בשנת מאה ושלשים שנה לרדת בני ישראל למצרים, מקץ ששים שנה לאחר שמת יוסף, חלם פרעה חלום אחד והנה בחלום זקן אחד עומד לנגדו ובידו מאזנים, והיה מעלה כל דרי מצרים אנשים ונשים וטף בכף אחד של מאזנים, והיה משים בכף שנייה טלה אחד והטלה מכריע לכל אנשי מצרים, והוא משתאה ומהרהר בלבו הפלא ופלא על המראה הגדול הזה, ויקץ פרעה והנה חלום, ויקבוץ את כל חכמי מצרים ואת כל חרטומיו ויספר פרעה להם את חלומו וייראו כל העם מאד מן החלום, עד שבא אחד מן השרים לפני המלך ויאמר לפניו זה החלום רעה גדולה הוא למצרים ובהלה, ויאמר לו המלך ומה היא, ויאמר לו בן יולד לבני ישראל שיחריב כל מצרים, ועתה אדוני המלך איעצך עצה טובה שתצוה שכל בן שיולד בבני ישראל יהרגו אותו ואולי לא יקוים זה החלום. וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, ויקרא מלך מצרים למילדות העבריות וגו׳ כי חיות הנה וגו׳ דומות לחיות ואינן צריכות למילדות, ויצו פרעה לכל עמו וגו׳. ויהי כאשר שמעו בני ישראל את הדבר הזה אשר צוה פרעה להשליך הבנים היאורה, פירשו מקצתם מנשיהם ומקצתם דבקו בהן ותלדנה בנים ותעזובנה ילדיהן על פני השדה, וה׳ אשר נשבע לאבותם לתת זרעו כעפר הארץ שלח להם מלאכים לרחוץ אותם ולסוכם ולהחתילם ולשום שני חלקי אבנים אצלם, מן אחד יונק חלב ומן אחד אוכל דבש, ולגדל שערותיהם עד ארכבותיהם למען יתכסו בהם, ולעדנם ולפנקם בחמלתו עליהם. ויהי בחמול השי״ת עליהם כי בקש להרבותם על פני כל הארץ, צוה לתבל ארצו לקבל אותם ולשמרם עד שיגדלו, ואח״כ נפתחה הארץ ותקיא אותם ויציצו כעשב הארץ, וישובו איש אל אביו ואיש אל משפחתו וידבקו בהם. ועוד היו עושין סוכות בקרקע הארץ וטומנים אותם שם, והיו המצריים חורשים על גביהם ואינן יכולים להזיקם כדכתיב ע״ג חרשו חורשים וגו׳.

איש היה בארץ מצרים ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל, ויקח האיש את יוכבד דודתו לו לאשה, ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בעת ההיא החלו המצריים בני חם למרר את חיי בני ישראל, ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרן כי בימי ההריון החל פרעה לשפוך דמי זכריהם ארצה ומהם השליך ליאור, וה׳ הטה חסד עליהם ולא מת אחד מהם מאשר היו משליכים היאורה, והיה מחייתם מהקב״ה, ואשר היו מושלכים בשדה היו מכלכלים אותם מלאכי השרת ומצילין אותם ומביאין אותם לאבותיהם בחורים גדולים. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו להשליך הבנים היאורה ורבים מעמי הארץ היו פורשים מנשותיהם, ויפרד גם עמרם מאשתו. ויהי בעת ההיא מקצה שלש שנים ותהי רוח אלהים על מרים ותנבא בתוך הבית הנה בן יהיה נולד לאבי ולאמי בפעם הזאת שיושיע את בני ישראל מיד מצרים, ויהי כשמוע עמרם את דברי הילדה ויקח את אשתו אשר פירש ממנה בעת הגזירה מקץ שלש שנים. ותהר יוכבד ותלד בן, ובעת לדתו נתמלא הבית אורה גדולה כאור השמש והירח בעת זריחתם, ותרא האשה את הילד כי טוב הוא ונחמד למראה ותצפנהו שלשה ירחים בחדר משכבה. בימים ההם הערימו סוד כל מצרים לאבד את כל היהודים, ותלכנה נשי מצרים ארצה גושן אשר שם בני ישראל ותשאנה גוריהן בטרם ידעו לדבר על כתפיהן [לגדלם ולחנכם]. ובלדת האשה הישראלית את הילד צפנה את בנה מפני המצריים לבלתי השחיתו, אך בבוא המצריות בבית העבריות והיה