בס"ד

צוואת דוד - " והממלכה נכונה ביד שלמה "

דוד היה בן שבעים, קפצה עליו זקנה והוא נעשה תשוש מאוד. יכול להיות שהמלחמות הרבות והתלאות הגדולות השפיעו עליו. הוא ידע כי לא יאריך ימים, כי ימיו ספורים, לכן מצא לנכון להדריך את שלמה בנו בדברי עצה טובים.

צוואת דוד:

1.       1. שמירת החוקים והמצוות :

מה הייתה עצתו הראשונה של דוד לשלמה?  "וחזקת והיית לאיש",עד להמלכתו סמך על אביו, מעתה היה עליו "להתחזק ולהיות לאיש".

            מי יהיה לשלמה מורה דרך? התורה תהיה לשלמה מורה דרך בחיים.                          

           בראש הצוואה באה אזהרה על שמירת התורה.  "למען תשכיל" - אם ישמור את    

           התורה יצליח, אם ישמור את חוקי התורה לא תבואנה עליו צרות.

 

2.       2. הריגת יואב בן –צוריה :

מדוע נטר דוד איבה ליואב וציווה על שלמה לא לחוס עליו?   גבורתו, נאמנותו ומסירותו של יואב לדוד, המלחמות הרבות בהם לחם למענו בחירוף נפש, לא הועילו לו למחות את זכר רצח אבנר בן נר ועמשא בן יתר שהיה בן אחותו של דוד.  יואב שפך את דמם כאילו נפגש איתם בשדה הקרב. גנאי הוא לאיש מלחמה להרוג אנשי שלום. יואב הכתים את מדי הצבא שלו בדם. בנוסף - דוד לא שכח גם את רצח אבשלום בנו בידי יואב בניגוד לפקודתו המפורשת.

3.       3. הריגת שמעי בן גרא:
4.       על שמעי שקילל את דוד קללה רעה וקשה, כשברח מפני אבשלום אמר דוד: "והורדת את שיבתו בדם שאול" (פס' ט). , כי סכנה צפויה ממנו לשלום המלוכה. "וידעת את אשר תעשה לו", שלא ימות מוות טבעי.

 

5.       4. דוד ציווה את שלמה להטות חסד לברזילי הגלעדי ולבניו
6.       כשברח דוד מפני אבשלום למחנים שבעבר הירדן, קבלו ברזילי בכבוד ודאג לכל מחסורו . במעשהו הנדיב של ברזילי, הוא סיכן את חייו בתומכו בדוד שנרדף ע"י אבשלום. אילו ניצח אבשלום עשוי היה ברזילי להיענש. משום כך ציווה דוד את שלמה להשיב לו טובה, ולעשות חסד עם בני ברזילי ולקרבם למלכות.

"והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה. בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים" (פס' י, יא).  דוד מת.

 

מימוש צוואת דוד

לאחר מות דוד -מקיים שלמה את צוואת דוד והורג את אויביו (יואב בן-צרויה, שמעי בן-גרא) ומיטיב עם אלה שעזרו לאביו (בני ברזילי הגלעדי). בנוסף הורג את אדוניהו מאחר וזה מבקש לשאת את אבישג לאישה דבר המתפרש כמרידה במלכותו.

בקטע זה מסופרים מעשיו הראשונים של שלמה, שהיו מכוונים לחזק את מלכותו ולסלק את המתנגדים לו. 

בפרק א' קראנו ששלמה לא נגע לרעה באדניהו. הוא קיווה שאדניהו ויתר על כיסא המלוכה. אבל  לאחר מכן הוא ניסה להחזיר לעצמו את המלכות: הוא פנה לבת שבע, אם שלמה,  בבקשה לשמוע את דבריו ולמלא אותם לאחר מכן. "אמרי נא לשלמה המלך, כי לא ישיב את פניך, וייתן לי את אבישג השונמית לאשה" (פס' יז). הדגיש את תוארו של שלמה  "המלך", כדי לציין שהוא עבדו הנאמן. בת-שבע לא ראתה בבקשת אדניהו שום כוונה רעה.

שלמה (לעומת אימו) הבין מיד את המסתתר מאחורי בקשה צנועה זו של אדניהו. הוא הבין שאדוניהו רוצה לערער על מלכות שלמה, ולזכות בעצמו בכתר המלוכה.

**אבישג נחשבה לאשת דוד, למרות שלא קיים איתה יחסי אישות, ולפי מנהג עמי המזרח נפוץ היה שרק מלך רשאי לשאת לו לאישה את אלמנת המלך הקודם .

שלמה רואה בבקשה בגידה, ולכן אינו מרחם על אחיו. הוא יודע שאדניהו לא ינוח ולא ישקוט בחתירתו נגדו, והממלכה תהיה צפויה לזעזועים בלתי פוסקים, לכן ציווה להורגו. 

לאחר שנהרג אדניהו החליט שלמה להסיר ממשרתו את אביתר ששימש בכהונה גדולה ותמך באדוניה.

יואב, בשמעו כי הומת אדניהו, וכי גורש אביתר מירושלים הבין כי הגיע תורו להיענש, שהרי היה מראשי הנוטים אחר אדוניהו יואב קיווה שקדושת המזבח תצילהו, על כן נס אל אהל ה' "ויחזק בקרנות המזבח",

איך התיר שלמה לשפוך דם אדם האוחז בקרנות המזבח?    יואב הרג נפשות בכוונה רעה  (במזיד) ובתורה נאמר: "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות" (שמ' כא, יד).

ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו, ויקבר בביתו במדבר" (פס' לד).

שמעי בן גרא- שלמה מצווה על שמעי להישאר בירושלים , כדי שיהיה תחת השגחתו, שמעי מסכים לציית לדברי שלמה.  אך מקץ שלוש שנים ברחו שני עבדי שמעי בן גרא מביתו בירושלים, אל אכיש בן מעכה מלך גת.  כשנודע לשמעי שעבדיו בגת, חבש את חמורו וילך לגת אל אכיש כשהוא חוזר לירושלים לאחר שהפר את הבטחתו למלך,  שלמה מצווה את בניהו בן יהוידע להמית את שמעי.

כך הומתו כל אלה שהיו עלולים לגרום זעזועים לממלכה. לא נמצאו עוד מערערים על זכותו של שלמה לכיסא המלוכה. והממלכה הייתה נכונה ביד שלמה

בס"ד

תוכן הפרק ב

שלמה מבסס את מלכותו 

א-ט	הצוואה של דוד לשלמה בנו
י- י"ב	סיכום ימי המלוכה של דוד
י"ג – כ"ו	מרד אדוניהו בן חגית
כ"ז – ל"ד	שלמה ממלא את הבקשות של דוד בצוואה:                        מעניש את אביתר                        מעניש את יואב בן צרויה
ל"ה -	חילופי תפקידים בממלכת שלמה
ל"ו – מ"ו	מעשי שמעי בן גרא, והעונש.

ביאורי מילים

 

למען תַשְֹכִּיל = למען תצליח "כל כל אשר יפנה ישכיל"

לא יִכָרֵת = לא יכלה

"וישם דמי מלחמה בשלום" –

הרגם בזמן של שלום, כאילו היתה מלחמה.

"ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו" –

דם ניתז על חגורתו ונעליו והם שני סימנים המיוחדים ללוחם.

"ולא תורד שיבתו בשלום שאול" –

לא תיתן ליואב להזדקן ולמות בשלוה אלא תורדינו מגדולתו ומכבודו עוד בחייו, {ולא ציווהו להמיתו!}.

קללה נמרצת = קללה רעה וקשה

אל תנקהו = אל תפטור אותו מעונש

שאול = כינוי לְמָוֶת

"והורדת את שיבתו בדם שאול" –

להמית את שמעי לפני שיזדקן, כדין הרוג מלכות.

הבטחת ה' לדוד המלך
 
בספר שמואל ב' ז יב-יז'
"והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך 
והכינותי את כסא ממלכתו עד עולם... 
ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם כסאך יהיה נכון עד עולם
דבר נתן אל דוד "

שלמה בן 20-12 שנה בלבד בעליתו לכסא המלוכה ועל כן דוד מברך אותו:
"וחזקת והיית לאיש" {פסוק ב'} ברית נכרתה בין ה' לבין דוד וזרעו, ועל הברית הזו מצוה דוד את בנו:

 תנ"ך ב-MP3 פרק ב
מצגת   מקראנט

צוואת דוד לשלמה      

א) ללכת בדרך ה'  

"אם ישמרו בניך את דרכם לפני באמת.. לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל" {ד'} –

 

המשך ישיבת זרע דוד על כסא המלכות בישראל
מותנה בהליכת המלך אחר מצוות ה'.

ועוד מצוה דוד את שלמה

ב) להעניש את החוטאים לדאוג להענשת כמה אנשים בדרך חכמה
 להרוג את יואב בן צרויה להרוג את שמעי בן גרא  . 
ג) להטיב עם הטובים - לתת שכר   – לעשות חסד עם בני נרזילי

המשותף לכולם שהם הפריעו או עזרו לדוד
בנסיונותיו למלוך על כל ישראל לאחר נפילת שאול במלחמה.

צואה זו אינה ציווי של דוד כאדם פרטי אלא ציווים שכולם קשורים למוסד המלוכה.

א. יואב בן צרויה – שפך דמים      בהורגו שני שרי צבא בישראל:
אבנר בן נר ועמשא בן יתר.

ב. בני ברזילי הגלעדי – אביהם של אלו סייע לדוד המלך בבורחו מפני אבשלום בנו
שמרד בו

ג. שמעי בן גרא – משבט בנימין הנאמן ל"בית שאול" קלל את דוד בבורחו מפני אבשלום.

 

דוד מלמד את בנו דבר חשוב בצוואה זו:
מלך חייב לפגוע במי שניסה לעקור את מלכותו
ולעשות חסד עם מי שסייע למלכותו וזאת כדי שתצליח מלכותו.
אדרבא,
אסור למלך למחול על כבודו מפני שאין זה כבודו הפרטי אלא כבוד המלוכה. 

 

פסוק ג' :

 על פי מצודת דוד :

משמרת ה'. הדברים אשר צוה ה' לשמרם, ואל בינתך אל תשען:

ללכת בדרכיו. להיות רחום ורב חסד כמוהו:

חקותיו. הם המצות שלא נתגלו טעמיהם, והמה כחק וגזירה:

מצותיו. מה שבין אדם למקום:

ומשפטיו. מה שבין האדם לחברו:

ועדותיו. הם המצות אשר טעמיהם להעיד על נפלאות ה', כשבת ומועדי ה' והדומים:

למען תשכיל. רצה לומר, כשתשמור כל המצות, תשכיל עוד מהם את כל אשר תעשה,
מהדברים אשר לא נאמרו בתורה, כי מהם חכמה תקח לעבוד את ה':

וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:  הוא כפל ענין במלות שונות:

 

פסוק ד' :

על פי המלבי"ם
שהמטרה היא שיתקיים רצון ה' שדוד ובניו ימלכו לדור ודור ולכן מטרה זו היא מטרה לשם שמים . 

 

פסוק ה' :   
על פי מצודת דוד :

 

דמי מלחמה. הדם הראוי לשפוך באנשי מלחמתי, שפך הוא באנשי שלומי:

ויתן דמי מלחמה. הדם הראוי לשפוך במלחמה בגבורה מפורסמת, שפך באנשי שלומי בערמתו:

בחגורתו וגו'. רצה לומר, במה שחגר חרבו מצומדת במתניו לרחבו, בכדי שתהא נוחה ליפול בשחיה מועטת, וכשיצא מול עמשא שחה מעט לתקן מנעלו, ונפלה החרב מתערה, והגביה בידו והכהו נפש ועמשא לא נשמר, על כי ראה אשר מעצמה נפלה מתערה:

 

על פי פירוש דעת מקרא

                                        (ב) והיית לאיש – בעל תכונות גבריות ואמיץ לב. אנשים בתנ"ך= גדולים ונכבדים:

                                        (ה) וישם דמי מלחמה בשלום – הרג אותם בזמן של שלום, כאילו היתה מלחמה.

                                         ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במותניו ובנעלו אשר ברגליו -  החגורה והנעל רומזות לחיִל היוצא לקרב,
                               ואולי יש פה רמז  לרצח עמשא. יואב רצח אותו כשהוא חגור בחרב.  הדם של עמשא ניתז על המדים של יואב.


                                                              1.       מי הבן של דוד?

                                                              2.       (ב) מתי דיבר דוד עם שלמה? 

                                                              3.       על מה צריך שלמה לשמור?

                                                              4.       לשם מה אומר דויד לשלמה לשמור את דברי ה'?

 
                                                                                                                                              שאלה א
                                                              מה הם 4 חלקי צוואת דוד לשלמה ? איך מנמק דוד כל משימה
                                                 פסוקים ב-ד ( 2-4) __________________________________________________
                                                 פסוקים ה-ו ( 5-6)  _________________________________________________
                                                 פסוק ז' (7) _______________________________________________________
                                                פסוקים ח-ט (8_9) _________________________________________________

                                         מה המשותף לצוואתו של דוד ואיזו מהן יוצאת דופן ? (בן אדם למקום, בן אדם לחברו )


                                                                                    שאלה ב
                                                   מה הם העקרונות שדוד מצווה את שלמה לעשות כדי שתכון מלכותו ? 
                                                  א) ___________________________________________________________
                                                  ב)___________________________________________________________
                                                  ג) ___________________________________________________________
                         א) ללכת בדרך ה'  
             ב) להעניש את החוטאים 
                       ג)  להטיב עם הטובים

(ה-ו)  הצוואה של דויד לגבי יואב בן צרויה:

                                        1.       את מי הרג יואב בן צרויה?  1.____________________  2. ___________________
                                                מה היה התפקיד של שני ההרוגים האלה? _________________________________

                                            2.       (ו) באיזו דרך מצווה דוד את שלמה להעניש את יואב? _________________________

                                           3.       מה  לא לעשות ליואב? _______________________________________________

(ז-ט) הצוואה של דויד לגבי בני ברזילי

                                     4.       איך צריך שלמה לנהוג בבני ברזילי? ______________________________________________
                                               מדוע הצטווה שלמה לנהוג בהם כך? ______________________________________________

                                          5.       מהי צוואת דוד לגבי שמעי בן גרא? _______________________________________________

                                        6.       מה עשה שמעי בן גרא לדוד? ___________________________________________________

                                      7.       מה נשבע דוד לשמעי בן גרא? __________________________________________________

                                      8.       כיצד תהיה זקנתו של שמעי בן גרא? _____________________________________________

(י-י"ב) סיכום ימי דוד

                                           9.       איפה נקבר דוד? ________________________

                                         10.   כמה שנים מלך דוד על ישראל? _______________________________
                                   מה מהן בחברון? _________________  כמה בירושלים? _____________________

                                                                                                                        שאלה ג 

מלכים א פרק ב' עיין בפסוקים ג'-ד'.

