למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה (נז א)

מזמור זה אמר דוד כשהיה בירכתי המערה (א) שבא שאול לשם להסך רגליו. והתפלל לה' שלא ישחיתחו ביד שאול. ברכות דף י ע"א 

ויש מפרשים תשחת שם כלי ניגון ואל תשחת. כמו על תשחת. ולכן נאמר כן בראש המזמורים האלו. ונאמר מכתם לדוד, שהיה חביב עליו המזמור ככתם הטוב.

וחז"ל דרשו ב"ר נא ש' 

שאמר כן דוד כנגד לוט שהיה במערה וניצול, אמר דוד לפניו רבש"ע, עד שלא נכנסתי במערה עשית חסד עם אחרים (בשבילי, שעתיד הייתי לצאת ממנו). עכשיו שאני נתון במערה, יהי רצון מלפניך אל תשחת וכינה דוד מזמור זה אל תשחת, בשביל שהיה קרוב למות, ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה'. ועוד. אלשיך

 בהיותו במערה עם שאול והיה יכול להורגו אבל כאילו שמע קול ה' שאומר לו אל תשחת משיח ה', ולכן עשה מכתם זה שהיה יקר לו, שניצול מפגיעה בשאול. 

ועוד שאמרה רוח הקודש לדוד, ראוי לך לעשות מכתם על כך שנפל שאול בידך ולא שלחת בו יד, אע"פ שהיה רודף שהותר דמו. 

ועוד, מבלים

למנצח אל תשחת לדוד מכתם. שלהלן (מזמור קמב) אמר עוד מזמור בהיותו במערה, ושם התפלל על הצלתו וכאן התפלל הן על הצלתו והן שלא ישחית משיח ה' לכן נקרא אל תשחת.

 ועוד, א"ע

 אע"פ שאני במערה מחסי בה' שלא ישחיתני.

חנני אלהים חנני כי כך חסיה נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבר חוות (נז ב).

ואומר חנני אלהים חנני, רד"ק 

ביקש והתחנן הרבה ואמר חנני אלהים חנני. כי בך חסיה נפשי, נפשי חסה בך. ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות. עד יעבור ענין ההוות (שבר וענין רע) ששאול חושב עלי. ועוד עד יעבור הוות מחשבתו הרעה של שאול שמתנכל אלי

ואמרו במדרש תהלים: 

חנני אלהים חנני, חנני שלא אפול ביד שאול, שאם אפול בידו לא יחוס עלי. וחנני שלא יפול הוא בידי, שלא יפתה אותי יצר הרע ואהרגהו, ואמר שמא יפתה אותי יצר הרע, ששאול לא היה אשם כל כך שהיתה רוח רעה מבעיתו

ועוד. (יג) חנני א' חנני, כנגד הגפש והגוף.

ועוד, חנני אלהים חנני אלשיך 

חנני שלא אהרגנו. 

וחנני עוד, שלאחר שאצא מן המערה לא יהרגני, 

כמו שיעקב אבינו שנאמר ויירא יעקב מאוד ויצר לו ונענה כמו שהיה כן באמת שפייס שאול את דוד. על החשש שמא יהרגו אמר כי בך חסיה נפשי, ובדין שתצילני מן החטא. ועל החשש שמא ייהרג אומר עד יעבור הוות. היינו כשתושלם מדת היסורים שאני צריך לסבול

אקרא לאלהים עליון לאל גמר עלי (נז ג)

ואומר דוד רד"ק 

אע"פ שהמלך רודף אותי, אקרא לאלהים עליון שהוא עליון על הכל והוא יצילני מידו. גומר עלי והוא משלים חסדו עלי. שכמה וכמה פעמים עשה חסד עמדי, ועכשיו ישלים דברו עלי בדבר המלוכה.

ועוד, אע"פ שאני שרוי עכשיו בתחתית המערה, משם אקרא לאל עליון והוא יגמור עלי טובה זו…כמו יונה

ועוד, אקרא לאלהים עליון (יז) שהוא נעלה על המלך הרודפני. גומר עלי. שהתחיל להושיעני ויגמור, ועוד, (יח) אקרא לאלהים שהצילני במערה שלא אהרוג את שאול, הוא יגמור עלי שלא יהרגני גם הוא.

ועוד, (יט) אע"פ שהסתתרתי במערה, לא סמכתי רק על זה אלא באל עליון הגומר עלי, ויסגור בעדי. רשת של עכביש 

וחז"ל ירושלמי נדרים ו ח כתובות א ב סנהדרין א ב

שיש כח בבית דין להשפיע על ידי עיבור החודש גם על מהלך הטבע של האדם,

ועוד, שדוד היה בטוח שדברי שמואל שהמליכו יתקיימו כמו שמתקיימים דברי בית דין, ומה שהתחיל יתקיים.

