שעיר החטאת (קרבן מוסף שמקריבים כל ראש חודש)
תנורבנן [שנו חכמים]: שלוש לשונות ציווי בענין אכילת קדשים נאמרו על ידי משה לאהרן ובניו ביום השמיני למילואים, בו מתו נדב ואביהוא בני אהרן: "כי כן צויתי" (ויקרא י, יג), "כאשר צויתי" (ויקרא י, יח), כאשר צוה ה'" (ויקרא י, טו). ומסבירים: בתחילה אמר להם משה לגבי המנחה המיוחדת שהקריבו באותו יום: "ואכלתם אותה... כי כן צויתי" מפי הקדוש ברוך הוא שבאנינות יאכלוה, למרות שבדרך כלל אסור האונן באכילת קדשים. ומה שאמר להם: "כאשר צויתי" — בשעת מעשה אמר להן כשראה אחר כך ששרפו שעיר חטאת ראש חודש ניסן שקרב באותו יום, אמר להם: היה עליכם לאכול אותה באנינות, כאשר ציויתי אתכם על המנחה. ומה שאמר להם: "כאשר צוה ה' ", כוונתו היתה להדגיש: לא מאליי אני אומר כן, אלא מפי הגבורה.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] מברייתא אחרת, שנאמר בה: מפני אנינות נשרפה החטאת, לכך נאמר בדברי אהרן "ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' "? (ויקרא י, יט), ומשה הודה לדבריו, כפי שנאמר "וישמע משה וייטב בעיניו" (ויקרא י, כ), משמע שלא נצטווה שיאכלו אותה באנינות!

אמר שמואל, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] הברייתא הראשונה, היא כשיטת ר' יהודה, הא [זו], ששנינו בה שמפני אנינות נשרפה, וכדין, היא כשיטת ר' נחמיה.

ומסבירים מהן שיטות אלה, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: מפני אנינות שרפוה, לכך נאמר "כאלה" (כפי שהוסבר לעיל) אלו דברי ר' נחמיה. ר' יהודה ור' שמעון אומרים: מפני טומאה שאירעה בה נשרפה. שהרי שלוש חטאות קרבו באותו יום (כמבואר להלן), ואם אתה אומר: מפני אנינות נשרפה, היו לשלשתן שישרפוה, כלומר, צריך היה לשרוף את שלושתן. דבר אחר: אם משום אנינות — היו ראוי לאוכלן (לאוכלה) לערב, לאחר שנגמרה האנינות, ולא היה צורך לשורפה. דבר אחר: והלא פינחס בן אלעזר היה כהן עמהן, והוא לא היה אונן על נדב ואביהוא, ויכול היה לאכול.

רבא אמר: אידי ואידי [זו וזו] שתי הברייתות כשיטת ר' נחמיה, הסבור שהחטאת נשרפה מפני האנינות. ולא קשיא [ואין זה קשה]: כאן שנצטווה משה לגבי המנחה שיאכלוה באנינות — מדובר היה בקדשי שעה בקרבן שהיה מיוחד לימי המלואים בלבד. כאן שנשרפה החטאת מפני האנינות — מדובר היה בקדשי דורות בשעיר חטאת של ראש חודש ניסן, שנוהג לדורות, ודינו ככל שעירי ראש חודש, שאינם נאכלים באנינות. ועל כך הודה משה לאהרן.
ומעתה דנים בדעות התנאים שהובאו בברייתא, ושואלים: ר' נחמיה היכי מתריץ להני קראי [איך מיישב את המקראות הללו] האמורים בענין החטאת, ורבנן היכי מתרצי להו להני קראי [וחכמים איך מיישבים אותם את המקראות הללו]?