הילד המצרי מגמגם בלשונו והילד העברי הצפון בחדר משכב אמו עונה אותו כלשונו, היו הולכות המצריות ומגידות לבעליהן, ובעליהן הגידו למלכם, והיה פרעה שולח שוטריו ולוקח את הנער. ויהי כמשלש חדשים אחר אשר ילדה יוכבד את הילד ויודע הדבר ביתה פרעה, ותמהר האשה טרם באו השוטרים ותקח תיבת גמא ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור ותתצב אחותו מרחוק וגו׳. וישלח אלהים חום גדול ושרב בכל ארץ מצרים וישרוף בשר האדם כחום השמש בגבורתו ויצר להם מרוב החום ותרד בת פרעה לרחוץ על יד היאור וגם כל נשי מצרים עשו כמשפט הזה. ותרא בת פרעה התיבה שצפה על פני המים ותשלח את אמתה ותקחיה ותפתח ותראה את הילד, והיו באות נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא רצה לינק אצלם, כי מאת ה׳ היתה זאת להשיבו אל שדי אמו. ותאמר אחותו לבת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותאמר לה לכי, ותלך ותקרא לאמו, ותאמר לה היליכי את הילד והיניקהו לי ואני אתן את שכרך שני כספים ליום. ויהי מקץ שנתים ימים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו, ואביו קרא לו חבר כי בעבורו נתחבר עם אשתו, ואמו קראה לו יקותיאל כי הניקה אותו משדיה, ואחותו קראה לו ירד כי ירדה אליו אל הנהר לראות מה יהיה בסופו, ואהרן קרא לו אבי זנוח כי זנח אבי את אמי והשיבה בעבור זה, וקהת זקנו קרא לו אביגדור כי בעבורו גדר אלהים פרץ בישראל אשר לא יוסיפו עוד המצריים להשליך בניהם היאורה, ומניקתו קראה לו אבי סוכו כי האלהים יצפינהו בסוכה מריב המצריים, וישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלהים את נאקתם (נוסד על הפסוק בדהי״א ד׳ ואשתו היהודיה וגו׳ ואמרו חז"ל עשרה שמות יש למשה וגו׳ - מגילה י״ג. שמ״ר פ״א).

בשנה השלישית ללדתו ופרעה יושב על השלחן לאכול והגבירה יושבת בימינו ובתיה בתו משמאלו ושריו ועבדיו יושבים לפניו והנער יושב עם בתיה בת פרעה, ויושט הנער את ידו ויקח העטרה מעל ראש המלך וישם אותה על ראשו, ויבהל המלך והשרים על הדבר הזה ויתמהו איש אל רעהו, ויען בלעם הקוסם אחד משרי המלך יועציו ויאמר, זכור אדוני המלך החלום אשר חלמת ואשר פתר לך עבדך, הלא תדע כי העלם הזה מילדי העברים הוא ורוח אלהים בו ומחכמתו עשה זאת, וזה הוא שיחריב את מצרים, ועתה יצוה המלך מהרה ויסירו את ראשו. וייטב הדבר בעיני המלך ואוהביו, וישלח הש״י מלאך גבריאל ונדמה להם כאחד משרי המלך ואוהביו ויאמר לא אדוני המלך, לא טוב הדבר להמית נפש דם נקי כי אין לנער דעת, ועתה צוה ויביאו אבן יקרה (אודם) לפניו וגחלת אש ואם יושיט ידו ויקח האבן יקרה בידוע שהוא בן דעת ובן מות הוא ונעשה בו משפט, ואם יושיט ידו ויקח הגחלת בידוע שאין בו דעת ופטור. ויענו כל חכמיו ויאמרו טוב הדבר, ויביאו לפניו האבן טובה והגחלת, ויושט הנער את ידו ליקח את האבן והמלאך דחף ידו ולקח הגחלת ויביאה לפניו ויגע בשפתיו ובקצת הלשון ונעשה כבד פה וכבד לשון, ועל זה ניצל. ויועץ המלך עם יועציו מה נעשה לבית ישראל אשר יתרבו בכל יום, ותאמר לו אשתו כטוב בעיניך עשה, הלא כל הארץ לך היא, ויען בלעם ויאמר למלך הלא תדע כי האומה כל מעשיהם בערמה ובמרמה הם, יעקב אביהם עקב את עשו אחיו ולקח את בכורתו ובא אל אביו במרמה ויקח ברכתו, ויברח אל לבן ונתן לו שתי בנותיו לנשים