                                  כשדוד מצווה את שלמה 
                     "וְשָמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלוֹקֶיך..." (פסוק ג'), 
               הוא מציין שיהיו לכך שתי תוצאות חשובות.
מה הן שתי התוצאות?

שאלה ד

קרא בספר שמואל ב' פרק ג' פסוקים יב – לט וענה:

א.      האם יואב בן צרויה הרג את אבנר בהסכמת דוד או נגד רצונו?

ב.       מה עשה דוד בשביל להראות לכל עם ישראל שאבנר נהרג נגד רצונו?

ג.  * מדוע הריגת אבנר בן נר {בן דודו של שאול} יכלה להכשיל את הנסיון לאחד את  

      שבטי ישראל  ובראשם שבט בנימין תחת הנהגת דוד?     

שאלה ה

מהי הזכות שבעבורה מצווה דוד לשלמה

להיטיב עם בניו של ברזילי הגלעדי? {שמואל ב' פרק י"ז כז-כט}

   
שאלה ו

מתי קלל שמעי בן גרא את דוד ואנשיו? {שמואל ב' טז  א-ג}

* מדוע קלל שמעי את דוד? {רמז: לאיזה משפחה ושבט שייכים שמעי \ דוד}

 
שאלה ו

מה ההבדל בין "ולא תורד שיבתו בשלום שאול"

ל"והורדת את שיבתו בדם שאול". איזה מהם חמור יותר? {העזר בביאורי מילים}    

"ולא תורד שיבתו בשלום שאול" – לא תיתן ליואב להזדקן ולמות בשלוה
אלא תורדינו מגדולתו ומכבודו עוד בחייו, {ולא ציווהו להמיתו!}.

"והורדת את שיבתו בדם שאול" – להמית את שמעי לפני שיזדקן, כדין הרוג מלכות.

                                               
                                                           שאלה ז

                                                      עיין במלכים א', פרק ב', פסוקים א'-י'.
                                                                                    בצוואה של דוד יש שני חלקים.

                                                                            מה ההבדל בין החלק הראשון של הצוואה (פסוקים א'-ד')
                                                       ובין החלק השני של הצוואה (פסוקים ה'-י')?


 (  הרב  יהודה  זולדן )

דוד מצַוה לפני מותו את שלמה מספר צוואות. בספר דברי הימים מובא שדוד מצוה על בניין המקדש ושמירת תורה ומצוות (דברי הימים א כב, א-טז), כשהעם מצטווה גם כן לסייע בידו (שם, יז-יט). הוא חוזר על כך שוב בפני שלמה ובפני כל העם (דברי הימים א כח, א - כט, ה). גם בספר מלכים מופיע הצו לשמירת התורה והמצוות (מלכים א ב, א-ד). בנוסף לזה, דוד מדריך שם את שלמה כיצד לנהוג עם שלושה אישים: יואב בן צרויה (שם ה-ו), בני ברזילי (שם ז), ושמעי בן גרא (שם ח-ט). לאחר מותו של דוד, שלמה אכן מתמודד עם יואב בן צרויה (שם כח-לג), ועם שמעי (שם לו-מו), ועם שני אישים נוספים, אותם לא הזכיר דוד בצוואתו: אדוניה בן חגית (שם יג-כה), ואביתר הכהן (שם כו-כז).
מה פשר דברי דוד לשלמה כיצד לנהוג בשלושת האישים הללו? מדוע דוד איננו מתייחס גם לשאלה כיצד לנהוג עם אדוניה בן חגית ואביתר הכהן? מדוע דוד בעצמו לא עשה בתקופת מלכותו את שהוא מצוה-מייעץ כעת לפני מותו לשלמה?
נראה להלן שדברי דוד אינם קריאה לנקמה באישים שפגעו במלכות דוד, אלא הדרכה ועצה למלך צעיר כיצד לשים לב לאישים שיש מקום לחשוד בהם שהם אינם נאמנים למלכות ולפקח עליהם.

א. ועשית כחכמתך
מה קרה עם אותם אישים שדוד ציוה את שלמה עליהם?
יואב בן צרויה
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו. ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול (מלכים א ב, ה-ו).
יואב היה שר צבאו של דוד. המפרשים חלוקים בשאלה, למה התכוון דוד באמרוֹ: "אשר עשה לי": שהראה לאחרים את הספר ששלח דוד בדבר אוריה (רש"י בשם מדרש תנחומא, פרשת מסעי, ט), מה שעשה לאבנר ולעמשא, כאילו עשה גם לי (רד"ק, מצודות), שהרג את אבשלום (רלב"ג). דוד מזכיר במפורש את שעשה יואב לאבנר ולעמשא. אבנר בן נר היה שר צבא אצל שאול ואחר כך בא להשלים עם דוד, ויואב הרגו בערמה (שמואל ב ג). על עמשא הוטלה מטלה מאת דוד, וגם אותו הרג יואב בערמה (שמואל ב כ, א-י). "דבר כזה הורס את ענין המלוכה ונמוסי המדינות, להרוג השרים שכורתים עמהם ברית אחר כלות המלחמה, ...ונוגע בכבוד המלכות" (מלבי"ם). בסוף ימיו של דוד, יואב היה שותף עם אדוניה בניסיון לתפוס את המלוכה. לאחר מות דוד, עם המלכת שלמה, ולאחר ששלמה הרג את אדוניה, ברח יואב למזבח ואחז בקרנותיו. שלמה ציוה את בניהו בן יהוידע להרגו, וכך הוא עשה (מלכים א ב, לא-לג).
בני ברזילי
ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך (מלכים א ב, ז).
ברזילי כלכל את דוד בעת שברח מפני אבשלום וישב במחנים (שמואל ב יט, לג). דוד הציע לו לבוא עמו לירושלים ולהיות מאוכלי שולחנו, אך בשל גילו המופלג הוא ויתר על כך, ושלח את כמהם בנו עם דוד (שם לד-מב). לא נזכר אחר כך דבר באשר לבני ברזילי, וכיצד שלמה נהג איתם.
שמעי בן גרא
והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב. ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול (מלכים א ב, ח-ט).
שמעי ביזה וקלל את דוד בעת יציאתו מירושלים עם פרוץ מרד אבשלום (שמואל ב טז, ה-יג). הוא אמנם התנצל על כך בעת שדוד עבר את הירדן בדרכו חזרה לירושלים, ודוד נשבע לו שהוא לא יהרוג אותו (שם יט, יז-כד). לאחר מות דוד, שלמה מצַוה את שמעי שהיה מבנימין שלא לעזוב את ירושלים, ומזהירו שאם יצא דמו בראשו. לאחר שלוש שנים יצא שמעי מירושלים בניגוד לשבועתו, ושלמה הרגו (מלכים א ב, לו-מו).
ב. וידעת את אשר תעשה
דוד המלך חי שבעים שנה, והוא מלך על ישראל במשך ארבעים שנה: "שכל אותן שבעים שהיה דוד חי היו בצרות ובעמל" (מדרש תהילים [בובר] צ, טו). כעת עומד לפניו בנו, שלמה, נער בן שתים עשרה שנה בלבד (סדר עולם רבה, יד), והוא מכריז בחייו שאליו הוא מעביר את המלוכה על כל מורכבותה. דוד מודע לגילו הצעיר של שלמה ומנסה לסייע בידו ולהעביר לו את ההנהגה בצורה הטובה ביותר. כך הוא נוהג באשר לבניין בית המקדש: "ויאמר דויד שלמה בני נער ורך, והבית לבנות לה' להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל הארצות, אכינה נא לו ויכן דויד לרב לפני מותו" (דברי הימים א כב, ה). בפסוקים שבספר מלכים, דוד מסייע לשלמה להכין את התשתית לבניין בית המלוכה ולהבטיח את יציבותו. שלמה עצמו מעיד על עצמו בתפילתו לה': "אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי, ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא" (מלכים א ג, ז). על כן, מבקש דוד בצוואתו, להציע לשלמה מניסיונו העשיר, ומייעץ לו כיצד לנהוג עם הסובבים אותו. יש לטפח את הנאמנים והתומכים כדוגמת בני ברזילי, אך יש להיזהר מאוד מכאלה שיש בהם ניצנים של מרידה. בין אם זו מדובר באנשים חזקים הכופים את דעותיהם ורצונותיהם גם על המלך, כדוגמת יואב, בין אם מדובר בכאלה שיש לחשוד בהם שהם עדיין נאמנים לשלטון המלך הקודם, שושלת בית שאול, כדוגמת שמעי בן גרא משבט בנימין.
דוד מסביר לשלמה מהן הסיבות שבגללן הוא היה יכול אף להרוג את יואב ושמעי, ואף שדוד בחר שלא לממש את העונש המקסימלי, אין זה מנקה אותם מהעבֵרה. מלך לא חייב להעניש בעונש המרבי – עונש מיתה – את מי שמורד בו או את מי שאיננו ממלא את ציוויו. הוא יכול לפטור אותו לגמרי, והוא יכול לתת לו עונשים אחרים:
כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך [=דוד שגוזר על אוריה החתי], או שלא יצא מביתו ויצא [=שלמה שגוזר על שמעי בן גרא] חייב מיתה, ואם רצה להרגו יהרג (רמב"ם, הל' מלכים ג, ח).
דוד היה אז מספיק חזק כדי שלא לממש את העונש, ומה שדוד הרשה לעצמו, למחול ליואב ולשמעי ולא להענישם, לא בהכרח ששלמה יוכל לעמוד בזה. 1
ייתכן שדברים אלו נאמרים לשלמה בשל המסופר קודם לכן על תגובת שלמה למעשי אדוניה. אדוניה ערער על מינויו המיועד של שלמה, והיה צורך למשוח את שלמה כדי להכריע במחלוקת: "אין מושחים מלך בן מלך. ואם תאמר: מפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניה" (הוריות יא ע"ב). לאחר שהכול נוכחו ששלמה נמשח ולא אדוניה, הם עזבו את אדוניה, ואדוניה שנשאר לבדו, חשש משלמה. הדבר בא לפני שלמה, ותגובתו: "ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה ואם רעה תמצא בו ומת. וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר לו שלמה לך לביתך" (מלכים א א, נב-נג). שלמה התנה שאדוניה יהיה נאמן לו, והבטיח שאם אכן כך יהיה, הוא לא יפגע בו.
דוד איננו מצוה את שלמה בצורה ישירה כיצד לנהוג עם אדוניה, מאחר שגם הוא בנו, ומה גם שהכתוב כבר העיד: "ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו. ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום" (שם, ה-ו). דוד בכל זאת חושש ממה שיקרה בהמשך לאחר מותו. ייתכן שדוד זיהה ניצנים של מרידה אצל אדוניה, בשל העובדה שאדוניה הוא אחיו הגדול של שלמה, והוא הצליח לגייס אנשים מרכזיים סביבו, כמו יואב ואביתר, וכן מבני המלך ומשרי הצבא (מלכים א א, כה), וממליך את עצמו למלך עוד בחיי דוד, ובסמיכות למקומו של דוד, בו בזמן שסביר להניח שהכול מודעים לכך ששלמה הוא זה שאמור לירש את דוד. שהרי כך נאמר בלידת שלמה: "ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה' " (שמואל ב יב, כה) – "אנחנו רואים שכבר רצה הש"י שתהיה ממנה הממלכה אשר נשבע השם שתהיה לדוד, ולזה אמרו רז"ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה" (רלב"ג שם), וכך אכן טענה בת שבע כלפי דוד: "ותאמר לו אדני אתה נשבעת בה' אלקיך לאמתך כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי" (מלכים א א, יז).
התעוזה והיהירות שבהתנהגותו של אדוניה, מביאה את דוד לצוות ממיטת חוליו למשוח את שלמה בנוכחות נתן הנביא, צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע, ולהכריז באופן ברור: "יחי המלך שלמה" (שם לד).
דוד מספר את אשר קרה לו במצבים דומים, ומבהיר לשלמה שהוא איננו חייב לנהוג כך. עליו לפקוח עיניים ולנהוג בחכמה לטובת מלכותו.
ייתכן שדוד מרחיב אודות אשר קרה לו עם יואב, בשל העובדה שיואב שותף עתה עם אדוניה במרד. ההמלצה כיצד לנהוג עם יואב היא בשל מעשיו עכשיו: "כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה" (מלכים ב ב, כח). ביחס ליואב אומר לו דוד: "ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול". אין הכוונה שדוד קורא לשלמה להעניש כעת את יואב על מה שהיה בעבר ולהרגו. כאמור, דוד עצמו היה יכול לעשות כן, לוּ רק היה רוצה. אלא שדוד מזהיר את שלמה מפני יואב, בשל אישיותו, ובשל הניסיון הרב שיש ליואב ומעשיו בעבר. "ועשית כחכמתך", כוונתו היא שאם תזהה בו ניצנים של מרידה בך, התנהגות שמפריעה לקיום ממלכתך, הינך רשאי לממש את עונש המיתה "ולא תורד שיבתו בשלום שאול". הפטור בעבר מעונש הוא בעצם סוג של אזהרה מפני הבאות, כאומר לו היה מגיע לך אך הפעם ויתרתי, אך לא ניקיון מוחלט.
כך גם ביחס לשמעי. הביטוי "כי איש חכם אתה" (מלכים א ב, ט), מאפשר לשלמה לנהוג אחרת ממה שדוד נהג. דוד מסביר לשלמה את שאירע בינו לבין שמעי. לא ברור לדוד ששמעי לא ינצל את המצב החדש שיווצר עם מותו, בו מלך צעיר וחדש ללא ניסיון מקבל את השלטון. צריך לבדוק היטב אחרי שמעי, שהרי בעת מרד אבשלום, כשהיה נראה שמלכות דוד מתערערת, יצא שמעי וקלל את דוד קללה נמרצת, כשטענותיו הם על אי התאמתו המוסרית של דוד לתפקיד. הדגשת דוד בפני שלמה את מוצאו השבטי של שמעי ואת מקומו הגיאוגרפי: "בן הימיני, מבחורים" (שם ח), באה לומר שיש לחשוד ששמעי ירצה להמשיך את מורשת שאול המלך, ושהוא עדיין לא השלים עם המלכתו של דוד והשושלת הבאה אחריו. הרי גם כששמעי התנצל בפני דוד בעת שהוא חזר לירושלים לאחר מרד אבשלום, הוא אומר לדוד: "והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדני" (שמואל ב יט, כא). האִזכור של בית יוסף בהקשר זה, מעלה חשד שעדיין שמעי מתרפק ומשתוקק למנהיגות משבטי יוסף – מבני רחל. הוא אמנם קיבל את מרותו של דוד, אך ייתכן שהיה זה רק בשל הבנתו שדוד חוזר להיות מלך על ישראל. דוד מחליט לנצל את קבלת מרותו של שמעי ואנשיו, כדי לחזק את מעמדו ומלכותו, ולא מאפשר לאבישי בן צרויה להרוג את שמעי: "כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל" (שם כג). דוד לא בטוח ששמעי לא יחזור על מעשיו הראשונים, לאחר חילופי השלטון. ההמלצה לשלמה היא לפקח על שמעי, ואם יזהה סוג של מרידה כמו שהיה בעבר בעת מרד אבשלום הוא יכול אף להרגו, אם כי הוא לא חייב. "וידעת את אשר תעשה לו והורדתו את שיבתו בדם שאול" (מלכים א ב, ט).
המסר העיקרי בצוואת דוד לשלמה הוא הצגת גבולות סמכויותיו, יחד עם המלצה לפקוח עין ולשים לב, ובמיוחד ביחס לאישים כמו יואב ושמעי, כאלה שיש סיבה לחשוד בהם. כאמור, יואב ושמעי הם רק דוגמאות, מאחר שיש ניסיון איתם מהעבר, אך המסר העיקרי הוא לנהוג בחכמה גם ביחס לאחרים, ולבסס את המלוכה ולהעמידה על רגליה. מה שהתאים לדוד, בשל כוחו מעמדו וניסיונו, לא תואם בהכרח את מלוכתו של שלמה.