ומסבירים: ר' נחמיה מתריץ להו הכי [מיישב אותם כך]: כששאל אותם משה "מדוע לא אכלתם את החטאת", כך אמר לו משה לאהרן: שמא נכנס דמה של חטאת זו לפני ולפנים, ונפסלה בכך (ראה ויקרא ו, כג), ומשום כך ראויה הייתה להישרף? אמר לו: "הן לא הובא את דמה" (ויקרא ו, כג), שלא כך אירע. וחזר ושאלו משה: שמא חוץ למחיצתה יצאת (יצאה), כלומר, חוץ לחצר המשכן, ונפסלה, ומשום כך נשרפה? אמר לו: בקדש היתה כל העת, ולא יצאה מחוץ למחיצתה.

ושאל משה עוד את אהרן: ודלמא [ושמא] באנינות אקריבתוה ופסלתוה [הקרבתם אותה ופסלתם אותה]? שהרי בניך אסור היה להם לעבוד עבודה באנינות, שהם כהנים הדיוטות! אמר לו: משה, וכי הם הקריבו? אני, שאני כהן גדול המקריב גם באנינות (ראה ויקרא כא, י—יב) הקרבתי ולא נפסלה בשל כך! ואמר לו אז משה: הן, כלומר, הואיל ולא הובא את דמה פנימה, וגם בקדש היתה ולא יצאה, אם כן אכול תאכלו אתה כאשר צויתי לגבי המנחה שקרבה אותו יום, שבאנינות יאכלוה!

אמר לו אהרן למשה: "ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' "(ויקרא כא, י—יב)? שמא לא שמעת מפי ה' שיש לאכול באנינות אלא בקדשי שעה, כגון אותה מנחה.

דאי [שאם] תרצה לומר שאף קדשי דורות בכלל זה, הרי יש ללמוד היפך הדברים במידת קל וחומר ממעשר שני, הקל בדינו מן הקדשים, ובאופן זה: ומה מעשר הקל אמרה תורה: "לא אכלתי באני ממנו" (דברים כו, יד), שאסור לאונן לאכול ממנו, בקדשי דורות לא כל שכן שאסור לאכול באנינות?

מיד — "וישמע משה וייטב בעיניו" (ויקרא י, כ), והביטוי "וישמע" מרמז כי הודה ולא בוש משה לומר רק: "הלכה זו לא שמעתי עד כה", אלא אמר: "שמעתי, ושכחתי".

שאלה 
מדוע משה שכח?
בכדי שאהרון יזכה לחדש הלכה זו
בפעם הראשונה בהיסטוריה שבה מקריבים את שעיר החטאת (קרבן מוסף שמקריבים כל ראש חודש), קורה אירוע חריג. לפי המתבקש, היו אלעזר ואיתמר, בני אהרן המקריבים, צריכים לאכול את הקרבן, ובכך לכפר על עוון טומאת מקדש וקדשיו של עם ישראל. אלא שאלעזר ואיתמר כביכול שינו מן הנהלים, ושרפו את החטאת במקום לאכלה.
במדרש ויקרא רבה (פרשה י"ג סוף סי' א') שהוציא משה כרוז במחנה לאמר: "אני טעיתי בהלכה, ואהרן אחי למדני".
האם למדני ? הרי שמעתי ושכחתי נאמר?
"מודה על האמת" היא אחת משבע מידות שמנו חכמים בחכם, וחילופיהן בגולם (אבות פ"ה מ"ז).


ושואלים: ור' יהודה ור' שמעון הסבורים שהחטאת לא נשרפה מפני האנינות, היכי מתרצי להו [כיצד הם מיישבים אותם מקראות]? ומסבירים: הכי מתרצי להו [כך הם מיישבים אותם]: כשאמר להם משה: "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום [הקדש]"(ויקרא י, יז), כך אמר: שמא נכנס דמה לפני ולפנים ולכן נפסלה? אמר לו אהרן למשה: "הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה" (ויקרא י, יח).

