ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך" (בראשית כ, ז)
משנה אף על פי שהוא, המזיק, נותן לו לניזק את כל התשלומים המגיעים לו עבור נזקו,
אין נמחל לו משמים עד שיבקש ממנו מחילה,
שנאמר: "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך" (בראשית כ, ז).
ומנין שאם לא מחל לו הניזק שהוא אכזרי?
שנאמר: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך" (שם פסוק יז).
תוהים: וכי יש להבין מכאן שאשת נביא בעי אהדורי [צריך להחזיר], אשת אחר לא בעי אהדורי [צריך להחזיר]?
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, כך צריך לפרש: "השב אשת האיש" מכל מקום, שהרי אשתו היא. ודקא אמרת [ומה שאמרת] אבימלך: "הגוי גם צדיק תהרג. הלא הוא אמר לי אחתי היא והיא גם הוא אמרה אחי הוא" (שם פסוקים ד–ה)! על כך יש להשיב לך כי אינך כה צדיק, וטעם הדבר שאמר ששרה אחותו היא, כי נביא הוא, וכבר לימד, כלומר, כבר למד כיצד לנהוג מתוך התנהגותך שלך, שאכסנאי (אורח) שבא לעיר, על עסקי (ענייני) אכילה ושתיה שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו, האם שואלים את האורח אשתך היא? אחותך היא? ולכן האשמה תלויה בך, שחשד שבאים לגזול ממנו את אשתו.
ומעירים: מכאן לבן נח שנהרג אפילו על דבר שחטא בו בלי לדעת שהוא אסור, משום שהיה לו ללמוד ולא למד.
אגב הזכרת ענין אברהם ואבימלך מפרשים עוד מהפסוקים באותו ענין. נאמר שם: "כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך" (שם פסוק יח). אמר ר' אלעזר: שתי עצירות הללו הכתובות שם ("עצור עצר"), למה? אחת באיש — שלא יצאה ממנו שכבת זרע, שתים באשה — שלא יצאה לא שכבת זרע ולא לידה, שלא יכלה ללדת.
במתניתא תנא [בברייתא שנה]: שתים באיש — שכבת זרע וקטנים (מי רגלים), שלשה באשה — גם שכבת זרע וגם קטנים וגם לידה.
רבינא אמר: שלש באיש — שכבת זרע וקטנים ופי טבעת, שגם צואה לא יכלו להוציא, שלא יכלו כלל לעשות צרכיהם, ואילו ארבעה באשה — שכבת זרע ולידה, וקטנים ופי טבעת.
עוד נאמר שם: "בעד כל רחם" — אמרי דבי [אמרו החכמים של בית מדרשו] של ר' ינאי: אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה באותה הזמן, שהרי נאמר "כל רחם" לא רק של הנשים.
ג אגב הזכרת ענין זה של אבימלך מביאים שורה של שאלות ששאל רבא את רבה בר מרי, והראשונה בהן קשורה לענין זה. אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן [מנין דבר זה שאמרו חכמים]: כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה? אמר ליה [לו]: ראיה לדבר, דכתיב [שנאמר]: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו" (איוב מב, י).
אמר ליה [לו] רבא: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא [אתה אומר משם, מן הכתובים, ואני אומר מכאן, מן התורה], שנאמר: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו" (בראשית כ, יז), וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך "וה' פקד את שרה כאשר אמר" (שם כא, א), הכוונה היא כאשר אמר אברהם אל אבימלך, שמשום שהתפלל עליו שתלדנה הנשים בביתו — הוא עצמו זכה להיענות בכך.
