בס"ד
וַיִּתְחַתֵּ֣ן שְׁלֹמֹ֔ה אֶת־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם
וַיִּקַּ֣ח אֶת־בַּת־פַּרְעֹ֗ה

נישואים פוליטיים,

מצגת

אחת הפעולות הראשונות שעשה שלמה עם עלותו לכס המלוכה הייתה נשואיו עם בת פרעה. כדוד אביו, שנשא את מעכה בת תלמי מלך גשור, שלמה נשא את בת פרעה מלך מצרים, כדי לכרות בדרך זו ברית עם מצרים, ולהגן על גבולו הדרומי.הדבר חוזר בביתו של דוד המלך. הוא מתחתן עם מעכה, בתו של תלמי מלך גשור. נישואין כאלה היו נפוצים בעולם העתיק- וגם בעולם החדש, בקרב אצולת השלטון והכסף - ומטרתם להגן על המשפחה או העם מפני הצד אתו מתחתנים.וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר (שמואל ב פרק ג, פסוקים ב-ה)

 "ה' לאברהם - "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך";
רות לנעמי - "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי"

פרק ג' 
פסוקים (א-ג)

הפרק פותח בחתונת שלמה ובת פרעה. מיד לאחר מכן הכתוב מבהיר כי שלמה אוהב את ה' והולך בדרכיו: "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו" (ג). שלמה עדיין עובד את ה' דרך הבמות, כיוון שטרם הוקם בית המקדש.

שלמה מבקש חכמה מה' - החלום בגבעון (ד-טו)

שלמה הולך לגבעון לזבוח לה' ושם ה' נגלה אליו בחלום. ה' פותח בשאלה כללית מאוד: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (ה), ושלמה מבקש יכולת שיפוט טובה ונכונה. ה' שומע את בקשתו של שלמה ומברך אותו בחכמה. שלמה מתעורר מהחלום ועולה לירושלים.

שלמה זוכה בחכמה - משפט שלמה (טז-כז)

לאחר סיפור החלום בגבעון מגיעות אל שלמה שתי נשים עם תינוק אחד. כל אחת טוענת שהתינוק החי שייך לה. האחת טוענת שהבן של השניה מת בגלל רשלנותה, ואז היא החליפה בין התינוק החי לתינוק המת. האישה השניה טוענת כי התינוק החי שלה, והיא לא עשתה את מה שתיארה האישה הראשונה.

שלמה בחכמתו פוסק לחלוק את הילד בין שתי הנשים. אחת הנשים נזעקת מיד ומבקשת לא לחתוך אותו אלא להעבירו חי לאישה האחרת, ואילו האישה האחרת מסכימה שייחתך. שלמה מבין שהאֵם האמתית היא זו שרצתה להשאיר את התינוק בחיים, ונותן לה את התינוק.

חכמתו של שלמה מתפרסת בעם ישראל (כח)

לאחר משפט הנשים, כל העם מבין כי שלמה חכם מאוד ויש לו יכולת שיפוט מיוחדת במינה: "וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱ-לֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (כח). כך מתגשמת בקשתו של שלמה והוא הופך להיות "החכם באדם".

בתחילת הפרק מסופר על נישואיו של המלך שלמה בנו של דוד לבת פרעה,
כדוד אביו, שנשא את מעכה בת תלמי מלך גשור,
היו אלו נישואים דיפלומטיים
שנועדו לכרות ברית עם מלך מצריים
ובכך להגן על גבולו הדרומי.

שלמה מביא את בת פרעה אל עיר דוד (ירושלים)
ובונה שם את ביתו. 
פס' א (" ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים
ויקח את בת-פרעה
ויביאה אל עיר דוד
עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה')

שלמה

שלמה המלך עם התוכניות לבניית בית המקדש,
לידה	תאריך עברי ב' תתקס   982 לפנה"ס   ירושלים
פטירה	תאריך עברי ג' כ' ג' (אלפים) כ (עשרים ) 930 לפנה"ס  (בגיל 52 בערך) ירושלים, ישראל
מדינה	ממלכת ישראל המאוחדת
מקום קבורה	עיר דוד
עיסוק	סופר
בת-זוג	700 שרות פילגשים בנות מלכים מעמד גבוה, ובהן בת פרעה ונעמה העמונית. בנוסף, 300 פילגשים מעמד נמוך
שושלת בית דוד
תואר מלך ממלכת ישראל המאוחדת כינוי ידידיה,אגור, קהלת אב דוד אם בת שבע צאצאים רבים ובהם:  רחבעם בשמת טפת מנליק יורש העצר רחבעם
מלך ממלכת ישראל המאוחדת ה-3 970 לפנה"ס – 930 לפנה"ס  (כ־40 שנים)