עבודה להגשה
לאחר שלמדנו את צוואת דוד וביצועה ע"י שלמה בנו
הפעם אתה הוא ששואל את . שאל שאלותך וציין ליד כל שאלה אל מי אתה מפנה את השאלה
השתדל לנסח את שאלותך בבהירות.                                                                     
כעשר שאלות מעניינות ( ואולי גם קשות )                                הוסף תשובות לשאלות                            

מלכים א  >  פרק ב  >  אדוניהו ובת שבע

פסוקים יג-יח אדוניהו ביקש מבת שבע לפנות לשלמה כדי לקבל את רשותו לשאת את אבישג. אבישג לא הייתה אשתו של דוד וגם לא פילגשו, אבל היא נחשבת רכושו של המלך, וככזו היא עוברת עם מותו לסמכותו של שלמה. עימוד כמחזה: וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה. התנך מספר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ? בת שבע שָׁלוֹם. דָּבָר לִי אֵלָיִךְ אדוניהו דַּבֵּר בת שבע אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ, וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ.  וְעַתָּה, שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ אַלתָּשִׁבִי אֶת-פָּנָי. אדוניהו דַּבֵּר. בת שבע אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה אדוניהו טוֹב, אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ בת שבע                     אדוניהו מכונה בפתיח של הסצינה: "בֶן חַגִּית", ואילו בת שבע מכונה: "אֵם שְׁלֹמֹה". הכינויים מנגידים בין שתי האמהות להדגיש את האינטרסים השונים שלהן. ובכל זאת בת שבע נעתרת לבקשת אדונייהו. כניסתו של אדוניהו מלווה בחשדנות מצידה של בת שבא השואלת אותו אם פניו מועדות לשלום. בת שבע עונה לאדוניהו בדרך עניינית וקצרה: "דבר", וכשהיא מתרשמת שכוונתו אינה רעה היא מבטיחה לפנות בשמו אל המלך. בפתח דבריו מדגיש אדונייה את העובדה שידועה היטב לבת שבע: "אַתְּ יָדַעַתְּ" שהמלוכה הגיעה לו גם מתוקף היותו הבכור באותה העת, וגם מפני שהעם שם מבטחו בו: "כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ". יחד עם זאת הוא מקבל את הדין ומאמין שיד ה' הייתה בדבר שאחיו הפך מלך: "וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ".  אחרי שהכריז על קבלת הדין והשלמתו עם מלכותו של שלמה, הוא ביקש מבת שבע שתפנה בשמו אל שלמה בבקשה לתת לו את אבישג לאישה: "וְעַתָּה שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ …וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה". היכולת של אדוניהו למשוך אחריו אנשים הסבר כיצד מצליח אדוניה להעביר את בת שבע לעזור לו למרוד בבנה שלמה? העזר במבנה הכיאסטי,  שימו לב לשורש שו"ב. ולמבנה הבקשה של אדוניה: דבריו של אדוניהו בנויים במבנה כיאסטי, והוא משתמש באופן מעניין בפועל שוב. מצד אחד הוא מבקש שבת שבע לא תסרב לו "אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי", ומצד שני הוא מציין שסירוב של שלמה הוא בעצם סירוב לבת שבע: "לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ" וכך הוא מציב את יוקרתה של בת שבע על הכף. השורש שו"ב הוא מילת מפתח חשובה שנפגוש בה בהמשך. מדוע מעוניין אדוניהו באבישג? יש אומרים כי אדוניהו חתתר תחת שלמה ובאמצעת אבישג ביקש להגיע למלוכה. הזכות על פילגשי המלך או נשותיו, מסמלת ירושת מלכותו. אפשרות זו אינה סבירה, כי אבישג לא הייתה אשת מלך, ולא פילגש המלך כי המלך לא שכב עימה, ובכלל תביעה כזו שקופה רק תעורר את זעמו של המלך, ויקשה להניח שאדוניהו היה כה טיפש. אחרים סבורים שכוונתו הייתה תמימה כי אהב אותה. אבל, אין לכך רמז בכתוב. אפשרות אחרת שנראית גם היא הגיונית שאדוניהו רצה לפצות עצמו על כך שהמלוכה נשללה ממנו בנישואיו עם אישה שהייתה בעלת מעמד מיוחד גם אם לא הייתה אשתו של המלך, או פילגשו. מדוע פנה אדוניהו לבת שבע? יש חושבים שפנה לבת שבע מפני שפחד משלמה. אחרים סבורים שחשב אותה לטיפשה ולכן הישתמש בה. קשה לקבל את הטיעון האחרון במיוחד לאור פעילותה בהמלכת שלמה. נראה שאדוניהו העדיף שלא לפנות ישירות לשלמה ופנה לבת שבע כי ידע על מערכת היחסים הטובה בין שלמה לאמו, שהרי היא הייתה מעורבת בעלייתו לשלטון, והאמין שתוכל לשכנע את המלך. כמו כן ידוע שאמהות ונשות מלכים היו מעורבות בתככי החצר.

סופו של אדוניהו . פסוקים יג' - כה' .

המהרש"א ב

מסכת סנהדרין

^[1] מסביר את הסיבה לחיוב המיתה של אדוניהו, על ידי שלמה המלך, לפי המשנה שנמצאת באותו מקום.^[2] על פי המשנה, אסור להשתמש בשרביטו של מלך, אלא בידי המלך עצמו. שלמה הוכתר למלוכה אחרי דוד אביו, ולכן לו מותר להשתמש בשרביטו של המלך (משמע, גם באבישג). לאדוניהו, שנחשב הדיוט, אסור להשתמש בשרביטו של המלך ולכן עצם זה שהוא מבקש את אבישג לאישה, מעיד שהוא מחשיב את עצמו למלך ובכך, הוא למעשה מורד במלכות שלמה וידוע שהמורד במלך, דינו מיתה.

בתלמוד

הגמרא במסכת סנהדרין^[2] מספרת שאבישג ביקשה מדוד שיתחתן איתה, אך דוד סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג התלוננה^[3] שזהו רק תירוץ בטענה שדוד כבר זקן ולא מסוגל להיות עם אשה. בתגובה, דוד קרא לבת-שבע ובא עליה 13 ביאות.

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין
^[2] מתואר היתר מיוחד של חכמים לדוד להתייחד עם אבישג למרות שלא הייתה נשואה לו. הגמרא אומרת שחכמים העדיפו לתת לדוד להתייחד עם אבישג מאשר לומר לו לגרש את אחת מנשותיו כדי שיוכל להתחתן עם אבישג והיא תהיה מותרת להתייחד עמו. האמוראים לומדים מהעדפה זו את חומרתם של הגירושין.

בגמרא במסכת סנהדרין אומרת שאבישג, למרות שהייתה יפה, לא הגיעה אפילו לחצי יפיה של שרה.

 

e       מדוע היה באמת צורך בצוואה הזאת של הריגות ?

- נקרא פס' י' - כה' :

פסור יח' : מדוע חשבה בת שבע להסכים לבקשת אדוניהו ?

מלבי"ם : בת שבע חשבה : עדיף לתת לו את אבישג ועל ידי זה ישוב אדוניהו לאהוב את שלמה .[ועל זה נאמר " יט וַתָּבא בַת- שֶׁבַע אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמה לְדַבֶּר-לוֹ עַל-אֲדנִיָּהוּ ... " לטובת שלמה .

מלבים: אבל שלמה מבין שאדוניה רצה להמשיך בתככים , ולא היה מסכן את נפשו רק כדי לקבל את אבישג אלא שרצה להשתמש בשרביט המלך ועל יד זה יוכל למרוד .
אדוניהו ואבישג

"היה זה נוהג מקובל בקרב העמים במזרח הקדמון והוא נמשך עד לימי הביניים, כי מלך חדש הוא הזכאי באופן חוקי לשאת לאישה את אשת המלך הקודם, ויש בכך סמל להמשכיות המלכות ולזכייתו החוקית בה. שלמה הבין כי אדוניהו מנסה למצוא לעצמו זכות חוקית בעיני העם כולו, לטעון שוב לכס המלוכה....".

ההבנה הרווחת היא שאדניה מרד כי רצה למלוך. את בקשתו משלמה שיתן לו את אבישג לאישה, מפרשים כאמצעי לחיזוק שאיפתו למלוכה. מה שלא הבינה בת שבע הבין שלמה, שלמה ראה בבקשה זו אמצעי נוסף לרצון אדניה את המלכות.

אדוניהו השתמש בדימוי המלכותי של אבישג ורצה להתמלך באמצעותה. ואולי יופיה המופלג של אבישג לקח את לבו של אדוניהו, אבל למעשה, ביקש אדוניהו על ידי נישואיו לאבישג, לערער על מלכות שלמה ולזכות במלוכה.

למעשה, רק לשלמה המלך הייתה מותרת ולא לאדוניהו, שהרי כתב הרמב"ם

"...אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו. וכשהוא מת - כולם [כלי תשמישיו] נשרפין לפניו. וכן לא ישתמש בעבדיו ובשפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר...".

ואדוניהו ביקש לו את אבישג בתואנה, כי "משישתמש בשרביטו של מלך הוא תחילת השררה

 

(י"ג – כ"ו)  מרד אדוניהו בן חגית

                                             1.       מיהו אדוניה בן חגית? עיינו בפירוש. ___________________________________________
                                       2.       אל מי הוא בא? ______________________________

3.       (ט"ו)  אדוניה מתחיל לספר מה קרה. מה קרה לפי דעתו? _______________________________ 
מה רצה ה'? _________________________________

4.       אל מי שולח אדוניה את בת שבע אֵם (אמא של) שלמה? __________________________________

5.       מה רוצה אדוניה שבת שבע תבקש בשבילו משלמה? ___________________________________

6.       מהי תגובת בת שבע?  ________________________________________________________

7.       מה מבקשת בת שבע משלמה? __________________________________________________

8.       (כב) האם שלמה מסכים לתת את הבקשה?  ________________________________________
איך הוא מנמק את הסירוב לבקשה? ______________________________________________

9.       (כג )  מה נשבע המלך שלמה? ___________________________________________________

10.   מי ביצע את גזר הדין?________________________________________________________

 



סופו של אביתר . כו' – כז' .

e       מה סופו של אביתר ?  נקרא את הפסוקים .

e       מדוע לא הרג אותו דוד הרי היה מורד במלכות ?

 כִּי-נָשָׂאתָ אֶת-אֲרוֹן ה' אלוקים לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכל אֲשֶׁר- הִתְעַנָּה אָבִי:

יש חיוב חשוב של הכרת הטוב למי שעזר לדוד ועבד את ה' .   

 

מות יואב .   פסוקים כח' – לה' .

 

e       על מה התחייב יואב ?

על פי פשט הפסוקים [פס' ה' ] הוא הרג את אבנר בן נר ואת עמשא , שרי צבאות ישראל שהם היו  - דמי מלחמה בשלום [מלכים א' פרק ב' פסוק ה' ]  - ובמצודת דוד : ודם הראוי להרוג באנשי מלחמתי במקום זה הרג אנשי שלומי.

אם כן הם

א. היו אנשי שלום .

e       והרי אבנר [ שר הצבא של שאול ואיש בושת ]  ועמשא [ שר הצבא של אבשלום ] מרדו בדוד , אם כן מה חמור כל כך במעשה אבנר הרי המורד במלכות חייב מיתה !

 

הריגת אבנר .

 

נעזר עוד בפסוקים כז' - לד' .

 

ב. הם היו אנשים צדיקים וטובים מאבנר !

הכיצד ?

ג. הריגת יואב יגרום לשלום עד עולם !

מדוע ?

נעיין בסיפור הריגתו בשמואל ב', ג' .