חזר ושאל משה: שמא חוץ למחיצתה מחוץ לחצר המשכן יצאת, ולכן נפסלה? אמר לו אהרן: הן בקודש היתה. ועוד שאל משה: ודילמא [ושמא] באנינות אקריבתוה [הקרבתם אותה] ופסלתוה בכך? אמר לו אהרון: משה, וכי בני הן הקריבוה, דפסלה בהו [שפוסלת בהם] אנינות? אני שאני כהן גדול ועובד באנינות הקרבתיה!

ועוד שאל אותו משה: ודילמא אגב מררייכו פשעתו בה ואיטמאי [ושמא אגב מרירותכם, אבלכם, פשעתם, התרשלתם בה ונטמאה]? אמר לו אהרן: משה, כך אני בעיניך, שאני מבזה קדשי שמים ומתרשל בטהרתם? "ותקראנה אתי כאלה" — ואפילו אלה וכאלה ועוד מיני אסונות, אין אני מבזה קדשי שמים!

אמר לו משה: אם כן, ואי [ואם] הן לא הובא את דמה, ובקודש היתה — אכול תאכלו אתה בקודש כאשר צויתי (לגבי המנחה) באנינות יאכלוה!

אמר לו אהרן: שמא לא שמעת מפי ה' שכך הוא הדין אלא בלילה שלאחר יום האנינות, ולא ביום עצמו? דאי [שאם] תסיק מכאן כי הוא הדין אף ביום עצמו, הרי יש ללמוד במידת קל וחומר ממעשר הקל מן הקדשים שאין זה כך: ומה מעשר הקל, אמרה תורה: "לא אכלתי באני ממנו" (דברים כו, יד), קודש חמור לא כל שכן?

מיד — "וישמע משהוייטב בעיניו" — לא בוש משה לומר רק: "לא שמעתי הלכה זו עד כה", אלא אמר במפורש: "שמעתי הלכה זו, ושכחתי". ושואלים: אם כן, לשיטה זו, מדוע נשרפה החטאת?
איבעי להו לשהוייה ולמיכלא באורתא [היה להם להשהותה ולאכול אותה בלילה]! ומשיבים: טומאה באונס באתה (באה) על חטאת זו, ולכן שרפוה.

ושואלים: בשלמא לרבנן [נניח לשיטת חכמים] המפרשים כן, ר' יהודה ור' שמעון, היינו דכתיב [זהו שנאמר] בדברי אהרן: "ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'" (ויקרא י, יט)? כלומר, היום איני יכול, אלא רק בלילה. אלא לשיטת ר' נחמיה, שאהרן עשה הבחנה בין קדשי שעה וקדשי דורות, מאי [מה פירוש] "ואכלתי חטאת היום"? ומשיבים: הכוונה היא: וכי חטאת ראש חודש שהיא חובת היום רשאי אני לאכול?

ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לדעת ר' נחמיה, היינו דכתיב [זהו שנאמר] בתחילת אותו פסוק: "הן היום הקריבו את חטאתם" וכו' (ויקרא י, יט), כלומר, הרי לחובת היום הקריבו את חטאתם. אלא לרבנן [לדעת חכמים, ר' יהודה ור' שמעון] מאי [מה פירוש] "הן היום"? ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר] אהרן: וכי הן (=הם, בני) הקריבו היום, שאסור להם להקריב באנינות? אני הקרבתי, וכהן גדול מקריב גם כשהוא אונן.

א ועוד בבירור ברייתא זו, אמר מר [החכם] ר' יהודה ור' שמעון לר' נחמיה: אם מפני אנינות נשרפה החטאת היו לשלשתן שישרפו. ומסבירים: מאי [מה] הכוונה בלשון

"שלשתן"? דתניא [שכן שנויה ברייתא] הדורשת את הכתוב בענין זה: "ואת שעיר החטאת דרש דרש משה" (ויקרא ו, טז), "שעיר" — זו שעיר נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה שהקריב את קרבנו באותו יום, שהיה היום הראשון לחנוכת המזבח (ראה במדבר פרק ז). "חטאת" — זו חטאת שמיני, כלומר, שעיר שנצטוה העם להביא ביום השמיני למילואים (ויקרא ט, ג). "דרש" — זהו שעיר של ראש חודש, שהרי הקמת המשכן היתה בראש חודש ניסן (ראה שמות מ, יז), ובראש חודש מביאים שעיר לחטאת (במדבר כח, טו הרי אלו שלושה שעירים שקרבו באותו יום.