נשואי שלמה עם בת פרעה (א)

 

לאחר ששלמה הכין מלכותו בישראל, פנה לבסס את מלכותו מול המלכים שמסביבו, כשבחר

    לבוא בקשרי חיתון עם פרעה, ולהינשא לבת פרעה. עולה כי מטרתו היתה מדינית לקשור קשרי

    ידידות עם המעצמה מהדרום.

 נישואי שלמה ובת פרעה
פרקנו פותח בתיאור נישואיו של שלמה לבת פרעה.
לכאורה, זו פתיחה שלילית ביותר למלכותו של שלמה.
כביכול כבר בראשית מלכותו חטא שלמה ונשא נשים נכריות.
ואמנם, כך מפרש רש "י בעקבות חז"ל:
ויתחתן שלמה - וכל זמן שהיה שמעי רבו קיים לא נתחתן בו
מכאן אמרו לעולם ידור אדם במקום רבו :
ביטוי חריף לשיטה זו מצוי במדרש הבא [שבת נו ע"ב] :
אמר רב יהודה אמר שמואל:
בשעה שנשא שלמה את בת פרעה
ירד גבריאל ונעץ קנה בים,
ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. 
הניסוח הציורי שבמדרש חריף ומדהים.
כאשר שלמה נושא את בת פרעה,
מתחיל התהליך של בנינה של רומא.
מה עשתה לנו רומא אנו זוכרים:
החריבה את המקדש, והגלתה את ישראל מארצו.
נישואי שלמה לבת פרעה, אומר הדרשן -
לא זו בלבד שלא הבטיחו את אגפו הדרומי של מלכות בית דוד,
אלא שבמבט היסטורי היו תחילתה של ההתדרדרות,
שסופה אבדן העצמאות המדינית של ישראל. 
מה בקש שלמה להרוויח מהקשר עם המלך פרעה?
מה היו התוצאות כעבור 1000 שנים?

פס (1-4) א-ד: - נישואי שלמה עם בת פרעה.
 שלמה,  שירש מאביו ממלכה גדולה,
שואף להפוך אותה למרכז בינלאומי.
לשם כך, הוא מחזק את קשריו עם המדינות באזור,
באמצעות נישואים פוליטיים.
בפסוק א' אנו שומעים על נישואיו לבת פרעה.
בפסוק א- ניסוח הפסוק מלמד שבת פרעה משנית
ומטרת נישואין הינה פוליטית.
שלמה מתחתן עם בת פרעה אין לה שם
נישואים פוליטיים,
אשר מבטיחים שלום עם מצרים. 

מה תפקיד הנישואים עם מלך מצרים?   

דף עבודה

קוראים א' - ד' .

מה הניגוד שבפסוקים ?

 

לא-תתעב מצרי, כי-גר היית בארצו.
  ט בנים אשר-ייוולדו להם,
דור שלישי--יבוא להם, בקהל ה

דברים פרק כג ח-ט

                                                                                             מה הקושי שמתעורר?

. קרא מלכים א',ג',(1) א,

   יש הטוענים שפסוק (האקספוזציה) המצג מטרתו להאדיר את שלמה כמלך מבחינה מדינית.

    חזק טענה זו על פי הכתוב.
( מצג- פתיחה קבלת המידע להבנת הסיפור, א)  הכרת הדמויות ב) זמן ג) המקום ד) קושי שמתעורר )
זמן - עיין פרק ב' פסוק לט

 

        הקדמה

    "והבאתם שמה עולותיכם..."

   "ואכלתם שם לפני ה'..."

   "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום..."

   "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלוקיך נותן לך" (ט) (דברים יב, ו-טו)

    רש"י: "אל המנוחה" – שילה

             "אל הנחלה" – ירושלים

    ומכאן:

    14 שנים מהכניסה לארץ – הותרו הבמות.