 

 יז וּדְבַר-אַבְנֵר הָיָה עִם-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר גַּם-תְּמוֹל גַּם-שִׁלְשׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם: יח וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי ה' אָמַר אֶל-דָּוִד לֵאמר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל-איְבֵיהֶם: יט וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין וַיֵּלֶךְ גַּם-אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כָּל-אֲשֶׁר- טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל-בֵּית בִּנְיָמִן: כ וַיָּבא אַבְנֵר אֶל-דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ מִשְׁתֶּה: כא וַיּאמֶר אַבְנֵר אֶל-דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה- אֶל-אֲדנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכל אֲשֶׁר- תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת-אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם: כב וְהִנֵּה- עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם-דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם: כג וְיוֹאָב וְכָל- הַצָּבָא אֲשֶׁר-אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמר בָּא-אַבְנֵר בֶּן-נֵר אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם: כד וַיָּבא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה-בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה-זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ: כה יָדַעְתָּ אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר כִּי לְפַתּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת-מוֹצָאֲךָ וְאֶת- מוֹבָאֶךָ וְלָדַעַת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אַתָּה עשֶׂה: כו וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע: כז וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵהוּ יוֹאָב אֶל-תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו: כח וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיּאמֶר נָקִי אָנכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם ה' עַד-עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן-נֵר: כט יָחֻלוּ עַל-ראשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל-בֵּית אָבִיו וְאַל-יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר- לָחֶם: ל וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל- אֲשֶׁר הֵמִית אֶת-עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה: 

 

סיכום :  לוח:

היה סיכוי לשלום בין בית שאול לבית דוד אבל יואב הרג את אבנר על רקע אישי בגלל דם עשהאל אחיו .  

 

הריגת עמשא.

 

נעיין במקרה של עמשא .

 

שמואל ב פרק יז

כד וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת-הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ: כה וְאֶת-עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל-הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן-אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר-בָּא אֶל-אֲבִיגַל בַּת-נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב: 

 

אחרי מות אבשלום אומר העם :

שמואל ב פרק יט

א וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת- הַמֶּלֶךְ: יב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל-צָדוֹק וְאֶל-אֶבְיָתָר הַכּהֲנִים לֵאמר דַּבְּרוּ אֶל-זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרנִים לְהָשִׁיב אֶת-הַמֶּלֶךְ אֶל-בֵּיתוֹ וּדְבַר כָּל-יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-בֵּיתוֹ: יג אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרנִים לְהָשִׁיב אֶת-הַמֶּלֶךְ: יד וְלַעֲמָשָׂא תּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כּה יַעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹקים וְכה יוֹסִיף אִם-לֹא שַׂר-צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב: 

 

מה מרגיש יואב ?

במרד שבע בן ביכרי מסופר :

 

שמואל ב פרק כ

א וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיּאמֶר אֵין-לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה-לָנוּ בְּבֶן-יִשַׁי אִישׁ לְאהָלָיו יִשְׂרָאֵל: ב וַיַּעַל כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן-הַיַּרְדֵּן וְעַד-יְרוּשָׁלָם: ג וַיָּבא דָוִד אֶל-בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלַם וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר-נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ- לִשְׁמר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית-מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא-בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד-יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת: ד וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-עֲמָשָׂא הַזְעֶק-לִי אֶת-אִישׁ-יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְאַתָּה פּה עֲמד: ה וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת-יְהוּדָה (וַיּיחֶר) [וַיּוֹחֶר] מִן-הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יְעָדוֹ: ו וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי מִן-אַבְשָׁלוֹם אַתָּה קַח אֶת- עַבְדֵי אֲדנֶיךָ וּרְדף אַחֲרָיו פֶּן-מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת וְהִצִּיל עֵינֵנוּ: ז וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל-הַגִּבּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלַם לִרְדּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי: ח הֵם עִם-הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ (וְעָלָו) [וְעָלָיו] חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל-מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ וְהוּא יָצָא וַתִּפּל: ט וַיּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי וַתּחֶז יַד-יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק-לוֹ: י וַעֲמָשָׂא לֹא-נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד-יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ- בָהּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא-שָׁנָה לוֹ וַיָּמת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי.

 

לוח :

מדוע הרג יואב את עמשא ?

יואב הרג את עמשא על רקע אישי וקנאה בגלל שדןד בחר להחליף אותו בעמשא אחרי מרד אבשלום .

ולכן אומר שלמה בפסוק לג' :

 

וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּראשׁ יוֹאָב וּבְראשׁ זַרְעוֹ לְעלָם וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד-עוֹלָם מֵעִם ה' :

 

ומפרש מצודת דוד : ...אם הומת , ובערתי הרע .

הריגת יואב היא ביעור ברע .

 

נסכם שני סיבות להריגת יואב :

א. מרד אדוניה .

ב. הריגת עמשא ואבנר .  

 

סופו של יואב .

קוראים  פסוקים כח' – לה' .

õ שאלה למחשבה תוך כדי קריאה : כיצד מתייחס יואב לדוד פתאום עכשיו ? מדוע?

יואב מגלה פתאום שהקרקע רועדת מתחתיו , מדוע ?

המלבי"ם בפסוק ה' מפרש : דוד לא הרג את יואב בעצמו כיוון שלא היה לו אחר שראוי להיות שר צבא ולכן אמר לשלמה לעשות בו חכמתו – לפי צורך זמנו .   - יואב בטח בכך שזקוקים לו , וטעה .....

 

õ ואז יואב אוחז בקרנות המזבח , מדוע ??

 ע"פ מצודת דוד : יואב מנסה  להחטיא את שלמה שיהרוג אותו על יד המזבח – ויטמא את המזבח ואת האהל ! יותר מכך :

אולי הוא חושב שעל קרנות המזבח הוא לא יהרג ?

נעיין ברד"ק פסוק כט' : המזבח מציל רק את מי שהרג בשוגג וקולט רק על גגו ולא בקרנות!

 

אבל סופו של יואב עצוב והוא נהרג , ומתברר לבסוף שיש תחליף ליואב : בניהו הופך להיות שר הצבא .

 

õ האם לא נזכור ליואב את כל הטוב שעשה למען עם ישראל ודוד ?

 

נעיין בפסוק לא : "ופגע בו וקברתו" – וכי לא ברור שיש לקבור את יואב ככל יהודי ?

 

נעיין במצודת דוד פסוק לא '  : "לקוברו בקבר הראוי לו כי שר וגדול היה "! אסור להתעלם ממעשיו הטובים ואכן יואב יזכה לקבורה בכבוד אבל יותר מכך :

נעיין ברש"י לפסוק ו' : אומר דוד לשלמה : תהרוג את יואב כדי שלא ימות מיתת עצמו ויפול בגיהנום !

 

דווקא בגלל ההערכה לרוב מעשי יואב הטובים , הוא נהרג כדי שיקבל את עונשו בעולם הזה ויזכה לרשת את גן עדן בעולם הבא !

 בשולי הדברים :

שיטה נוספת למה שלמדנו מובא באברבנאל : שכוונת דוד היה להזהיר את שלמה מיואב ושמעי על פי מעשיהם בעבר ולבדוק אותם כדי שישמר מהם ואם יחטאו שיענישם במכה רבה .

(כ"ו - ל"ה)

9. מה ביקש אדוניהו מבת שבע ? [יג' – יז' ]

10. מה ענתה בת שבע לאדוניהו ? [יח' – כא']

11. מה אמר שלמה על בקשת אדוניהו ? [כב' – כד']

12. מה היה סופו של אדוניהו ? [כה' – כה' ]

13. א. מה עשה המלך שלמה לאביתר ? [כו' – כז']

ב. מדוע גזר עליו דוקא עונש זה ?  [כו' – כז']

מות יואב.

14. מה עשה יואב כששמע שדוד רצה להורגו ? [כח']

15. תאר את סופו של יואב ? [כט' – לד' ]

16. מי החליף את יואב ואביתר ? [לה' ]

                                                            1.       לאן שולח המלך את אביתר? __________________
                                                                   מדוע? _____________________________

                                                        2.       מדוע שלמה לא הורג אותו היום? כתבו שתי סיבות לכך.

                                                                       1. __________________________________  
                                                                          2. __________________________________

3.       מה עשה שלמה לאביתר באותו היום? ______________________________________________

4.       (כ"ח) לאן בורח יואב?  ________________________________________________________
מדוע הוא בורח? ____________________________________________________________

5.       מה שומע המלך שלמה? _______________________________________________________

6.       מה אומר בניהו ליואב? _______________________________________________________

7.       מה עונה יואב לבניהו? ________________________________________________________

8.       מה מצווה שלמה את בניהו? ____________________________________________________

9.       מדוע מגיע לו עונש מוות? ______________________________________________________

10.   (ל"ה)  מי מתמנה  לשר צבא? ___________________________________________________

מי מתמנה לכהן במקום אביתר? _________________________________________________ 

מות שמעי . פסוק לו' – סוף הפרק .

 

õ  קוראים פסוקים לו – מו' : חשבו תוך כדי קריאה :

א. מדוע ציווה דוד ששמעי לא יצא ?

ב. מדוע יצא שמעי בכל זאת ?

 

כדי להבין זאת יותר טוב ניזכר מי היה שמעי :

 

שמואל ב פרק טו           לספר בעל פה :

 

א וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: ב וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל-יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל-הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ רִיב- לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיּאמֶר אֵי-מִזֶּה עִיר אַתָּה וַיּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי- יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ: ג וַיּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכחִים וְשׁמֵעַ אֵין-לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: ד וַיּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי-יְשִׂמֵנִי שׁפֵט בָּאָרֶץ וְעָלַי יָבא כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ רִיב- וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו: ה וְהָיָה בִּקְרָב-אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת-יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק- לוֹ: ו וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-יָבאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת-לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל: ז וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת-נִדְרִי אֲשֶׁר-נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן: ח כִּי-נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמר אִם- יָשׁוֹב יְשִׁבֵנִי ה' יְרוּשָׁלַם וְעָבַדְתִּי אֶת- ה' : ט וַיּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה: י וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-קוֹל הַשּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן: יא וְאֶת-אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַם קְרֻאִים וְהלְכִים לְתֻמָּם וְלֹא יָדְעוּ כָּל-דָּבָר: יב וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת-אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה בְּזָבְחוֹ אֶת-הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת-אַבְשָׁלוֹם: יג וַיָּבא הַמַּגִּיד אֶל-דָּוִד לֵאמר הָיָה לֶב-אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם: יד וַיּאמֶר דָּוִד לְכָל-עֲבָדָיו אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִירוּשָׁלַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא- תִהְיֶה-לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן-יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת-הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי-חָרֶב: טו וַיּאמְרוּ עַבְדֵי-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ כְּכל אֲשֶׁר-יִבְחַר אֲדנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ: טז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל-בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו וַיַּעֲזב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמר הַבָּיִת:

 

שמואל ב פרק טז.                   לכיתה : להתחיל לקרוא מכאן :

 

 ה וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד-בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם- אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית-שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא יצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל: ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת-דָּוִד וְאֶת-כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם וְכָל-הַגִּבּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמאלוֹ: ז וְכה-אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל: ח הֵשִׁיב- עָלֶיךָ ה' כּל דְּמֵי בֵית-שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּיו וַיִּתֵּן ה' אֶת-הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה: ט וַיּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן- צְרוּיָה אֶל-הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת-אֲדנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה-נָּא וְאָסִירָה אֶת- ראשׁוֹ: י וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כּה יְקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד וּמִי יאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן:

 

                                ª       ובכל זאת אצלנו בפרק ב' בצוואתו אומר דוד לשלמה : " וידעת את אשר תעשה לו , והורדת את שיבתו בדם שאול " [מל"ב , ב' ט' ]

 

õ  לכן נברר: א. מדוע ציווה שלמה ששמעי לא יצא , ולא הרג אותו מיד ?

רש"י , רד"ק ומצודת דוד : דוד חיפש עלילה להרוג אותו .- דוד רצה ששמעי יהיה קרוב אליו ואז הוא יוכל למצוא לו חטא מוות .

  

õ  מדוע חיפש שלמה עלילה ?!

המלבי"ם פסוק מו' : היות ושמעי רצה למרוד בדוד יחד עם בני בנימין .

³                 אם כך מדוע לא הרג אותו מיד ?  ועוד :

 

ב. מדוע בכל זאת יצא שמעי מירושלים הרי ידע שיסתכן ?

נעיין בדברי שלמה עצמו לשאלה זו : פסוק מד' :" והשיב ה' את רעתך בראשך !" ובמצודת  דוד שם : ה' גרם לך לעשות את הסכלות הזאת כדי שתקבל את ענשך . [ןכך גם פירש המלב"ים ]  [עיין עוד בנספחים ]  

ע"פ הפסוק – הרעה הייתה כבר בלבך ! : " אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי [ועכשיו - ] והשיב ה' את רעתך בראשך " – עכשיו קבלת בראשך את העונש על הרעה שהייתה לך כל הזמן בלבך .

–        אלא שעכשיו שדבר זה צריך מתברר לעיני כל ישראל !!

–         

–        סיכום : שלמה רצה שכל ישראל יראו ששמעי מורד במלכות ולכן חיפש לו עלילה ואז יראו כולם ששמעי מורד במלכות ומפר את שבועתו .

 

הסבר נוסף למעשי שמעי ושלמה .

  -- חז"ל אמרו ששמעי היה רבו של שלמה [מדרש שוחר טוב , ג' , ג' ] והיה חכם , ושלמה אמר לו לגור בירושלים כדי שילמד תורה. [ע"פ הזהר - מופיע ב"אישי התנ"ך]

למרות זאת אומרים חז"ל [במסת שבת דף קה. ]

 רב אחא בר יעקב אמר "והוא קללני קללה נמרצ"ת" - נוטריקון : נואף הוא מואבי הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא ---
"נמרצת" :

נואף הוא     מואבי הוא        רוצח הוא        צורר הוא   תועבה הוא.

 

הייתה לשמעי תכונה שלילית שבאה לידי ביטוי בקללות : שמעי היה מוכיח בצורה קשה והמבזה את המלך .