ושלל את צאנו וכל נפשות ביתו. ויצחק אביהם גר בגרר והכשיל אנשי המקום על אשתו לאמר אחותי היא ולקח כל טובם וכספם וילך, וכן עשו בני יעקב לשכם וחמור שאמרו להם שימולו ומלו וביום השלישי נכנסו עליהם בהיותם כואבים והרגו אותם לפי חרב ובזזו ושללו כל נכסיהם, ועתה אם תשמע בקולי אל תהרגם בחרב רק תרבה עליהם ענויים קשים שיהיו כלים מאליהם, וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ויען יתרו המדיני ויאמר לו, אדוני המלך ידוע תדע כי כל מי ששולח בהם ידו לא ינקה, הלא ידעת אם לא שמעת מה נעשה לפרעה על שלקח את שרה אשת אברהם וכן לאבימלך, וגם מה שנעשה לארבעה מלכים על בן אחיו של אברהם, ומה נעשה ללבן, לא היה אדם ששלח בהם ידו ונקה. ויקצוף המלך מאד על יתרו המדיני ויאמר לו ברח אל מקומך וילך. ויהי אחר שהציל אלהים את הנער משה ולא הרגוהו המצריים ויהי בבית המלך בלבוש מלכות ואבן יקרה על ראשו וכל שרי המלך מנשאים אותו, ומקץ ט״ו שנה אשר גדל משה בבית פרעה הואיל הנער לראות פני אביו ואמו, וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויהי בראות המוכה את משה וירץ אליו לבקש עזרו כי משה היה גדול ונכבד בבית פרעה, ויאמר לו אדוני! האיש המצרי הזה בא אל ביתי בלילה ויסרני ויבא אל אשתי לעיני ועתה מבקש את נפשי לקחתה, ויהי כאשר שמע משה את הדבר הרע הזה, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויצל את העברי מיד מכהו, וישב משה אל המלך והאיש העברי שב אל ביתו, ויהי בשוב האיש הביתה אמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבוא אליה אחרי אשר הטמאה. ותלך האשה ותגד לאחיה ויבקשו אחי האשה להרגו וימלט על נפשו.

ויהי ביום השני יצא משה אל אחיו וירא איש עברי וגו' ויאמר לרשע למה תכה רעך, ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ומסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב כי עשה הקב״ה נס עמו שנעשה ערפו כעמוד של שיש, והוא שאמר משה כשנולד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, והוא שאמר לו הקב״ה כשסרב בשליחותו של מקום ואמר לו שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב״ה מי שם פה לאדם מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי, או מי ישום אלם מי שם את פרעה אלם שלא התאמץ במצות הריגתך, או חרש או משרתיו חרשים שלא שמעו במצותו עליך להרגך. מי עשאן עורים שלא ראוך כשברחת מן הבימה ונמלטת. ומה עשה ה׳, שלח את מיכאל שר צבא מרום ודמותו כדמות שר הטבחים, ויהרוג שר הטבחים שנהפך דמותו לדמות משה ויחזיק ביד משה ויוציאו ממצרים ויניחהו חוץ לגבול מצרים מהלך ג׳ ימים. וישאר אך אהרן מתנבא בתוך מצרים וידבר אל בני ישראל לאמר: איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, הה״ד וימרו בי בית ישראל ולא אבו שמוע ויאמר ה׳ להשמידם לולא משה בחירו, ויזכר ברית אבותם אברהם יצחק ויעקב, ותחזק יד פרעה עליהם לענותם הלוך וקשה על בני ישראל וילחצם עד עת שלח דברו ויפקדם. וכשראה בלעם שלא נעשתה עצתו ולא יצא הדבר לפועל לכלות את בני ישראל כפי מחשבתו הרעה אשר חשב, ויצא ממצרים וילך לו למלך ניקנוס עם שני בניו אניס וסמריס, וניקנוס הוא מלך אדום. בימים ההם היתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם וישב ממנו שבי