"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז
ריש לקיש הוי סחי בירדנא [היה שוחה בירדן] אתא [בא] רבה בר בר חנה יהב ליה ידא [נתן לו יד לסייע לו לצאת]. אמר ליה [לו] ריש לקיש: אלהא [אלוקים]! כלומר, נשבע בשמו, סנינא לכו [שונא אני אתכם] את הבבליים, ומה טעם — דכתיב [שכן נאמר]: "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ח, ט), וכך משמעות הכתוב כפניה לכנסת ישראל: אם עשיתם עצמכם כחומה כגוש חזק אחד ועליתם כולכם בימי עזרא — נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו והריכם ראויים להשראת השכינה באופן מלא, עכשיו שעליתם כדלתות, כלומר: מעט ולא כולכם — נמשלתם כארז שהרקב שולט בו ואינכם ראויים אלא להשראה חלקית.
מאי [מהו] רקב זה השולט בארז? אמר עולא: ססמגור, שהיא מין תולעת הפוגעת בעצי הארז. ושואלים: מאי [מהו] עניינו של ססמגור לענין השראת השכינה בימי הבית השני? אמר ר' אבא: כשם שלא נותר מעץ הארז לאחר פגיעת תולעת זו אלא מקצתו כך, לא נותרה בימי בית שני מהשראת השכינה אלא בת קול בלבד. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש של גילוי הנבואה מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול, שהיו שומעים כהדה של נבואה.