לפי זה נבין את השאלה : ב. מדוע יצא שמעי בכל זאת ?

כיוון ששמעי היה עז פנים לכן גם העז ויצא , וכיוון שראה שלמה שהוא לא עמד במבחן ונשאר עז פנים  - הרגו .

 

(ל"ו – מ"ו) עונשו של שמעי בן גרא

1.       מה מצווה שלמה את שמעי? [לו' – לח' ] ____________________________________________________

2.       מה יקרה לשמעי אם לא יקיים את התנאי של שלמה? ___________________________________

3.       האם שמעי הסכים? ____________  צטטו _________________________________________

4.       מה עשה שמעי? ____________________________________________________

5.       מה קרה לאחר שלוש שנים? _____________________________________________________

6.       מה שאל שלמה את שמעי? ______________________________________________________

7.       מה ציווה שלמה את בניהו לעשות? _________________________________________

 

  

והממלכה נכונה ביד שלמה . פסוק מו' .

מה הייתה התוצאה של כל ההריגות ?

מצד העם : מצודת דוד פסוק מו' : למרות שהרג שרים ונכבדים הממלכה נכונה , כיוון שהעם ידעו שכל מעשיו במשפט . [ואולי בגלל זה גזר שלמה לשמעי שלא יצא – כדי להראות לעם שהוא עושה צדק ]

מצד המורדים :  המלבי"ם פסוק מו' : עד עכשיו היו משטינים על מלכות שלמה , מצד יואב ואביתר ושמעי ועכשיו במותם , נכונה הממלכה . .. אין שטן ואין פגע רע .

מצד הקב"ה : רש"י פסוק מו' : והממלכה נכונה – כלומר לא נענש על כל אלה .

 

נספחים .

מדוע בכל זאת יצא שמעי מירושלים הרי ידע שיסתכן ?

על פי המלבי"ם  פסוקים לו' – מ' :

 

פסוק לו

ויאמר לו בנה לך בית הנה אזהרה זו היתה חתומה,...

פסוק מ

ויקם שמעי הנה שמעי סמך בזה, שאינו מוזהר רק לעבור את נחל קדרון, מחשש מרד, לא ללכת לגת שהוא במערב ירושלים ומערי העמים שאין חשש מרד, בפרט שנודע יציאתו שהלך מפני אונס לבקש את עבדיו, וז"ש 

א) וילך גתה, וחשב שע"ז אינו מוזהר, 

ב) שהלך אל אכיש לא אל בני עמו, 

ג) שהלך לבקש את עבדיו, ונראה בעליל שלא הלך לקשור קשר, 

ד) וילך שמעי ויבא את עבדיו הרי הלך ושב מיד, ולא עבר ע"מ שצוהו לדור בירושלים:   

 

פסוק מב

ויאמר אליו הלא השבעתיך בה', א"ל הלא נשבעת בה' והיה לך לדייק ולא לבקש התירים ע"י ספק, כי הלא ואעיד בך ביום צאתך והלכת אנה ואנה מות תמות, ר"ל שממה שאמרתי ביום צאתך מות תמות, מבואר שהיתה האזהרה אף על יציאה לפי שעה, וממ"ש והלכת אנה ואנה מבואר שהיתה האזהרה אף על צד אחר ועל מקום אחר ואתה אמרת טוב הדבר שמעתי וקבלת השבועה שהיתה על דעתי, והיה לך לחוש לחומר השבועה, ושלא לצאת אף לגת ואף לפי שעה: 

 

פסוק מד

אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך, ר"ל כי במה שקלל את דוד היה יכול לאמר שהיה שוגג כי חשב שדוד נרדף מפני עונותיו ואלהים עזבו, אולם מה שאנה ה' לידך שתעבור על השבועה ותמות ע"י בנו, זה העד כי ידע לבבך מן הרעה ר"ל שלא היה מעשה שוגג בלא ידיעה רק לבבך ידע אז שאתה עושה רעה והיית מזיד, ולכן והשיב ה' את רעתך בראשך: 

 

פסוק מה

והמלך שלמה ברוך, ולא יחשב לו לחטא מה שגרם לך המכשול הזה כי הוא מאת ה' ע"י עונך, וזה עד שכסא דוד יהיה נכון עד עולם אחר שה' רב ריב חרפתו: 

מרד אדוניהו.

9. מה ביקש אדוניהו מבת שבע ? [יג' – יז' ]

10. מה ענתה בת שבע לאדוניהו ? [יח' – כא']

11. מה אמר שלמה על בקשת אדוניהו ? [כב' – כד']

12. מה היה סופו של אדוניהו ? [כה' – כה' ]

13. א. מה עשה המלך שלמה לאביתר ? [כו' – כז']

ב. מדוע גזר עליו דוקא עונש זה ?  [כו' – כז']

מות יואב.

14. מה עשה יואב כששמע שדוד רצה להורגו ? [כח']

15. תאר את סופו של יואב ? [כט' – לד' ]

16. מי החליף את יואב ואביתר ? [לה' ]

מות שמעי בן גרא.

17. מה ציווה המלך שלמה על שמעי בן גרא ? [לו' – לח' ]

18. מה עשה שמעי כשעבדיו ברחו ? [לט' – מ' ]

19. מה ציווה המלך שלמה לעשות לשמעי ? [מ' – מו' ]

20. כתוב שני סיבות - מדוע נענש שמעי ? [ מב' - מד' ]

21. מה היו תוצאות סיכול המרד של אדוניהו ? [מו' ] 

  

עיין במלכים א', פרק ב', פסוקים י"ג-ל"ד.

א. ועשית כחכמתך
מה קרה עם אותם אישים שדוד ציוה את שלמה עליהם?

יואב  בן  צרויה 
וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה
אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר
ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם
ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו.
ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול (מלכים א ב, ה-ו).

יואב היה שר צבאו של דוד. המפרשים חלוקים בשאלה,
למה התכוון דוד באמרוֹ: "אשר עשה לי":
שהראה לאחרים את הספר ששלח דוד בדבר אוריה (רש"י בשם מדרש תנחומא, פרשת מסעי, ט),
מה שעשה לאבנר ולעמשא, כאילו עשה גם לי (רד"ק, מצודות),
שהרג את אבשלום (רלב"ג).
דוד מזכיר במפורש את שעשה יואב לאבנר ולעמשא.
אבנר בן נר היה שר צבא אצל שאול ואחר כך בא להשלים עם דוד, ויואב הרגו בערמה (שמואל ב ג).
על עמשא הוטלה מטלה מאת דוד, וגם אותו הרג יואב בערמה (שמואל ב כ, א-י).
"דבר כזה הורס את ענין המלוכה ונמוסי המדינות,
להרוג השרים שכורתים עמהם ברית אחר כלות המלחמה, ...ונוגע בכבוד המלכות" (מלבי"ם).

בסוף ימיו של דוד,
יואב היה שותף עם אדוניה בניסיון לתפוס את המלוכה.
לאחר מות דוד, עם המלכת שלמה,
ולאחר ששלמה הרג את אדוניה,
ברח יואב למזבח ואחז בקרנותיו.
שלמה ציוה את בניהו בן יהוידע להרגו, וכך הוא עשה (מלכים א ב, לא-לג). 


בני ברזילי 
ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך
כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך (מלכים א ב, ז).

ברזילי כלכל את דוד בעת שברח מפני אבשלום
וישב במחנים (שמואל ב יט, לג).
דוד הציע לו לבוא עמו לירושלים ולהיות מאוכלי שולחנו,
אך בשל גילו המופלג הוא ויתר על כך,
ושלח את כמהם בנו עם דוד (שם לד-מב).
לא נזכר אחר כך דבר באשר לבני ברזילי, וכיצד שלמה נהג איתם. 

שמעי בן גרא 

והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים
והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים
והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר
אם אמיתך בחרב.
ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה
וידעת את אשר תעשה לו
והורדת את שיבתו בדם שאול (מלכים א ב, ח-ט). 
שמעי ביזה וקלל את דוד בעת יציאתו מירושלים
עם פרוץ מרד אבשלום (שמואל ב טז, ה-יג).
הוא אמנם התנצל על כך בעת שדוד עבר את הירדן בדרכו חזרה לירושלים,
ודוד נשבע לו שהוא לא יהרוג אותו (שם יט, יז-כד).
לאחר מות דוד, שלמה מצַוה את שמעי שהיה מבנימין שלא לעזוב את ירושלים,
ומזהירו שאם יצא דמו בראשו.
לאחר שלוש שנים יצא שמעי מירושלים בניגוד לשבועתו,
ושלמה הרגו (מלכים א ב, לו-מו).

                                                  (י"ב) ותיכון מלכותו מאוד – התקיימה והתבססה, והיתה חזקה.

                                                    (י"ג) אדוניהו בן חגית – הבן הגדול של דוד.

                                                       (ט"ז) שאלה אחת אנכי שואל – בקשה אחת אני מבקש
                                                             להשיב פנים – לסרב, לא לתת את מה שביקשו

                                                              (כ"ג) כי בנפשו דיבר – סיכן את נפשו, הביא על עצמו סכנה.

ד"ר שמחה פישר

"יחי המלך שלמה"

(מל"א פרקים א'-ב')[*]

תקצי ר

היחידה הראשונה בספר מלכים עוסקת בחילופי השלטון בבית דוד . התהליך לא היה קל ופשוט. היו בו מצבים קריטיים שיכלו בנקל להסתיים במלחמת אחים ובשפיכות דמים מיותרת.

אדוניה, על פי סדר הירושה, הוא כעת הבן הבכיר ביותר מבין כל בני דוד החיים. כאשר הוא רואה את מצבו הבריאותי של דוד הוא מחליט לפעול ולא לחכות למותו של דוד. הוא נוקט בהתארגנות מהירה, ובעזרת אנשי שלטון מובהקים הוא מבקש לקבוע עובדות בשטח.

נתן הנביא מתכנן במהירות צעדים נגדיים כדי לסכל את תכניות אדוניה.

הכתוב מוביל אותנו ממקום למקום ומאירוע לאירוע ומתאר לפנינו את ההתחדשויות. בסופו של יום אנו משתתפים בטקס הכרזת שלמה המלך על ישראל.

הצעתנו הדידקטית היא להכין תרשים זרימה של כל ההתרחשויות של אותו יום, ולהציע לתלמידים (בקבוצות עבודה) להשתתף באחת מן התחנות בלבד ולמסור מידע מדויק ומלא על מה שאירע בתחנתם (בגלוי ומתחת לפני השטח). בדרך זו נראה לנו שיתבררו כל העניינים החשובים והראויים לתשומת לבנו.

מבוא

ספר שמואל מסתיים בתיאור האירוע בגורן ארונה היבוסי. דוד קונה את הגורן, בונה מזבח לה', מעלה עולות ושלמים והמגפה נעצרת. ובדברי הימים למדנו שדוד קרא לה' והוא ענהו, וירדה אש מן השמים על מזבח העולה (דהי"א כ"א, כו). כך נתגלה לדוד מקום המקדש. אך לא דוד יהיה זה אשר יבנה את בית המקדש. משימה זו הוטלה על זרעו וממשיך מלכות בית דוד - שלמה.

היחידה שלנו מתארת את תהליך חילופי השלטון בבית דוד. התהליך היה לא קל ולא פשוט, והיו בו מצבים קריטיים שיכלו להסתיים במלחמת ירושה ובשפיכות דמים.

דוד המלך לפי האמור בפתיחת הספר מפסיק למעשה לתפקד כמלך. בגלל מחלתו הוא כמעט אדיש למה שמתרחש, ואין הוראות ברורות לגבי היורש שצריך למעשה להתחיל בהכנות להכנס לתפקיד של מלך ישראל. אמנם בדברי הימים למדנו שכבר נאמר לדוד ע"י ה' אם באמצעות נתן הנביא ואם בצורה ישירה לו בעצמו כדברים האלה : "הנה בן נולד לך והוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושקט אתן על ישראל בימיו" (דה"א כ"ב, ט), מכאן משמע שדוד יודע ובטוח בהמשך מלכותו. אך לא ברור כלל אם אנשי החצר, הפקידות והקצונה הבכירה אכן יודעים ומודעים להבטחה אלקית זו. אם לא נקבל הנחה זו, קשה יהיה להבין את הצטרפות של כל הנזכרים לתכניתו של אדוניהו (שידובר עליה להלן). מכאן שסביר להניח שההבטחה הנ"ל טרם פורסמה אם מפאת גילו הצעיר של שלמה ואם מסיבה אחרת כלשהי.

ביחידה ראשונה זו - ארבעה חלקים. היחידה בנויה מרצף של ארבעה חלקים המביאים אותנו לבסוף לחילופי השלטון, נפרדים מדוד "והממלכה נכונה ביד שלמה" (מלכ"א ב', מו). החלקים הם :

א. הרקע למאבק על הירושה (פרק א', א-ד).

ב. כשלון אדוניהו לתפוס את המלוכה והכרזת שלמה כיורשו החוקי והבלעדי של דוד (פרק א', ה-נג).

ג. דברי הפרידה והצוואה המלכותית-מדינית-פוליטית של דוד לשלמה (פרק ב', א-יב).

ד. ביצוע הצוואה והסרת המכשולים ומוקדי הכוח עד שהממלכה נכונה ביד שלמה הן במישור הפנימי המשפחתי, והן במישור הלאומי[‎1] .

להלן נתייחס לכל אחד מן החלקים. נתמקד רק באותם הנושאים שנראים לנו כמרכזיים ולכן אין לדלג עליהם במהלך השיעורים[‎2].

היחידה נלמדת בדרך אינטנסיבית ואין כל קושי לעורר מעורבות אצל התלמידים הלומדים. חומר הלימוד מזמין לא מעט צורך בהבעת דעות ונקיטת עמדות של הלומד, אם מתוך הזדהות או התנגדות הן במישור האינטלקטואלי והן במישור הריגושי. אנו ממליצים ללמד את היחידה בדרכי הוראה מגוונות, הכל לפי העניין ולפי אוכלוסיית התלמידים והרגלי העבודה שלהם, נטיות המורה והזמן שהוא מקציב ליחידה ראשונה זו.

ההצעות שלנו הן אופציות בלבד והמורה יעזר בהן וישלבן בתהליך הוראתו לפי צרכיו. להלן נתמקד בארבעה חלקי היחידה לפי הסדר.