ישלח משמים ויושיעני חרף שאפי סלה ישלח אלהים חסדו ואמתו 

אומר דוד אע"פ שהם רבים ואני יחיד, ישלח משמים ויושיעני. ישלח מלאכיו משמים ויושיעני. חרף שואפי סלה, החירוף שמחרפני שאול הרוצה לבלעני היא תדירה. ישלח אלהים חסדו ואמתו, ישלח לי המלוכה ויאמת דברו שהמליכני בחסדו.

ויש מפרשים מלבים 

 שהאויבים חירפו ואמרו ישלח משמים ויושיעני, שאין לי דרך הצלה בדרך הטבע. ואינם מאמינים בהצלה נסית. אבל אני אומר, שבאמת יהיה כך, וישלח אלהים חסדו ואמתו, שאיני מיחל לתשועה טבעית אלא לתשועה מן השמים מצד החסד ומצד האמת שהבטיח ע"י נביא שאמלוך.
נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (נז ה)

ומפרש למה הוא זקוק כל כך לישועה, ואומר: נפשי בתוך לבאים. נפשי לכודה בתוך לבאים (אריות) משל לשאול ואנשיו. אשכבה לוהטים בני אדם אני שוכב בתוך אנשים לוהטים, היינו שמלאים אש להבה עלי ומבקשים לשורפני בהבל פיהם. ואיני יכול לברוח מהם. שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. שמזיקים אותי בלשונם הרע הנאמרת בשינים ובלשון.

ועוד. מתי אפחד משיני האריות כשנפשי בתוך לבאים, קרוב להם ממש. אבל כשאני רחוק מהם. איני חושש מפניהם. לא כן בני אדם, הם מסוכנים גם

לקרוב וגם לרחוק, הן בחרבם והן בלשונם שהיא חרב חדה

רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך נז ו

ואומר דרך משל, רומה על השמים אלהים. ומשם תכניע את אויבי מן הארץ. על כל הארץ כבודך, אבל בגלל הרשעים האלה שאין אתה רוצה לדור ביניהם. לכן רומה על השמים אלהים להכניעם.

ועוד. שאם ה' עושה דין בתחתונים יודעים כי הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. על כן רומה על השמים כי ידעו הכל ברוממותך והשגחתך בתחתונים והוא אומרו על כל הארץ כבודך.

רשת הכינו לפעמי כפף נפשי כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה (נז ז)

ואומר: רשת הכינו לפעמי, רמז למה שאמר שאול לזיפים וראו מקומו אשר תהיה רגלי שם. כפף נפשי כל אחד מאויבי כפף נפשי, כרו לפני שיחה חפרו לפני שוחה. שיחה כמו שוחה, נפלו בתוכה סלה, אני בטוח שיפלו בה כאילו כבר אירע הדבר ונפלו בה.

ועוד. שהיה דוד אומר אע"פ שהם בעלי בחירה, ולא נשללת מהאדם בחירתו, עושה הקב"ה כן, שלאחר שהם עושים הרשע, מציל אותי מליפול בה ואומר דוד, רשת הכינו לפעמי, כפף נפשי, מה שמביאני לידי הכנעה, שהם עצמם נופלים בתוכה, שלא זו בלבד שמציל רגלי מלכד, אלא הם עצמם נופלים בתוכת.

נכון לבי אלחים נכון לבי אשירה ואזמרה נז ח

ואומר המשורר, אע"פ שאני נרדף תמיד. נכון לבי אלהים נכון לבי. בטוח לבי בקרבי שתושיעני. ואע"פ שאני שרוי במצוקה אשירה ואזמרה אני משורר ומזמר לפניך.

ועוד. נכון לבי אלהים. בתחלה הקב"ה מסייעני להתגבר על יצרי, ואח"כ נמשך שנכון לבי מעצמי, נמצא שם אלהים פועל ועושה.

ועוד. בכל צרותי לא נטיתי מדרכי תורתך ברב או בסעט, אלא אני מעורר עצמי תמיד ואומר עורה כבודי עורה הנבל וכנור לשמחני להאציל עלי רוח הקודש ואעירה שחר, אעורר השחר.

ועוד. אע"פ שהייתי טרוד כל כך בסכנה שהייתי שרוי בה, נכון לבי אלהים אחר הסכנה כמו שהיה נכון לפני הסכנה. ועל כן ראוי שאשירה ואזמרה להודות גם על זה לה'.

ועוד נכון לבי א-להים. נשען לבי עמך הן במדת הדין נכון לבי, במדת הרחמים, אשירה ואזמרה.

עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (נז ט)

3 חלקים 

א.פונה לנפש הנקראת כבוד, ואומר עורה כבודי.