    369 שנים משהוקם המשכן – נאסרו הבמות – "אל המנוחה".

    57 משחרב המשכן בשילה, ובאו לנוב וגבעון – הותרו הבמות.

     באו לירושלים ובנו המקדש – נאסרו הבמות ("אל הנחלה").

   ב רַק הָעָם, מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת:

       משהותרו הבמות, היו ישראל מקריבים לשם שמים על מזבח (במה) שבנו להם בחצרות, איש איש 
     כרצונו.

שלמה הלך לעיר גבעון (אחרי חורבן שילה) שבה היה המזבח והמשכן, לפני בניית המקדש, כדי לזבוח לה'. "רק בבמות הוא מזבח ומקטיר"

        רש"י: בגנותו דבר הכתוב ששהה את בניין הבית ארבע שנים.

רד"ק: בשבחו דבר הכתוב לאמר ששלמה לא הקריב קורבנות בבמות רבות שהיו בארץ אף

 שהותרו כדי שלא להידמות בדרכי הגויים, אלא הקפיד להקריב רק בבמה הגדולה שהיתה בגבעון, כפי שנהג אביו דוד "ללכת בחוקות אביו" (ג), "וילך המלך גבעונה לזבוח..." (ד) 

                                                        התגלות ה' לשלמה בגבעון (ב-טו)

 משבא שלמה לגבעון והקריב קורבנות על הבמה הגדולה,
התגלה ה' אליו בחלום ואמר לו שיבקש כל מה שהוא רוצה וחפץ בו,
ושלמה ביקש לב שומע לשפוט את העם בצדק. 
"ונתת לעבדך לב שומע  לשפוט את עמך... כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה" (ט),

 ותשובת שלמה היתה טובה בעיני ה', שכן לא ביקש אריכות ימים, עושר וניצחון על אויביו,
ולכן ה' מבטיח לו שימלא את מבוקשו
ויתן לו חכמה, ובנוסף יתן לו גם עושר וכבוד,
ואם ישמור מצוותיו יוסיף לו ה' גם אריכות ימים. "ואם תלך בדרכי... והארכתי את ימיך" (יד).

   "ויקץ שלמה והנה חלום..." (טו) – משהקיץ שלמה הבין שחלומו אמת,
ושמח במתנה הטובה שנתן לו הקב"ה, והקריב קורבנות ועשה משתה

חלום שלמה

שאלה

   מה הייתה בקשת שלמה מה' בחלום זה? מדוע?

שאלה

  דו  השיח בין ה' לבין שלמה בחלומו.

         כתבו את ההבטחות שניתנו לשלמה ע"י ה', מעבר לבקשתו בחלום זה.

   ה' הבטיח לשלמה הבטחה נוספת ותנאי (פס' יד).

        1. מהי ההבטחה?

        2. מהו התנאי לקיומה של ההבטחה ?

משפט שלמה (טז-כז) 

אָז תָּבֹאנָה, שְׁתַּיִם נָשִׁים  -אֶל-הַמֶּלֶךְ;
וַתַּעֲמֹדְנָה, לְפָנָיו. 
 יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת,
בִּי אֲדֹנִי,
אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת,
יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד;
וָאֵלֵד עִמָּהּ, בַּבָּיִת. 
 יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְלִדְתִּי,
וַתֵּלֶד, גַּם-הָאִשָּׁה הַזֹּאת;
וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין-זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת, זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ, בַּבָּיִת. 
 יט וַיָּמָת בֶּן-הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה, עָלָיו. 
 כ וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת-בְּנִי מֵאֶצְלִי,
וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה,
וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ, בְּחֵיקָהּ;
וְאֶת-בְּנָהּ הַמֵּת, הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. 
 כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת-בְּנִי,
וְהִנֵּה-מֵת;
וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר,
וְהִנֵּה לֹא-הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. 
 כב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת
לֹא כִי, בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת,
וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי;
וַתְּדַבֵּרְנָה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. 
 כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ--
זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת;
וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי. 
 

  טז אָז תָּבֹאנָה, שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת--אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתַּעֲמֹדְנָה, לְפָנָיו.