א. הרקע למאבק על הירושה (א', א-ד)

פסוקי הפתיחה של היחידה ושל הספר כולו, מטרתם להסביר את הרקע ליוזמת אדוניהו המבקש לעשות מעשה על דעת עצמו ובאמצעות בכירי השלטון ולהקדים את ההכרעה בדבר רציפות שלטון בית דוד[‎3] . כן באים ארבעה פסוקים אלה להקדים ולהבהיר את מה שנצטרך מאוחר יותר, כאשר אדוניהו יבקש את אבישג השונמית לאישה, וכדי שנדע מי היא אבישג ומה מעשיה בבית דוד, מקדים הכתוב ומספר לנו בקיצור נמרץ את סיפור אבישג בארמון המלך. ובלשון אברבנאל: "סיפר הכתוב זה בעבור מה שיזכר אחריו שאדוניהו בן חגית שאל שינתן לו את אבישג השונמית לאישה, ולפי ששלמה הרגו על זה הוצרך הכתוב להודיע כאן מה היה ענין האישה הזאת" (אברבנאל בפירושו על מלכים, עמ' תל"ב).

אנו מציעים שהמורה יתן דעתו מראש לתגובות אפשריות של התלמידים על המסופר בקטע, ובמיוחד על שיטת הריפוי החריגה שהציעו עבדיו (=רופאיו). אין ספק שיתעוררו שאלות מוסריות וחברתיות. אנו ממליצים שהמורה ישתדל למקד את העיון והדיון בשאלה שצריכה להשאל בראשונה לפני הצעת הריפוי. דוד לא היה עדיין זקן מופלג. הוא היה קרוב לגיל שבעים[‎4] . מדוע היה לו כל כך קר? מה גרם למצב זה ? הבגדים לא חיממו את דוד כי הבגדים אינם מפיקים חום, הם שומרים על חום הגוף (במידה שיש חום בגוף) וכן הם מונעים מן האוויר המקיף את האדם שלא יתקרר יותר, אך הם אינם מוסיפים חום משל עצמם.

מכיוון שרופאים ראו שחום גופו של דוד מתמעט והולך עד כדי סיכון חייו, הם היו צריכים להציע פתרון דחוף לבעייתו של דוד. הפתרון הנראה להם אפשרי ומידי הוא לחמם אותו בחום גופה של נערה בתולה שהיא מפיקה חום רב ויכולה לחמם את דוד הקר[‎5]. נתמקד אם כן בעיקר בסיבות ובנסיבות התקררות גופו של דוד.

האם הייתה זאת תופעה פתאומית או תהליך מתמשך? רש"י מביא את חז"ל המצביעים על שתי סיבות למצבו הרפואי. שתיהן קשורות באירוע חד פעמי, ואפשר לראות במצב שהתהווה עתה בפתאומיות מעין עונש על מעשיו והתנהגותו של דוד[‎6]. רד"ק (על אתר) לעומתו חושב שיש כאן הצטברות של עובדות שרק בגיל הזקנה נתנו את אותותיהן בדוד, וזה לשונו : "בא בימים בימי הזקנה וחלש ונפל למיטה ואע"פ שלא היה אלא בן שבעים, מפני המלחמות אשר נלחם תשש כוחו וקפצה עליו הזקנה. והזקן, כל זמן שהולך ומזקין החמימות הטבעי הולך וחסר". אברבנאל מצטט פירוש מחכמי הנוצרים שסברו שדוד במלחמותיו נפצע בוודאי פעמים אחדות ואין ספק שאיבד דם רב, ולכן כעת לעת זקנתו הוא סובל מחוסר דם. אברבנאל דוחה השערה זו, אך גם הוא כרד"ק מוסיף למדרשי חז"ל הנ"ל אירועים ממסכת חייו של דוד שגרמו לעת זקנתו למצב של התקררות חום גופו[‎7].

יעברו התלמידים על הסיבות שמונה אברבנאל, וכפי שאברבנאל משאיר חופש בחירה למעיין ("ואתה המעיין תבחר ותקרב") כך ננהג גם אנו ונאפשר לתלמידינו לבחור במה שיבחרו ויש להם על מה שיסמוכו[‎8].

ב. כשלון אדוניהו לתפוס את המלוכה (א', ה-נג)

השמועות אודות מצב בריאותו של המלך פשטו חיש מהר בארמון המלוכה ומחוצה לו. מטבע הדברים שלעת כזאת נתונה הדעת לא רק למצב בריאותו הפיזי של המלך, אלא גם למצב הממלכה כולה. צריך להתכונן לבאות ולאפשרות של חילופי שלטון מידיים. מתיאור הדברים בפרקנו לא ברור כלל האם אזרחי ירושלים הבירה ושאר אזרחי ישראל יודעים מי המועמד לרשת את המלך במקרה שהמלך יפסיק לתפקד לחלוטין, אם מפאת מותו ואם מתוך חוסר יכולת פיסית.

לפי דברי הימים עניין היורש כבר סגור ומסודר זה מכבר, ובחירת היורש נקבע לפי רצון האלוקים (ראה דה"א י"ז, יא-יב וכן שם כ"ב, ז). נתן הנביא מכיר נבואות אלה[‎9]. הוא אמנם לא מצטט את הנבואות האלה וגם מבת שבע אין הוא מבקש להזכירן. בת שבע נתבקשה להזכיר במקום זה רק את שבועתו של דוד המלך אליה "אתה נשבעת בה' אלוקיך לאמתך כי שלמה בנך ימלך אחרי" וגו' (א', יז) ואין היא או נתן מזכירים כלל את ההבטחות האלוקיות[‎10].

ברם, כאשר אדוניה פונה לבת שבע שתהיה מליצת יושר עליו בפני שלמה שירשה לו לקחת את אבישג לאישה, הוא טוען שלפי הנוהג המקובל מגיעה לו המלוכה : "את ידעת כי לי היתה המלוכה" (מלכ"א ב', יד) וגס יש הסכמה לאומית על כך : "ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך" (שם, שם טו). אלא שרצון ה' היה אחר : "כי מה' היתה לו...". אם כן ברור שיש הבטחה אלוקית מעבר לשבועת דוד[‎11] ואדוניה יודע על כך, ואף על פי כן הוא מנסה לעקוף אותה ולהיעזר בתמימותה של בת שבע[‎12].

עלינו אם כן לדון בשאלה מדוע נתן הנביא אינו מזכיר את ההבטחה האלוקית ומעדיף את שבועת דוד ייתכן שנתן הנביא אינו רוצה בשעה גורלית זו להזכיר לדוד הבטחות אלוקיות אולי משום זקנותו וחולשתו ואולי משום שהוא יודע שהבטחות אלוקיות הן תמיד על תנאי ואין הבטחה מושלמת לצדיקים בעולם הזה[‎13] . לכן הוא מעדיף שבת שבע תזכיר רק את שבועתו של דוד בעניין שלמה והרי שבועה אין להפר בשום אופן. ייתכן גם שנתן הנביא אינו חושש כלל מקיום הנבואה (ולפי הדין הרי נביא המסתפק על נבואתו חייב מיתה). אך כאשר שמע על ההכנות של אדוניהו, חשש אולי ממלחמת אחים. וזאת רצה למנוע מהר ככל האפשר ובאמצעות המלך, כל עוד הוא שולט הוראותיו ופקודותיו מתבצעות מיד.

שיקולים דידקטיים

אנו ממליצים שהמורה "יזמין" את הכיתה להשתתף ביום גדוש אירועים שבסופו הומלך המלך שלמה למלך על ישראל. המורה יקרא את הקטע מ"אדניה מתנשא לאמר אני אמלך" (פרק א', ה) עד "ויאמר לו שלמה המלך לך לביתך" (א', נג). בתום הקריאה יתברר לנו שאכן השתתפנו בשרשרת אירועים דרמטיים ביותר. האפיזודות רודפות זו את זו. זירת האירועים עוברת במהירות ממקום למקום ומתחוללים מהפכים דרמטיים.

רצוי שהתלמידים ירגישו מצד אחד כמשתתפים בעלי עניין בהתרחשויות כאילו היו אנשי ירושלים וחווים יחד אתם את החוויות המרגשות. אך מאידך גיסא הם צריכים ללמוד קטע זה כעומדים מן הצד ובוחנים את האירועים בעין אובייקטיבית ובודקים את כל מה שצריך וראוי לבדוק. נראה לנו שבדרך זו נצליח לעורר את מירב המעורבות של תלמידינו בתהליך הלמידה של פרק דרמטי זה הפותח את ספר מלכים[‎14].

לאחר תגובות ראשונות וראשוניות רצוי "לעשות סדר" ולערוך יחד עם התלמידים תרשים זרימה של מהלך המאורעות (ראה בנספח). התרשים יבליט את המקומות בהם התרחשו הדברים. מכיוון שאילו היינו תושבי ירושלים לא יכולנו להשתתף בעת ובעונה אחת בכל הזירות, אנו מציעים איפוא "שנשלח נציגים" מן הכיתה לכל אירוע לפי התרשים. משמע : שהתלמידים יתחלקו לקבוצות עבודה וילמדו את הקטע הנוגע להם בעזרת המפרשים שבידם. תלמידי הקבוצה ייעזרו בדף העבודה העומד לרשותם ויתכוננו לדווח על הקטע שלהם[‎15].

תפקיד המורה לעזור לקבוצות ולציין מקורות לשאלותיהן או לעזור בהעלאת השערות. כמו כן, במידת הצורך, לרמוז על כיווני חשיבה כדי למצות את הנושא. בדיון המסכם ישלים המורה את הפרשה ויוסיף הערותיו לגבי התגבשות שני המחנות והלגיטימיות שלהם[‎16]. כן יעמוד המורה על השוואת דברי הכתוב לדברי "גיבורי הסיפור" ואיך כל אחד מהם מספר את הדברים מזווית הראיה שלו ולפי צרכיו[‎17].

ג. דברי הפרידה והצוואה המלכותית של דוד לשלמה

(ב', א-יב)

גם החלק השלישי הזה לא פחות בעייתי מקודמיו ואולי אף יותר מהם. אברבנאל ניסח את השאלות הקשות המתייחסות לקטע זה. תמציתה של השאלה לגבי הצוואה בנוגע ליואב היא : איך יתכן שדוד נמנע מלהעניש את יואב בשעתו מסיבות חוקיות (אולי בגלל שאין עדים ואין התראה) או מסיבות אחרות ואולי חשש מכוחו של יואב, אבל יטיל על בנו הצעיר משימה כבדה כזאת, "ולמה לא חשש על בנו מה שחשש על עצמו"?[‎18] . כן הדבר לגבי שמעי בן גרא, ובלשונו של אברבנאל: "ואין לנו שנאמר שנשבע דוד שלא ימיתהו בעצמו ולא שנשבע שלא יצווה לשלמה שיהרגהו, כי בידוע היה שדוד לא יהרוג אותו בידו, ובצוואתו להמיתו היה - כאילו הוא עצמו הרגו, והוא אמר בביאור 'והורדת את שיבתו בדם שאול' כל שכן שהשבועה כללה כל זה שאמר שם (שמ"ב י"ט, מב) 'ויאמר המלך אל שמעי לא תמות וישבע לו המלך', והמאמר הזה כולל שלא ימות על שום צד ושום זמן על ידו ולא על ידי אחרים, ועת בהיותו מצווה על שלמה שיהרגהו עליו - היה בלי ספק עובר על שבועתו" (אברבנאל מלכים, עמ' תל"א-תל"ב).

כמובן כל המפרשים עוסקים בשאלות אלה. לאחר עיון במפרשים נראה לנו שהכיוון שיש, לדעתנו, ללכת בו הוא בהבנת הנסיבות שהביאו את דוד לצוואה זו. דוד היה עד לניסיונו של אדוניהו "לגנוב" את המלוכה ללא ידיעתו וללא אישורו. ההמלכה החפוזה של שלמה נועדה לסכל מזימה זו. יואב השתתף במזימה ובוודאי היה מן האנשים המרכזיים בניסיון זה, ולכן אומר דוד לשלמה: "וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב בן צרויה" (ב', ה), לאמור: שגם אתה, שלמה, מכיר כבר את יואב וגם אתה עמדת על המזימות שלו בניסיון להמליך את אדוניהו, ולכן אתה, שלמה, תבין את אשר אני עומד לבקש ממך[‎19] .

דוד המלך בסוף ימיו רואה חובה לעצמו להכין את שלמה היטב, ככל האפשר, לתפקיד המלך. מי כדוד יודע שיש חתרנים בתוך הממלכה ולכן הוא מבקש משלמה להיות ערני ולסכל מזימות בטרם יבשילו. מתוך ניסיון העבר מסמן דוד לשלמה את מוקדי הכוח האופוזיציוניים הקיימים בממלכה. דוד מבקש לסלק אותם מן הזירה לא בגלל מעשיהם בעבר, אלא בגלל ידיעת מעשיהם ומתוך סכנה להישנותם בעתיד בדרך כל שהיא. הוא מבקש, איפוא, לנהוג בחכמה ולשמור על הממלכה. כך מסכם אברבנאל את דעתו בעניין יואב : "ולפי זה לא ציווה דוד את שלמה שיהרגהו אלא שלא ישב עמו בשלום, וגם זה לא ציווה עליו להענישו כי אם לתת עצה לשלמה שישמר ממנו". (שם עמ' תמ"ח[‎20]).

בדומה לפירוש זה הוא פותר גם את בעיית שמעי בן גרא. דוד נשבע לשמעי מפאת ההכרח וכפי צורך השעה (קרי התבונה המדינית). ואכן דוד מתנצל שלא הרג את שמעי בשעתו, ואין הוא מבקש שיהרוג את שמעי כעת אך הוא מייעץ לשלמה ומזהירו שלא יבטח בו ולא יתחבר אליו וכו' (ראה אברבנאל באריכות, עמ' תמ"ט)[‎21].