גדול ויכנעו מפני כוש, ויהי בצאת ניקנוס להלחם בבני כוש ובבני קדם ויעזוב את בלעם הקוסם בן לבן הארמי ושני בניו אניס וסמריס לשמור את העיר, וישבו שם ודלת הארץ אתם, ויועץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך ניקנוס לבלתי תת אותו לבוא העירה, וישמעו אליו עם הארץ וישבעו לו וימליכו אותו עליהם למלך ואת בניו הפקיד עליהם שר צבאות בראש העם, ויגביהו החומות משני צדי העיר, ומצד השלישי חפרו בורות רבים לאין מספר וישימו שם מי הנהר הסובב את כל ארץ כוש, ומצד הרביעי קבצו נחשים ועקרבים רבים בלהטיהם ואין יוצא ואין בא אל העיר, ויהי בשוב ניקנוס וכל שרי החילים מהמלחמה וישאו עיניהם ויראו חומת העיר גבוהה מאד ויתמהו איש אל רעהו ויאמרו ביניהם ראו בני העיר כי נתאחרנו במלחמה ויגביהו חומת העיר ויחזיקוה לבלתי תת בא אליהם מלכי כנען, ויהי כאשר קרבו אל העיר ויראו שערי העיר סגורות ויקראו לשוערים לפתוח אותם להם לבא העיר, וימאנו השוערים לפתוח להם במצות בלעם הקוסם ולא נתנום לבוא העירה, ויערכו מלחמה בפתח השער ויפלו מחיל ניקנוס מאה ושלשים איש. ויהי ביום השני נלחמו מעבר הנהר ויבואו שלשים פרשים רוכבי סוסים דרך הנחל ויטבעו בתוך הבורות וימותו, ויצו המלך לעשות רפסודות לעבור בם, ויעשו כן ובבואם אל מקומות הבורות היו המים מתגלגלים ויטבעו עוד ביום ההוא מאתים איש.

ויהי ביום השלישי ויבואו מן העבר אשר שם הנחשים והצפעונים ולא יכלו ליכנס אל העיר, ויהרגו הנחשים מהם ע״ז איש, ויחדלו מלהלחם על כוש ויצורו עליה תשע שנים אין יוצא ואין בא, ויהי בהיות המצור על כוש ברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה ניקנוס מלך כוש, ומשה בן שלשים שנה בבואו אל מחנה ניקנוס הצרים על כוש, והימים אשר צר ניקנוס על כוש ט׳ שנים, ויהי משה הולך ובא עמהם וימצא חן בעיניהם ויאהבו המלך וכל חיל המלחמה כי הוא הולך וגדל ונוי קומתו דמתה לתמר, ויאהבו המלך מאד וישימהו לשר צבא וישב שם ימים רבים עד שחלה המלך ניקנוס וימת, ויאמרו עבדיו מה נעשה? אם נעלה העיר ירדפו אחרינו ויכריתו את שמנו, ועתה טוב לנו למות במצור משוב לארצנו בשוב העם הנכלמים, ויועצו יחדיו להמליך עליהם את משה למלך כי אין כמוהו בעם, ויעשו כן ויתנו לו למשה הגבירה אשת ניקנוס, ויזכור משה את ברית ה׳ אלהיו ולא קרב אליה וישם חרב בינו לבינה ולא חטא עמה. ויהי ביום השלישי למלכו ויאמרו לו עבדיו תן לנו עצה ודבר מה נעשה כי זה תשע שנים שלא ראינו נשינו וטפינו ואנו מתאוים לראותם, ויאמר להם משה אם תשמעו בקולי תצליחו ותשובו אל בתיכם לשלום, ויאמרו לו כל אשר תצונו נעשה, ויאמר להם ההרה לכו וקחו לכם מאפרוחי החסידה כל אחד ואחד מכם, וילכו ההרה ויעשו כן, ויאמר להם רכבו איש על סוסו ולבשו השריונות וקחו לכם איש כלי מלחמתו ובואו אחרי מן הצד אשר הנחשים שם ובעת אשר יצאו הנחשים השליכו אליהם אפרוחי החסידה ויאכלום ונקח העיר, ויעשו כן ויקרבו אל העיר ויכוה לפי חרב, וכראות בלעם בן בעור כי נלכדה העיר עינן וניחש ופרח באויר הוא ובניו וינוסו למצרים אל פרעה וישבו עמו. וישובו איש לביתו, וכראות העם כי המלך משה הושיעם ובעצתו הטובה נתפסה העיר ויאהבוהו מאד, ויירא משה את ה׳ אלהיו ולא סר מחוקות אבותיו אברהם יצחק ויעקב ע״ה ימין ושמאל, והימים אשר מלך משה על כוש ארבעים שנה.

