בשנת 1940, בעיר קובנה שבליטא, ישב דיפלומט יפני בשם צ’יונה סוגיהארה במשרדו הקטן. מחוץ לשער השגרירות השתרע תור אינסופי של פליטים יהודים שנמלטו מפולין. כולם ביקשו דבר אחד – ויזת מעבר ליפן, שתאפשר להם לברוח מהנאצים.

סוגיהארה שלח לממשלת יפן בקשה להנפיק ויזות, אך סורב שלוש פעמים. סוגיהארה לא הצליח להתעלם, ואמר לאשתו יוקיקו: *"אם לא אעשה זאת, הם ימותו. ואם אעשה – אולי אפסיד את הקריירה שלי. מה חשוב יותר?".*

באותו יום הוא קיבל החלטה ששינתה אלפי גורלות. במשך כחודשיים רצופים ישב וכתב ביד, יום ולילה, אלפי ויזות מעבר. *לעיתים עבד 18 שעות ביממה🕘.* 

אשתו ישבה לצידו, מגישה לו תה ומרגיעה את ידו הרועדת.

גם כשהורו לו לעזוב את ליטא, הוא המשיך לכתוב ברכבת, וזרק ויזות חתומות מהחלון כדי שעוד אנשים יינצלו. ההערכות הן שצ’יונה סוגיהארה הציל *בין 6,000 ל-10,000 יהודים, כולל משפחותיהם וצאצאיהם,* ביניהם דמויות תורניות מאד מפורסמות, כגון ר' יחזקאל לוינשטין, ר' חיים שמולביץ ראש ישיבת מיר, האדמור מאמשינוב ועוד רבים.

לאחר המלחמה, הממשלה היפנית פיטרה אותו בשל הפרת פקודות. הוא חי בצניעות ועבד כמוכר נורות. רק בשנות ה־80 נחשף מעשהו לעולם, כשהניצולים חיפשו את האיש שהציל את חייהם.

על מצבתו נכתב: *"האיש שלא הפסיק לכתוב – כי ידע שכל חתימה שווה חיים".*

בפרשת השבוע כתוב על נוח "איש צדיק תמים היה בדורותיו". מה כוונת הכתוב "בדורותיו"?

מביא רש"י, שיש מרבותינו שדורשים אותו לגנאי: שאומנם הוא היה צדיק, אבל ביחס לדורו. אבל אם הוא היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום! 

מדוע לדרוש אותו לגנאי? למה להגיד עליו שאם הוא היה בדורו של אברהם הוא לא היה נחשב לכלום? 

התשובה היא עבורנו – כשאנו מסתכלים על הצדיקים, על הגדולים שברבותינו – אנו רואים שהם היו מיוחדים במינם, בעלי יכולות, מידות, גאוניות יוצאת דופן.

בעקבות כך, האדם ה"פשוט" אומר לעצמו – "מי אני, שאשפיע או שאציל?". מגיע נוח, שהיה לכאורה "פשוט". אם הוא היה בדורו של אברהם, הוא לא היה נחשב כלום. אבל בפועל – הוא היחיד שנשאר מכל העולם, ובזכותו, גם אנחנו כאן.

*"פסימי רואה קושי בכל הזדמנות, אופטימי רואה הזדמנות בכל קושי".*

שבת שלום. הרב פנגר.

*ניסי ה' ועוזו במדינת ישראל*

https://chat.whatsapp.com/HjU7a0ovUYz1ARCfA279Zk?mode=ems_copy_c