עבודה זרה ז' ח
דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל תפילת שמונה עשרה, שיש בה דברי שבח ותהילה, שנאמר: "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו" וגו' (תהלים קב, א), הרי שקודם הוא מבקש בצערו ועוניו ("יעטוף"), ואחר כך הוא שופך שיחה, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג).
ר' יהושע אומר: יתפלל תחילה, ואחר כך ישאל צרכיו, שנאמר: "אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד" (תהלים קמב, ג), קודם שיחה ואחר כך הזכרת הצרה.
ושואלים: ור' אליעזר נמי [גם כן], הכתיב [הרי נאמר] תחילה: "אשפך לפניו שיחי"! ומשיבים: הכי קאמר [כך אומר] הפסוק לשיטתו: אשפוך לפניו שיחי — בזמן שצרתי לפניו אגיד קודם לכן. ושואלים מצד אחר: ור' יהושע נמי [גם כן], הכתיב [הרי נאמר]: "תפלה לעני כי יעטף" ורק אחר כך ישפוך שיחו! ומשיבים: הכי קאמר [כך אומר] הכתוב לשיטתו: אימתי תפלה לעני כי יעטוף? בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו, שאחר כך מבקש צרכיו.
לגופו של דבר שואלים: מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי [הואיל והכתובים עצמם לא כחכם זה מדוייקים ולא כחכם זה מדוייקים], שמפסוק אחד בתהלים עולה סדר אחד ומהפסוק האחר עולה ההיפך, ואם כן, במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון הם חלוקים]? שהרי נראה שלא על סמך פסוקים אלה הם מתווכחים, אלא מטעם אחר.
ומשיבים: כדדריש [כמו מה שדרש] ר' שמלאי, [דדריש [שדרש] ר' שמלאי]: לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל ויבקש, מנלן [מנין לנו] דבר זה? ממשה רבינו, דכתיב [שנאמר]: "ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" (דברים ג, כד), והרי אלו דברי שבחו של מקום. וכתיב בתריה [ונאמר בפסוק שאחריו] דברים של תחינה ובקשה: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". ר' יהושע סבר [סבור]: ילפינן [למדים אנו] ממשה, וכמוהו אנו עושים: תחילה אומרים תפילה שיש בה שבחיו של מקום, ואחר כך בקשה, ור' אליעזר סבר [סבור]: לא ילפינן [אין אנו למדים] ממשה, שננהג אף אנו כמותו. ומדוע? שאני [שונה] משה דרב גובריה [שגדול כוחו] וגדולים מעשיו, והוא יכול היה לשבח תחילה כראוי. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, לא יבקש אדם צרכיו לא קודם התפילה ולא אחריה, אלא שואל אדם צרכיו ב"שומע תפלה", וכדבריהם אמר גם נחום המדי.
ובפסק ההלכה בעניין זה, אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: שואל אדם צרכיו ב"שומע תפלה". אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: אף על פי שאמרו ששואל אדם צרכיו ב"שומע תפלה", אבל (באמת) אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין עניינה של כל ברכה וברכה — אומר. כלומר, בכל ברכה יכול להוסיף ולבקש על ענייניו הפרטיים מעין אותה ברכה.
וכעין זה אמר ר' חייא בר אשי אמר רב: אף על פי שאמרו ששואל אדם צרכיו ב"שומע תפלה", אם יש לו חולה בתוך ביתו — אומר בברכת חולים בקשה מיוחדת לחולה זה, ואם צריך לפרנסה — אומר ומבקש על כך בברכת השנים.
ובצד אחר — אמר ר' יהושע בן לוי, אף על פי שאמרו: שואל אדם צרכיו ב"שומע תפלה", אבל אם בא לומר דברי תפילה ותחנונים אחר תפלתו, אפילו מאריך כסדר וידוי של יום הכפורים — אומר, ואין רע בדבר