יכול שלשתן נשרפו? תלמוד לומר: "דרש דרש משה והנה שרף", ללמד: אחד מן הקרבנות נשרף, ולא שלשתן נשרפו. והוא מה שנאמר שם "דרש דרש", ויש לשאול: שתי דרישות למה? אלא כך אמר להו [להם] משה: מפני מה חטאת זו נשרפה, ומפני מה אלו מונחות? וממשיכה הברייתא: ועדיין איני יודע איזהו שעיר נשרף, ומהם שני השעירים המונחים. כשהוא אומר לגבי השעיר שנשרף: "ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה" (במדבר כח, יז), הוי אומר: זה שעיר של ראש חודש, עליו ידוע שהוא בא לכפרת טומאת מקדש וקדשיו.

ושואלים: שפיר קאמרי ליה [יפה אומרים לו] ר' יהודה ור' שמעון לר' נחמיה, שאם משום אנינות צריך היה לשרוף את שלושת השעירים. ומה הוא משיב על כך? ומשיבים: ר' נחמיה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: קדשי שעה לא פסלה בהו [פוסלת בהם] אנינות, ולכן שרפו רק את חטאת ראש החודש, שהיא חטאת לדורות.

ועוד באותה ברייתא, אמר מר [החכם], טענו ר' יהודה ור' שמעון לר' נחמיה: אם מפני אנינות, מדוע נשרפה? היה לו לאכלה לערב! ושואלים: שפיר קאמרי ליה [יפה אמרו לו]! ומה משיב על כך ר' נחמיה? ומשיבים: קסבר [סבור הוא] כי אנינות לילה דאורייתא [מן התורה], ולכן גם לערב לא היו רשאים לאכול אותה.

ב ועוד טענו ר' יהודה ור' שמעון לר' נחמיה, דבר אחר: אם מפני אנינות נשרפה החטאת — והלא פינחס בן אלעזר בן אהרן היה עמהן, ויכול היה לאכול את החטאת! ושואלים: הרי שפיר קאמרי ליה [יפה אמרו לו], ומה הוא משיב על כך? ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כדברי ר' אלעזר, שאמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי בן סלוא, כשזנה עם המדיינית (במדבר כה, ו—ז), דכתיב [שרק אז נאמר]: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה, יג). וקודם לכן, בזמן המילואים, רק בניו של אהרן עצמו (ובניהם שייוולדו לאחר מכן) נעשו כהנים.
רב אשי אמר: לא נתכהן פינחס עד ששם שלום בין השבטים בזמן כיבוש הארץ, כשעשו שבטי עבר הירדן מזבח לעצמם, ודבר זה היה עשוי לגרום למלחמה בין השבטים. ומניין שכך הוא? שהרי רק אז נזכר לראשונה בכינוי "הכהן", שנאמר: "וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל" (יהושע כב, ל) וקודם לכן נזכר רק כבנו של אלעזר הכהן.

ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן], מדוע אינו סבור שפנחס נתכהן כשהרג את זמרי? והכתיב [והרי נאמר] אז: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם"! ומשיבים: כי כתיב [כאשר נאמר] הפסוק ההוא — בענין ברכה הוא דכתיב [שנאמר], שלא תפסוק כהונה מזרעו.

וחוזרים ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן] הסבור כי נתכהן כשהרגו לזמרי, הא כתיב [הרי נאמר]: "וישמע פינחס הכהן" (יהושע כב, ל) ומשמע שרק מאז נקרא כהן! ומשיבים: הכתוב ההוא בא ליחס זרעו אחריו לומר כי מכוחו ומזכותו הריהם כהנים גדולים.