נאמר בעבודה זרה
שנינו במשנה: וגבינת בית אונייקי ר' מאיר אסר בהנאה, וחכמים מתירים בהנאה. אמר ר' שמעון בן לקיש: מפני מה אסרו גבינת אונייקי לדעת ר' מאיר? מפני שרוב עגלים של אותה עיר, שבמיצי קיבתם עושים גבינה זו, נשחטין לעבודה זרה. ושואלים: מאי איריא [מה שייך] מדוע דווקא רוב עגלים? אפילו היה מיעוט של אותם עגלים נשחט לעבודה זרה נמי [גם כן] היה אוסר, דהא [שהרי] ר' מאיר חייש למיעוטא [חושש גם למיעוט]!
ומשיבים: אי אמרת [אם אומר אתה] שרוב העגלים נשחטים לעבודה זרה, הרי למרות ששאר הבהמות שעושים גבינה בקיבתן אינן נשחטות לעבודה זרה, איכא [יש] לחשוש למיעוט של איסור,
אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שרק מיעוט העגלים נשחטים לשם כך, הרי כיון דאיכא [שיש] רוב עגלים שאין נשחטין לעבודה זרה, ואיכא נמי [ויש גם כן] שאר בהמות שאין נשחטין כלל לעבודה זרה — הוה ליה מיעוטא דמיעוטא [הרי זה מיעוט שבמיעוט], ומיעוטא דמיעוטא לא חייש [ולמיעוט שבמיעוט לא חשש] אפילו ר' מאיר.
אמר ליה [לו] ר' שמעון בן אליקים לר' שמעון בן לקיש: כי [גם כאשר] נשחטין העגלים לעבודה זרה מאי הוי [מה בכך]? והא את הוא דשרי [והרי אתה הוא שמתיר] במקרה כזה!
אמר רבא: תרוייהו תננהי [את שניהם שנינו], שאפשר למצוא ראיה לשתי הלכות אלה במשנה, מדקאמר ליה [ממה שאמר לו] ר' יהושע: שהנאה אסורה מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה, וקא מהדר ליה [והשיב לו] ר' ישמעאל: והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה,
ומדקאמר ליה [ומתוך שאמר לו] ר' יהושע שאסרו גבינת גוים מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה, וקא מהדר ליה [והוא, ר' ישמעאל השיב לו]: אם כן למה לא אסרוה בהנאה — מכלל דבריו אתה למד שעבודה זרה אסור גם פרשייהו [פרשם].
ושואלים לגופו של דבר, ולהדר ליה [ושישיב לו] ר' יהושע שלא אסרו את הגבינה בהנאה משום דליתיה לאיסורא בעיניה [שאין האיסור נמצא עוד בעינו],
דהא [שהרי] מורייס לדעת רבנן [חכמים] במשנה שלא אסרוהו בהנאה כר' מאיר, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? לאו [האם לא] משום דליתיה לאיסורא בעיניה [שאין האיסור בעינו]?
אמרי [אומרים] בתשובה לכך: הדברים אינם דומים, הכא כיון דאוקמיה קא מוקים, חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסוריה בעיניה [כאן, בגבינה, כיון שהפרש מעמיד מגבן אותו, הרי הוא נחשב כמו שנמצא האיסור בעינו], ואם היה בכך איסור עבודה זרה היה צריך להיות אסור בהנאה.