ויהי היום והוא יושב על כסאו והגבירה יושבת אצלו, ותאמר הגבירה לשרים ראו המלך אשר המלכתם עליכם זה מ׳ שנה ולא קרב אלי, ועתה שימו עליכם מלך בן אדוניכם ניקנוס כי לו משפט המלוכה ולא תמליכו עליכם איש נכרי, ויאמרו כל שרי החיילים למשה טוב אתה בעינינו מאד אך כל עם המדינות יועצים להמליך עליהם בן אדוניהם, ועתה קח לך עושר ונכסים ולך מאתנו ושוב אל מקומך בשלום, וילך משה לארץ מדין וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות וגו׳ ויואל משה לשבת את האיש, א״ל רעואל מאין תבוא מה ארצך ומאיזה עם אתה? ויאמר לו אני משה, ויספר לו כל המוצאות אותו במצרים. אז אמר יתרו בלבו, זה האיש אשר שלח ידו בכתר המלך, ועתה אקחנו ואמסרהו ביד פרעה, ויצו לכלכלו בלחם צר ומים לחץ, וימצא חן בעיני צפורה בתו ותחמול עליו, ובכל יום ויום מעת לעת היתה מספקת לו לחם ומזון, וישב שם שבע שנים. ויהי מקץ שבע שנים אמרה צפורה לאביה, השבוי והאסור אשר השלכת לבור זה כמה ימים ושנים הלא תדרשנו, כי בכל יום צועק עליך לאלהיו והיה בך חטא, ויאמר לה יתרו, מי שמע כזאת אדם שלא אכל ושתה זה כמה שנים עודנו חי?! הלכו לבית האסורים ומצאוהו עומד על רגליו ומתפלל לאלהיו, ויוציאוהו משם. בימים ההם צוה יתרו שיעבירו קול בכל ארצותיו שכל מי שיבא ויתלוש המטה הנטוע בגנו שיתן לו צפורה בתו לאשה, והיו באים מלכים ושרים גדולים וגבורים ולא יכלו לעקור המטה, ואחר שהוציא משה מבית הכלא היה מתהלך בגן וראה שם את המטה מוצב ארצה והוא של סנפרנון וחקוק עליו שם המפורש, וישם משה ידו על המטה ויעקרהו ממקומו במהרה ויהי למטה בכפו וישב לבית והמטה בידו, וכראות יתרו המטה ביד משה תמה מאד ויתן לו את צפורה בתו לאשה, ותלד בן ויקרא את שמו גרשום, ומשה בן ע״ז שנים בצאתו מבית הסוהר. צפורה הלכה בדרך הצדקניות שרה ורבקה רחל ולאה, ותלך בדרך ה׳ כאשר צוה עליה משה בעלה.