בסיכומו של דבר גם, אם נפרש את הצוואה כהתחשבנות מן העבר וגם את נפרשה כזהירות יתר לגבי העתיד (וייתכן שיש בו משניהם), הרי הכתוב מעיד כמאה עדים ששלמה לא מתדיין לא עם יואב ולא עם שמעי על אירועי העבר, ואינו נותן להם כלל במה להסביר את התנהגותם בעבר כלפי אביו, הוא דן אותם על התנהגותם ביחס אליו ובמקרה של שמעי - בגלל אי עמידתו בתנאי שקבע שלמה[‎22]. אין מילה אחת בצוואה של דוד לגבי אדוניה, ייתכן, משום שדוד חשב שאם יטפלו ביואב אין צורך כבר לטפל באדוניה, או שמא מדובר שוב ברחמי אב על הבן, הנסיך היפה, ואולי הוא סומך על חכמתו של שלמה שימצא לו תפקיד הולם ואדוניה יצליח להשתלב בממלכה.

שיקולי דעת

נראה לנו שקטע זה מתאים להוראה בשיטה של שאלות ותשובות[‎23] לאחר הפתיחה יתרכזו התלמידים בזוגות ויפנו שאלותיהם אל "הגיבורים" שבקטע. השלב הבא הוא מיפוי השאלות והתרכזות במספר קטן של שאלות מרכזיות. המורה יפתח בדיון (או יותר נכון מעין ברור) במליאה תוך כדי עיון במפרשים לקבלת תשובה. יכולים להיות כמובן חילוקי דעות בין התלמידים כפי שיש חילוקי דעות גם בין המפרשים, העיקר שידעו "להיתלות באילן גדול". אפשר גם לתת ל"נאשמים" שבקטע להופיע בפני המליאה ולתת הסבר למעשיהם בעבר - מעין תהליך של שימוע בימינו.

חז"ל ראו מחובתם להרחיב את כל הסוגיא הזאת, ואכן נתנו במה מכובדת ליואב להשמיע טענותיו. לפחות לגבי אבנר מסתיים הדיון במעין תיקו בשלב מסוים אומר שלמה (או הדיינים) "ניזיל אבנר" (=ילך אבנר) נשחרר אותך בעניין אבנר - משמע שבעניין אבנר אי אפשר לדון את יואב למיתה. והגמרא ממשיכה לבדוק את הנושא לגבי הריגת עמשא בן יתר. (ראה סנהדרין מט, ע"א) כל הדיון הזה מרתק ויש פנים לכאן ולכאן והדברים אינם תמיד שחור או לבן. רצוי להביא בפני התלמידים לפחות חלק מן הדיון הזה ולהראות כיצד חז"ל מאפשרים לנו לדון בנושא מתוך ראייה רחבה ביותר. ואלו ואלו דברי אלקים חיים[‎24].

ד. ביצוע הצוואה והסרת המכשולים (ב', יג-מו)

לפי דברי הימים הומלך שלמה שנית ברוב פאר והדר עוד בחיי דוד (דה"א כ"ט, כ-כה) ולא היו עוררין יותר על מלכותו מכל צד שהוא[‎25]. המלך שלמה אינו יוזם בשלב זה כל פעילות לביצוע הצוואה של אביו. יש זמן ויש דברים חשובים יותר שהמלך החדש הצעיר צריך לעסוק בהם. ברם אדוניה רואה כנראה ששלמה מתבסס יותר ויותר בממלכה ובמלכותו, ומחליט לפעול מחדש. הוא מתכנן הפעם מזימה חדשה להשיג את המלוכה בעקיפין. הפעם הוא מחוכם יותר, הוא מבקש להשיג את מבוקשו ע"י מעשים חתרניים מבפנים. לשם כך אין הוא חושש כלל להפעיל את "הגבירה" - אם המלך. התיאור מתומצת ביותר. הכתוב לא מספר לנו מדוע מסכימה בת שבע לשתף פעולה אתו. כן מפליאה העובדה שאדוניה נכנס "לגוב האריות" בביטחה ומבקש מבת שבע להיות לו לעזר בקבלת אישור להשיג את אבישג השונמית. בת שבע רואה בכך "שאלה אחת קטנה"

- כך היא מנסחת זאת לשלמה.

נוסף לכך הרי אדוניה הקדים לבקשתו אמירה שהייתה צריכה לעורר חשד : "את ידעת כי לי הייתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כן מה' היתה לו". פירוש הדברים : שאם לא הייתה התערבות אלוקית (לא שבועה של דוד), הרי מדרך הטבע ועל פי הנוהג המקובל אני אדוניה הייתי היום המלך על ישראל. בת שבע אינה שמה ליבה להקדמה זו. (וקשה לחשוב שהיא עושה כן מתוך תמימות או טיפשות) שלמה נאלץ להסביר לה את משמעותה האמיתית של "השאלה הקטנה" הזאת ומי הם האנשים שמסתתרים מאחריה[‎26].

המלך החליט לפעול במהירות ולאורך כל החזית[‎27]. הגיעה זמנה של צוואת דוד להתבצע. שלמה ניגש לביצוע הצוואה ללא רחמים וללא נקיפות מצפון. כתום שלוש שנים למלכותו הגיעה שעתו של הסעיף האחרון בצוואה להתממש. שמעי עבר על התנאים שנקבעו לו ואין רחמים גם במקרה שלו. וכך נגמר סיפור המעבר ממלכות דוד למלכות שלמה. אין יותר פוטנציאל לאופוזיציה פנימית, הגבולות מסביב שקטים ובטוחים ונפתחת תקופת הזוהר של מלכות ישראל הגדולה עד שתקום אופוזיציה חדשה מסוכנת יותר "שתצליח" ותשנה את מהלך ההיסטוריה של כל תקופת הבית הראשון וגם הלאה ממנו.

לסיכום, נקבל את דעתו של רד"ק שכותב שעשיית דין ברשעים גם הוא מדרכי ה' וממצוותיו לבער אנשי רשע[‎28]" "והממלכה נכונה ביד שלמה" (ב', מו).

שיקולי דעת

גם בקטע אחרון זה של היחידה שלנו לא חסר מתח. אנחנו מציעים להמחיש בפני התלמידים את האירועים בדרך גרפית (ראה הצעה בנספח) ולקיים מסיבת עיתונאים. "דוברי המלך" יתנו הסבר לכל אחד מן האירועים שרדפו זה את זה. "דוברי המלך" יהיו תלמידים שיתכוננו מראש למשימתם. תפקידם יהיה להסביר את הרקע לפקודותיו של המלך. לאחר כל דו"ח רשמי מטעם המלך יש מקום לשאלות העיתונאים (תלמידי הכיתה) ולבקש הבהרות[‎29].התלמידים רשאים להיעזר בדף העבודה המתייחס לקטע זה וכן בדף הסיכום המתייחס ליחידה כולה. אין חובה למצות את כל השאלות בדפי העבודה וגם לא כל התלמידים חייבים בכל המשימות[‎30]. עדיף להיות בחינת "תנא ושייר" מאשר לעסוק בלימוד שטחי שלא ישאיר עקבות כלל. חווית הלמידה היא ערובה הטובה ביותר שתורתנו-תלמודנו יהיו ערבים לתלמידינו ולא ימושו מצאצאינו ומצאצאי צאצאינו וגו'.

אריאל, יגאל (‎1994). "המלכת שלמה" בתוך : מקדש מלך עיונים בספר מלכים, מדרשת הגולן חיספין, עמ' ‎28.15 .

בר אפרת, שמעון (‎1984). "סיפור אדוניה" בתוך : העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, הוצאת ספריית הפועלים, מהדורה שנייה מתוקנת, תל-אביב, עמ' ‎32-28. בריקלו, חיים (תשמ"ה). "שאלה אחת קטנה" בתוך : בית מקרא סד (קא), עמ' ‎311-305. גרסיאל, מ' (תשל"ה). "מלכות דוד" בתוך: מחקרים בהיסטוריה ועיונים בהיסטוריוגרפיה, הוצאת הספרים דון והחברה לחקר המקרא. (פרק ה' -מאבק אדוניהו ושלמה על ירושת כסא דוד), עמ' ‎179-154.

האיתן, יוני (תשנ"ז). "העימות בין דוד המלך לשמעי בן גרא", בתוך : שמעתין, גיליון ‎128. איגוד מורים למקצועות הקודש במוסדות על יסודיים דתיים, העורך שחור דב, בני ברק.

זלבסקי, שאול (תשל"ה). "המאבק על המלוכה בין אדוניהו לשלמה", בתוך : בית מקרא ד (סג), עמ' ‎501-498.

ליבוביץ, נחמה (תשנ"ז). "מרד אדוניהו" בתוך: עיונים בספר בראשית - בעקבותפרשנינו הראשונים והאחרונים. הסתדרות הציונית העולמית המחלקה לתרבות תורניים בגולה, ירושלים, עמ' ‎179-176.

לוי, פנחס (תשנ"ח). "לדמותו של נתן הנביא" בתוך: שמעתין גליון ‎132, עמ' ‎48-43. מוריאל, יהודה (‎1974). "שלמה ואדוניהו" בתוך : שיחות במקרא כרך א' העורך בנימין צביאלי, הוצאת "קול ישראל" והחברה לחקר המקרא בישראל, ירושלים, עמ' ‎188-187.

נאמן, פ' (תשכ"ה). "שבועת דוד וצוואתו" (הערות לסיפור המקרא על עלייתו של שלמה למלוכה) בתוך : בית מקרא", עמ' ‎76-77.

נבון, חיים (תשנ"ב). "מלכות בית דוד" - המאבק בין אדוניהו לשלמה על כס המלכות - בחינה היסטורית, בתוך : מורשת יעקב ו', שנתון ביהמ"ד הממ"ד למורים, רחובות, עמ' ‎53-42.

סרי, דוד (תשנ"א). "לך פגע בו" (מלא' ב', כט) : הריגתו של יואב משפט צדק ' עיון משולב במקרא ובמדרשי חז"ל" בתוך : מים מדליו, שנתון המכללה הדתית למורים ע"ש ליפשיץ, ירושלים, עמ' ‎84-61.

רביב, חנוך (תשמ"ח). "עבדיו הנמלטים של שמעי בן גרא ובעיית הסגרתם" בתוך: גלות אחר גולה מחקרים בתולדות ישראל. ירושלים, מכון בן צבי מחקרים לחקר קהילת ישראל במזרח.

רוטנברג, מיכאל (תשנ"ח). "המרד שלא היה - מעשה אבישג ואדיניהו" בתוך: מגדים - ביטאון לענייני מקרא, גיליון כא, הוצאת "תבונות", מכללת הרצוג להכשרת מורים, ע"י ישיבת הר-עציון, עמ' ‎74-59.

יחידה ‎1

דף עבודה א

"ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך" !

(א', א-י)

קרא בעיון קטע זה וענה על השאלות הבאות.

‎1. "והמלך דוד זקן בא בימים"

הכתוב מכנה את דוד "זקן" האם ידוע לך בן כמה היה בעת ההיא, (העזר בשמ"ב פרק ה').

‎2. "ולא יחם לו" - למרות שכיסו אותו בבגדים ובוודאי גם בשמיכות צמר. חכמינו הציעו הסברים למצב זה אצל דוד. יש מהם שאמרו שהתופעה קשורה באירוע חד פעמי שקרה לדוד, ויש מהם שפירשו מצב זה בתהליך מתמשך שגרם למצב זה. עיין בפרשנים שבידך וכתוב הצעות הסבר משני הסוגים שצוינו. אל תשכח להביא דבר בשם אומרו, ואיזה הסבר אתה נוטה לקבל ?

‎3. "ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך"

"מתנשא" - פירושו המדויק הוא (הקף בעיגול את התשובה הנכונה)

* מתרברב

* מתפאר

* מתחזה

* מתגאה

‎4. מה גרם לאדוניהו להתנשא? פרט.

‎5. "ולא עצבו אביו מימיו לאמור: מדוע כה עשית?"

במשפט זה מפנה הכתוב שאלה קשה אל דוד. האם תוכל לשער מדוע נהג דוד כדי (היעזר במפרשים שבידך)

‎6. מהו הנימוק הרשמי של אדוניה לתפוס את המלוכה? היעזר במצודות דוד, ד"ה (=דיבור המתחיל) "ואותו ילדה".

‎7. כיצד מבקש אדוניה להרגיל את העם שהוא יורש העצר של דוד?

‎8. מי הם האנשים המרכזיים במחנה אדוניהו? ומדוע לדעתך הם תומכים בו בטרם שמעו את עמדתו של המלך?

‎9. מה ראה יואב שר הצבא של דוד לתמוך באדוניה לכס המלוכה? (היעזר במפרשים שבידך) .

יחידה ‎1

דף עבודה ב

"ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה"

(א', יא-לג)

לתלמיד : לפניך קטע ארוך מלא מתח ותהפוכות

החלק הראשון: עוסק בביקורים של בת שבע ונתן הנביא אצל דוד.

החלק השני: עוסק בתוצאות הביקור הזה.

בכל חלק עשר שאלות, סך הכל עשרים שאלות. קרא בעיון וענה על השאלות. הצמד לכתוב. היעזר במפרשים שבידך ותצליח לענות נכון על כל השאלות.

‎1. כשנודע לנתן הנביא על מעשה אדוניה הוא מחליט להפעיל מיד את בת שבע. מהו המשפט שהוא אומר לה, שגורם לה לפעול מיד?

‎2. הנביא נתן מציע לבת שבע שהיא תלך ראשונה אל המלך והוא יבוא אחריה, מה דעתך : מה היו השיקולים שלו לעשות כן?

‎3. "ותקד בת שבע ותשתחו למלך...".

האם המלכה משתחווה למלך מדוע היא עושה כן? (ראה שאלת המלך).

‎4. "ויזבח שור ומריא וצאן לרב...". כיצד מנסה בת שבע לשכנע את דוד שהזבח נערך למטרת המלכתו של אדוניה, אולי הייתה זו אחת החגיגות שאדוניה נוהג לערוך?

‎5. "ויזבח שור ומריא לרב" (א', כה) - מדברי בת שבע לדוד.

מדוע לדעתך מוסיפה בת שבע את המילה לרב (עובדה זו לא נזכרה בפסוק ט) - איזו ביקורת נשמעת כאן על אדוניה - בהתחשב במה שידוע לנו מתחילת הפרק?

‎6. בפסוק ט נאמר שאדוניה קרא לטקס הממלכה גם את "עבדי המלך" ואילו בת שבע לא הזכירה את "עבדי המלך" בפני דוד. האם היה זה מכוון או רק שכחה , חווה דעתך.

