורים מזכיר את הפסוק: "ארמי אובד אבי..." כי כאן הוא רוצה להודות לה' על כך שה' הציל אותנו לכל אורך ההיסטוריה בכל הזמנים והגלויות. בזכות שמירת המצוות ובזכות היותנו מחוברים לשורשים שלנו, והם האבות, וזה רמוז בפרשת כי תבוא במילה: "תבוא"= אותיות: אבות. בזכות האבות. המביא את הביכורים מודה לה' על היבול החדש, אך מצד שני מזכיר את החיבור של עם ישראל לשורשיו

אפשר לראות את הסיבה של אמירה, 'מקרא ביכורים' אינו רק הבעת תודה תפילת ובקשה, 

אלא הצהרה והכרה ה' בורא העולם ומשגיח על אדמת ארץ ישראל, השגחה כללית ועל אדמת כל אדם אדם בארץ ישראל, השגחה פרטית. וכן הכרה בעובדה שכל אדם מישראל המעבד את האדמה משועבד לה', וממילא היבול כולו שייך בעצם לה'.

ולכן אנחנו מצווים לברך לפני שאוכלים.

המסקנה היא אפוא: לא בכוחנו נהיינו לעם, ולא בכוחנו כבשנו ארץ. הכול מיד ה', ועל כן הכול עדיין בידי ה'

זהר יתרו דף ע"א עב

רסב) א"ר יצחק הואיל וכו': אר"י, כיון שבאנו לזה, מהו, הגדתי לה' אלקיך, לה' אלקינו היה צריך לומר. אמר לו ר' שמעון וכי זה בלבד הוא, והרי כתוב, כי ה' אלקיך מביאך וגו'. אשר ה' אלקיך נותן לך. כי ה' אלקיך אש וגו'. וכולם כך.

רסג) אלא הכי תנינן וכו': אלא כך למדנו. כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. מהו הטעם. הוא משום שזרע קדוש, לארץ הקדושה עולה, והשכינה במקומה יושבת,

וזה בזה תלוי. וע"כ משה לא אמר אלהיך אלא לאלו שהיו עתידים להכנס לארץ הקדושה, ולקבל פני השכינה. ומה שלא אמר אלקינו, הוא משום שמשה לא זכה להכנס לארץ. ומשום זה, כתוב אלקיך ודאי בכל מקום, משום שהם היו עתידים להכנס שמה.

רסד) א"ל, ודאי הכי וכו': אמר לו, ודאי כן הוא. אבל כאן כתוב, ובאת אל הכהן וגו' הגדתי לה' אלקיך והרי אלו כבר היו בארץ, מהו הטעם שאמר אלקיך ולא אלקינו.

ומשיב. אלא הם צריכים להראות ולהודות, משום שהחסד עליון, זיכה אותם לכל זה, ושורים בארץ, ונכנסו לארץ ההיא, ועשה עמהם כל הטוב הזה, ומשום זה היו אומרים דברים אלו אל הכהן, שכתוב הגדתי היום לה' אלקיך וגו', משום שבא מצד החסד.

שמידת הכהן היא חסד. ואכן, המשנה באבות (א, י"ב) מלמדת כי אהרן הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".   

"הגדתי היום לה' אלקיך" ולא "אלוקינו" היא כדי להדגיש את הקשר המיוחד של עם ישראל לא-לוהים בארץ ישראל. לפי דעה אחת, רק מי שנכנס לארץ ישראל, שמצווה על הבאת ביכורים, רשאי לומר "אלוקיך" כיוון שדווקא בה קיימת השכינה והקרבה לאלוהים. 

זיקה לארץ ישראל:

הביטוי "אלקיך". היא זיקה לארץ ישראל:

 מדגיש את הקשר האישי והרציף של האדם עם א-לוהים, כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אלוקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל־קראנו אליו

קשר המתקיים במיוחד בארץ ישראל, שם קדושת הארץ והשכינה קרובות יותר.

הבדל בין "אלוקיך" ל"אלוקינו":

"אלוקינו" הוא כינוי כללי המתאים לעם ישראל באשר הוא.

"אלוקיך" הוא כינוי אישי, המדגיש את היחס האישי של האדם לא-לוהים, ההכרה בקרבת א-לוהים בארץ.

 רק אדם שנכנס לארץ ישראל וזוכה למצווה הבאת הביכורים, ראוי שיאמר "לה' אלוקיך".

או הביטוי מציין את העובדה שרק אדם שנכנס לארץ, זכאי לומר את המילים "לה' אלוקיך".