ומשה היה רועה את צאן יתרו, וה׳ אמר לזכור השבועה אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, ונראה השי״ת למשה בסנה וישלחהו לפרעה לעשות אותות ומופתים, וישב אל חותנו ויאמר לו אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים, ויקח משה את אשתו, ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה׳, על דבר אשר לא זכר למול את בנו ונפל לפני המלאך, ותקח צפורה צור מחדודי צורים ותמל את בנה, ותמלט את בעלה מיד המלאך. ויאמר ה׳ אל אהרן לך לקראת משה המדברה. הלך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, וישא אהרן את עיניו וירא את בניו ואת אשתו, ויאמר מי אלה לך, ויאמר משה אל אהרן הילדים אשר חנן אלהים אותי בארץ מדין, וירע הדבר מאד בעיני אהרן ויאמר אל משה, על הראשונים אנו מצטערין ואתה בא להוסיף עליהם, ויאמר משה לאשתו לשוב אל בית אביה, ותעש כן. ואח״כ באו משה ואהרן למצרים ויבואו לבית פרעה, והיו בשער בית פרעה שני כפירים שאין שום אדם יכול לקרב מפניהם לשער המלך מפחדם, שהיו טורפים למי שרואים אותו, עד שיבוא רועה הכפירים ויסירם ממנו, ובעת ששמעו שבאו משה ואהרן התירו השוטרים את הכפירים והניחום על פתח השער בעצת בלעם הקוסם וחרטומי מצרים, ובבוא משה ואהרן לפתח השער ויט משה את מטהו על הכפירים והם שמחו לקראתו ויבואו אחריו והיו שוחקים לפניו כשחוק הכלבים עם בעליהם בעת בואם מהשדה, ובעת שראו פרעה ועבדיו כך יראו מאד מפניהם ויאמרו להם מה מעשיכם ומה אתם רוצים, ויאמרו אלהי העברים נקרה אלינו לאמר לך שלח עמי ויעבדוני! א״ל פרעה שובו לפני מחר ואשיבה לכם דבר, ויעשו כן ויצאו וילכו. אח״כ קרא פרעה לחכמים ולחרטומים ולמעוננים ולקוסמים וביניהם בלעם, ויאמר להם המלך כזאת וכזאת אמרו אלי הנביאים. ויאמר לו בלעם איך קרבו אל השער ולא טרפו אותם הכפירים? א״ל פרעה כי באו ולא עשו בהם כלום והיו משחקים עמם כאילו הם גדלום ושמחו עמהם כשמחת הכלבים עם אדוניהם אשר גדלום מנעוריהם. ויאמר בלעם אין אלו כמונו, ועתה שלח לקרוא אותם ונתווכח עמם יחדיו לפניך, וישלח לקרוא להם, מצאו משה ואהרן וזקני ישראל ויבואו לפני המלך וידברו אליו כדברים אשר דברו אליו אתמול ומטה האלהים בידו, ויאמר להם פרעה ומי הוא אשר יאמין אתכם? ויבאו משה ואהרן ויעשו כן כאשר דבר להם ה׳, וישלך אהרן מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין, ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם כן וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים, ויקם מטה אהרן ויבלע מטות החרטומים. ויען בלעם וחרטומים אין זה פלא תמיה וגוזמא מתנינך שבלע התנינים שלנו, כי חוק בכל העולם שחיה בולעת חיה אחרת, אם תרצה שנדע כי הוא ברוח אלהים השלך מטך לארץ ואם מטך בעודנו עץ יבלע מטותינו כשהם עצים נדע כי רוח אלהים עמך. ויעשו כן וישליכו איש מטהו והיו לתנינים ואחרי שחזרו כמו שהיו בתחלה בלע מטה אהרן את מטותם. אז צוה פרעה להביא לפניו כל ספרי מצרים ולחפש אולי ימצאו שמו של הקב״ה, ויחפשו ולא מצאו לפי שהם ספרי טעות. ויאמר להם חפשתי בכל ספרי ולא מצאתי שם אלהיכם, ויאמרו לו אלהי העברים נקרה אלינו וגו׳, אז אמר פרעה מי ה׳ אשר אשמע בקולו? ויאמר משה הוא צוני שנלך דרך שלשת ימים ונזבחה לה׳ אלהינו, כי מיום שירדו ישראל למצרים לא זבחנו לו, ואם אינך משלח אותנו כמה צרות רעות רבות ומגפות ישלח בכם. ויאמר להם מה גבורתו של אלוה זה ? ויאמרו לו הוא עושה שמים וארץ אור וחושך ים ויבשה ובהמות וחיות, וכל העולם חל וזע מפניו, והוא יקח את כחך וישיבך אל עפר האדמה. ויחר לפרעה עליהם ויאמר כל אלה האלהות לא יכלו לעשות כאשר עשיתי אני, לי יאורי ואני עשיתיני, ויחר אף פרעה ויגרש אותם ויאמר להכביד עולו על ישראל. עד אשר הביא ה׳ נגעים גדולים על מצרים, עשרה מכות שהן נחשבות כמאתים וחמשים מכות. ...