   "אז"- משנגלה אליו ה' בגבעון ובישר לו בנבואה (בחלום) על המתנה שבה זכה,
שב לירושלים ומיד בא לידו דין שבו יצטרך להכריע בו,
ומפסק הדין תתברר הטובה שנתן לו ה' – חכמה ובינה (רד"ק)

המקרה

 

שתי נשים זונות שגרו בבית אחד–
וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי,
וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת;
וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת.
וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה,
אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו.
וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה
וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי,
וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ;
וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי.
היה לכל אחת ילד, ואחד מהילדים מת בשעה ששכבה עליו אמו,
ומשראתה שכך לקחה את בנה המת, ושמה אותו בחיק האישה האחרת,
ואת בן חברתה החי לקחה ושמה בחיקה.
כשעמדו כל אחת על טענתה, כי הבן החי הוא שלה. בא משפטן לפני המלך שלמה,

והמלך בחכמתו צווה להביא חרב ולחתוך את הילד החי לשניים,
כדי שכל אישה תקבל חצי מהילד. אחת הנשים הסכימה, והשנייה התנגדה,
ובזאת הכיר שלמה בחכמתו ופסק כי האישה שהתנגדה, היא האם של התינוק החי.

   יש לציין כי שלמה בחר לנהוג במשפט זה בדרך שונה,
בשל העובדה כי לא היו עדים והוכחות,
שעל פיהם נשען השופט בדרך כלל. "ואנחנו יחדיו אין זר אתנו בבית"

                          פס' 16-28- משפט שלמה:
                          הקשר בין חלומו של שלמה לקטע זה

                          הוא בשורש ע.מ.ד. באמצעות שורש זה, 
                         מובא הרעיון שמקור החוכמה של שלמה הוא ה', 
                                שלפניו הוא עומד, ובכוח חוכמה זו הוא שופט את הנשים העומדות לפניו.

                                                   במשפט זה עומד שלמה בפני שתי נשים,
                                                     כאשר ביניהן "תינוק מריבה".
                              כל אחת טוענת כי התינוק שייך לה
                                          ואילו בנה של האחרת מת.
                הבדלים בין הנשים:

 

"האישה האחת"- התובעת	"האישה האחרת"- הנתבעת
פעילה, מאריכה דברים ומשקיעה מאמץ בשכנוע המלך	פסיבית, מקצרת בדבריה
שרויה בסערת רגשות (חזרה על מילים)	נוהגת בקור רוח וריחוק רגשי
טיעון: "לא כי בנך המת ובני החי" (מתרכזת בבן המת)	טיעון: "לא כי בני החי ובנך המת" (מתרכזת בבן החי)

גזר הדין של שלמה: שלמה החליט לבדוק את הרגשות האימהיים של הנשים- הוא הורה "לגזור" את הילד לשני חלקים ולחלקו בין הנשים. האישה האחרת מסכימה לוותר על הילד כדי שלא יהרגו אותו ושלמה קובע כי הילד שייך לה.

** בפס' 28 השורש המנחה הוא ש.פ.ט ומטרתו לקשר בין 2 הסיפורים שבפרק. בסיפור החלום שלמה ביקש לב חכם לשפוט את העם ובסיפור הנשים מוכחת חכמתו של שלמה בשל המשפט שעשה.

 

שאלות

    א. מה היה נושא הויכוח בין שתי הנשים?

      

   ב.  כיצד שלמה הביא לחשיפת האמת ?

    

פרסום חוכמת שלמה (כח) 

 

כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ,
וַיִּרְאוּ, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ: כִּי רָאוּ, כִּי-חָכְמַת אלוקים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

   משפט שלמה פרסם את חכמת שלמה בעיני כל ישראל,

ולפיכך יראו מפניו לעשות דבר רע,

כי הכירו  ברוב חכמתו ידע להוציא לאור משפט צדק, כמו שנעשה במשפט הנשים.

"משפט שלמה"

     לו אתם  כשופטים בסוגיה משפטית זו, כיצד הייתם נוהגים? נמקו דבריכם!

    התייחסו לרכיבים הבאים:

 תהליך קבלת ההחלטה,

המניעים השונים,

רגשות

קשיים,

הכרעת גזר הדין