ב. התעוררי נשמתי. עורה הנבל וכינור, קורא לנבל והכינור להתעורר, 

ג. אעירה שחר, כאילו מעוררו השחר לבוא ואז זמן השירה, כמו שנאמר ברון יחד כוכבי בקר (איוב לח). ואמרו חז"ל ברכות ג'ב אמר דוד, מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אומר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אומר, עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ובתשבחות. והיה לדוד סימן מתי חצות לילה, שהיה כנור תלוי למעלה ממטתו בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו ומיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, וזהו שאמר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. ובדרך צחות מפרשים שרוח צפונית הוא הרוח הטוב הצפון בו היה מנשב בקרבו עד שהיה קם מעצמו והיה הוא מעורר השחר.

 ועוד. גם בתוקף צרותיו לא נפל לעצבות אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו. שהיה ממסה אותה בדמעות, והיה מנגן לה' מרוב בטחונו.

ובירושלמי אמרו, ומה היה דוד עושה, היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה (תלמידי חכמים). ומה היו חבירי תורה אומרים, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה.

 ועוד, כנגד ג' דברים שהם יפים למעשה הטוב. ההתעוררות העצמית האמצעים החיצוניים, הזמן המתאים. כנגד התעוררות עצמית אמר עורה כבודי. כנגד התעוררות ע"י אמצעים מבחוץ אומר עורה הנבל וכנור. וכנגד הזמן אומר אעירה שחר.

ועוד כשהיה דוד במערה ושאול נפל בידו, אמר נכון לבי אלהים, שלא אהרוג את שאול ועל זה אשירה ואזמרה שלא שלחתי בו יד עורה כבודי עכשיו

כבודי המושפל התעורר, עורה הנבל וכנור, שכמעט שכחתי לנגן בם. עתה אעירה שחר, ההצלחה תתחיל לזרוח, כי עתה הכיר שאול בצדקו ואמר אליו צדיק אתה ממני ידעתי כי מלוך תמלוך. ואומר אעירה שחר, כאילו היה השחר ישן ומדת הלילה גדולה מאד והעירו בזה שלא שלח ידו בשאול.

ובדרך צחות מפרשים הדברים לענין הגלות שאומרת כנסת ישראל לשכינה, עורה כבודי לצאת מהגלות. והיא משיבה להם, עורה הנבל וכנור, שהוא ניגון עסק התורה שיתעסקו בה, ובזה אעירה שחר, יתעורר הקב"ה ויעורר השחר

אודך בעמים אדני אזמרך בלאומים נז יא

וכשאני מודה ומזמר איני עושה כן ביחידות, אלא אודך בעמים ה'. הבונה לשבטי ישראל. אזמרך בלאומים, בין קהלות ישראל. כמו עמים הר יקראו (דברים לג) וכמו בנימין בעממיך (שופטים ה).

כי גדל עד שמים חסדך ועד שחקים אמתך נז יא.

ולמה אודה ואזמר, כי גדול עד שמים חסדיך. כיון שחסדך מרובה כל כך שמגיע עד השמים. ועד שהקים אמתיך. מה שהבטחתני תקיים, שגדולה אמתך עד השמים. כמו שנאמר כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יראיו (מזמור קנ).

ועוד. כי גדול עד שמים חסדך, שהכל צריכים לחסדך מיתוש שבארץ ועד גדול המלאכים, ואע"פ שאמרתי רומה על השמים אלהים. השגחתך תמיד בארץ, שבלי זאת הכל חוזר לתוהו ובוהו.

ובגמרא אמרו רבא רמי (הקשה), כאן נאמר כי גדול עד שמים חסדך. ונאמר כי גדול מעל שמים חסדך (מזמור קח). והתשובה. כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה. וכדרב יהודה בשם רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שהעושה שלא לשמה החסד שלו רק בעולם התחתון, אבל העושה לשמה מעל השמים אמתך, וזה שכר הצדיקים. בשחקים בו שוחקים מן לצדיקים בעוה"ב

רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך נז יב

וחוזר ואומר לחיזוק התחינה והבקשה, רומה על שמים אלהים, על כל הארץ כבודך. ועוד, אף על פי שגדול עד שמים חסדך ועד שחקים אמתך. שבראת אותם אע"פ שסופם להיבלות, מכל מקום אע"פ שחסדך ואמתך נראים בבריאתם, אבל כבוד מלכותד יתפרסם מאד כשתרים ידך על פעולות הטבע לשפוט תבל בהשגחתך הנסית

ועוד, מדבר לעתיד לבוא כשיפקוד ה' על צבא מרום במרום אומר רומה על שמים אלהים, וכשיפקוד אז כל מלכי האדמה באדמה, על כל הארץ כבודך