‎7. נתן הנביא הציע לבת שבע ניסוח מיוחד של השאלה שאותה תשאל את בעלה דוד. בת שבע החליטה להשמיט את השאלה ובמקום זה היא מבקשת שדוד יכריע בדבר היורש. מה לדעתך הסיבה לכך והאם עשתה בחכמה, השווה את הנאמר בפסוק יג לנאמר בפסוקים יז-יח.

‎8. מהי עמדת העם בוויכוח בין אדוניה ותומכיו לבין נתן ותומכיו? (היעזר בדברי בת שבע לדוד)

‎9. "והייתי אני ובני שלמה חטאים". רד"ק : "ויש מפרשים כנגד דוד אמרה, אלא ששינתה מפני כבודו" (של דוד) לפי פירוש זה של רד"ק היא בעצם התכוונה לגמר שאתה דוד תהיה חוטא. מדוע ובמה יהיה דוד החוטא,

‎10. "ולי אני עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא". מדברי נתן לדוד (פסוק כו). השווה דברים אלה לדברי דוד (פסוק לב) מהו השינוי בסדר האנשים? עקוב אחרי הסדר הזה בהמשך ההכתרה של שלמה וכתוב מסקנתך.

‎11. "ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע...".מי הוא השלישי בשלישיה שצריכה להכתיר את שלמה, כתוב עליו מספר פרטים (היעזר בשמ"ב, כ"ג).

‎12. פרט את הוראות דוד להכתרת שלמה. מצא תשעה פרטים. היעזר גם בתיאורו של יונתן המספר לנאספים בעין רוגל את אשר אירע ע"י הגיחון (פסוקים מד-מז).

‎13. "ומשח אתו שם צדוק הכהן ,נתן הנביא למלך על ישראל".

הגמרא שואלת למה משחו את שלמה הרי מלך בן מלך אין צורך למשוח! והתשובה היא "מפני המחלוקת". הסבר את התשובה.

‎14. לפניך מפת העיר ירושלים מתקופת דוד ובה מסומנים שני מקורות המים של ירושלים עין רוגל והגיחון. עיין במפה ושער מדוע אדוניה בחר לערוך את טקס ההמלכה והמשתה בעין רוגל ומדוע מבקש דוד שימליכו את שלמה ע"י הגיחון?

‎15. "...כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה" (פסוק ל) ציין לפי משפט זה מה בדיוק כוונתו של דוד - מתי ימלוך שלמה ?

‎16. "וישמע יואב את קול השופר..." מדוע רק הוא שם לב לקול השופר?

‎17. כשיונתן בן אביתר מגיע לעין רוגל הוא מנפץ את כל האשליות של אדוניהו ותומכיו. רשום כאן את פרטי המידע שהוא מוסר, וציין את החשוב ביותר ביניהם.

‎18. "ואדניה ירא מפני שלמה" - מדוע! עיין במצודת דוד.

‎19. "ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח". מדוע בקרנות המזבח? היעזר במפרשים שבידך.

‎20. שלמה בהחלטתו הראשונה בתפקיד מלך מגלה תבונה רבה ומוותר לאדוניה, אך מתנה אתו תנאי מהו התנאי? היעזר גם בדברי מצודת דוד.

יחידה ‎1

דף עבודה ג

"ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור..."

(פרק ב')

לתלמיד: קרא בעיון רב את צוואת דוד וביצועה ע"י שלמה בנו.

הפעם אתה הוא ששואל את השאלות. שאל שאלותיך וציין ליד כל שאלה אל מי אתה מנגה את השאלה. השתדל לנסח את שאלותיך בבהירות. הסתפק בעשר שאלות מעניינות (ואולי גם קשות?!) ‎1.______________________________________________________________

‎2.______________________________________________________________

‎3.______________________________________________________________

‎4.______________________________________________________________

‎5.______________________________________________________________

‎6.______________________________________________________________

‎7.______________________________________________________________

‎8.______________________________________________________________

‎9.______________________________________________________________

‎10._____________________________________________________________

יחידה ‎1

דף עבודה ד

סיכום ומסקנות (יחידה ‎1)

לתלמיד: בשאלות סיכום ומסקנות, לא כל השאלות הן חובה. ניתנת לך זכות הבחירה. בחר לך שבע שאלות שיש לך עניין לעסוק בהן וענה עליהן.

‎1. חלק מן היחידה שלנו נקרא בציבור בשבת פרשת חיי שרה (ההפטרה)

א. ציין מדוע בחרו חז"ל דווקא פרשה זו כהפטרה לפרשת חיי שרה ?

ב. כתוב מילים אחדות על ההבדל באווירה בין שתי הפרשיות.

‎2. צוואתו של דוד עוררה כמה בעיות. כעת, לאחר שלמדת היטב את הצוואה, סכם במספר משפטים את הצוואה ונסה להצדיקה הן מהבחינה האישית של דוד והן מבחינת הדאגה לביטחון שלטונו של שלמה לטווח רחוק.

‎3. ביחידה שלנו למדת על צוואה קשה של דוד, אך לדוד היו עוד צוואות. עיין בדברי הימים פרק כ"ב ופרק כ"ח וכתוב בקיצור נמרץ את תוכן של הצוואות הנזכרות בפרקים אלה.

‎4. "ולאביתר הכהן אמר המלך: ענתת לך על שדיך כי איש מות אתה...".

אם אביתר הוא איש מוות, מדוע אין שלמה פוגע בו כמו בשאר בני המוות שבחבורה ?

‎5. מדוע הקדים אדוניה לבקשה שלו מבת שבע את המשפט "את יודעת..." וגו'. מדוע לא ביקש את בקשתו ישירות בלי הקדמה? מהי לדעתך מטרת ההקדמה ?

‎6. רלב"ג כשהוא מסכם את "התועלות" (רעיונות מוסריים) מהיחידה שלנו הוא כותב באחד התועלות "ועשית כחכמת" - "כי בחכמה ימלוך מלך ולא ביופיו". הוכח מהיחידה שלנו את אמיתות משפט זה.

‎7. "לימדך הכתוב שהמונע תוכחה מבנו מביאו לידי מיתה".

איזה כתוב לימד אותנו דבר חמור זה ?

‎8. "אמר ר' יוסי בן חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו".

מבנו לומדים: מדוד ושלמה.

א. הבא ראיה לכך מפרק א' שאכן אין אדם מתקנא בבנו.

ב. הבא ראיה שאין אדם מתקנא בתלמידו ממשה ויהושע (רמז : במדבר כ"ז, כג - רש"י).

‎9. שער מדוע אדוניה לא רץ אל דוד אביו לבקש על נפשו מיד אחרי הכתרת שלמה ?

‎10. "והיה בשכב אדוני המלך עם אבותיו..." וגו' (מדברי בת שבע לדוד).

בת שבע יכלה לקצר משפט זה ולהשתמש במילה אחת

א. מה המילה הזאת?

ב. מדוע לא השתמשה, לדעתך, במילה הזאת?

ג. מה למדת מהתנהגות זו של בת שבע?

הבא דוגמה משלך.

‎11. "ואמרתם יחי המלך שלמה"

התעניין וברר כיצד מכתירים היום נשיא במדינת ישראל. מה למדנו מקדמונינו בעניין זה ?

‎12. כתוב ‎6-5 ביטויים או משפטים מן היחידה שלנו שכדאי לחזור ולשנן אותם.

‎13. "וישכב דוד עם אבתיו ויקבר בעיר דוד".

מסורת בידינו שדוד המלך נפטר בשבועות.

מהו הקשר בין מגילת רות שקוראים בשבועות לבין דוד המלך? איזה מנהג מוכר לך עוד בשבועות שמזכיר את דוד המלך (היעזר בספר התודעה. עמ' של"א).

* * *

בתוך: תלפיות, י' תשנ"ח, עמ' ‎29-47.

---

[‎1] . עוד לפני ביצוע סעיפי הצוואה נאמר ,ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכן מלכותו מאד" (ב', יב). אך המלבי"ם מבחין בין "מלוכה" ו"מלכות". בתחילה נאמר "ותכן מלכותו מאד" זה מצד המלך - מצד המשפחה וארמון המלך: ואילו והממלכה נכונה ביד שלמה, הכוונה היא מצד המדינה. הפעם הוסרו המכשולים "ואין שטן ואין פגע רע" גם ברמה המדינית ולכן בא הסיכום "והממלכה נכונה ביד שלמה", דהיינו יציבות המלכות מכל הבחינות.

[‎2] ההערות הדידקטיות ישולבו תוך כדי דיון בגוף הנושאים, כאמור, לא נתחייב לכל הערות הפרשניות ואפילו לא לחלק מהם כי רבים הם, ואין זה מתפקידו של "מדריך למורים". יחד עם זאת יש לשים לב שחלק מן האמירות שיש לנו היגד יופיעו בדפי עבודה והמורה יסמן אותם לעצמו וישקול אם להתייחס גם אליהם בתהליך השיעור או ישאיר אותם כעבודות השלמה ויתייחס אליהם בתהליך החזרה ובעת בדיקת שיעורי הבית.

[‎3] איני משוכנע שיש הצדקה לקרוא ליוזמת אדוניהו בשם מרד אדוניהו כפי שחלק מן הפרשנים המאוחרים קוראים למעשיו. להלן נתייחס לעניין ונרחיב בנידון.

[‎4] אנו מניחים, וכך דעת פרשנים אחדים. שהאירוע של המלכת שלמה לא היה בשנתו האחרונה של דוד. דוד עוד חי מספר שנים מועט אחר שמסר את השלטון לשלמה. דוד ממנה את שלמה למלוך תחתיו. ייתכן שלכתחילה חשב ששלמה ימלוך אחריו, אך לאחר ניסיון אדוניהו ביקש דוד ששלמה ימלוך תחתיו מידית (ראה א', ל) וברגע ששלמה הוכרז כמלך, אין דוד נקרא יותר מלך (ראה ב', א). הכתוב אומר "ויקרבו ימי דוד למות" (ולא ימי המלך דוד). [‎5] אברבנאל מסביר באריכות את החלטת הרופאים וראוי מאוד למורה לעיין בפרשנותו. כן עיין בפירוש המלבי"ם מדוע לא יעשו את פעולות החימום הזאת נשיו או פלגשיו. אגב, על הכתוב "והמלך דוד לא ידעה" מסביר הפרשן ר' יוסף כספי כהאי לישנא : "לא ידעה - כי לא יכול, תהילה לאל" . פרשנות זו מנוגדת לדעת חז"ל (ראה סנהדרין כב, ע"א) ולא נתברר לי מה טעם הוסיף את הסיפא? [‎6] רש"י מצטט את הגמרא ממסכת ברכות סב, ע"ב וראוי ללמוד מוסר השכל גדול מפירוש זה, כי מכאן יוצא שפגיעה אפילו בבגד היא פגיעה חמורה ולא נמחקת בקלות, על אחת ימה וכמה פגיעה בגופו של הזולת (לא רק בבגדו !) שהוא עוון חמור ביותר. ועיין באברבנאל שמפרש יפה את הכתוב "ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול" (שמ"א כ"ד, ה'). לדעתו. הכתוב מספר לנו כבר כעת מה שבפועל עתיד לקרות לקראת סוף ימיו שלבו הוכה בקרירות.

[‎7] ראה בקטע זה מדברי אברבנאל בנספח בסוף היחידה.

[‎8] לא הבאנו את נימוקו האחרון של אברבנאל המתבסס על היות דוד אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי ואוהב נשים וכו', כי נראה לנו שגם בלי התוספת האחרונה הזאת מנינו כבר סיבות די והותר למחלתו. וגם לא מצאתי פרשנים אחרים שמונים סיבה זו של אוהב נשים (למרות שהוא מסתמך על שמ "א כ',כו עיין שם). יגדלו התלמידים ויהיו ללומדים עצמאיים ויוכלו להתייחס גם לנימוק אחרון זה.

[‎9] בפרק י"ז נאמר במפורש "לך ואמרת לדוד" (גו'. אם כי בחזון לנתן הנביא אין הצבעה על שם הבן שיהיה היורש. בפרק כ"ב הדברים מפורשים "כי שלמה יהיה שמו" וגו' אולם ייתכן בהחלט שהכוונה לאותה נבואת נתן, וגם אם נאמר שדוד זכה לשמוע בעצמו נבואה זו. אין ספק שנתן הנביא יודע על כך, (ראה פירוש דעת מקרא על אתר).

[‎10] הכתוב אינו מספר לנו על שבועת דוד בעת התרחשותה. חז"ל סבורים שהשבועה ניתנה כאשר בת שבע נמנעה מלהיזקק לדוד לאחר מות הילד הראשון. דוד רצה לפייס אותה ואז נשבע לה שהבן שיולד יהיה היורש (ראה המדרש ברד"ק בפרק י"ב, כד-כה). אם כי יש גם מדרש הסובר שדוד ביקש מהקב"ה שיתן לו סימן שמחל לו על אותו חטא והסימן הטוב ביותר יהיה כאשר דווקא הבן שיוולד מבת שבע הוא יהיה היורש. ואולי המילים "וינחם דוד את בת שבע אשתו" וגו' רומזים על מילות הנחמה דלעיל.

[‎11] ייתכן שאדוניה באמת ובתמים אינו יודע על שבועת דוד ולכן אין הוא מזכיר או בכוונה הוא מתעלם ממנה וזה סביר יותר.

[‎12] שבוודאי היו לה סיבת משלה להיענות ל"שאלה הקטנה" אס משום שרצתה להשיג שלום בית, ואולי מסיבות אחרות הייתה מעוניינת שאבישג השונמית לא תהיה בסביבת שלמה בנה, (ראה מאמרו של בריקלו חיים בביבליוגרפיה). [‎13] המדרש (בראשית רבה וישלח סימן ב') לאחר שמביא מספר דוגמאות של הבטחות אלוקיות הוא מגיע למסקנה שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה. ונצטט את דברי ר' פנחס בשם ר' חנון דציפורין שהיא בעיה מהפרשה שלנו "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן. כן יאמר ה' אלוקי אדוני המלך, (מלכים א, א, ט). והלוא כבר נאמר "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה" וגו" (דה"א כ"ב. ט') אלא אמר : "הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון". כלומר, ההבטחה אמנם ניתנה בזמנה כפי שניתנה, אך מעשי האדם יכולים להיות קטגורים בדרך להגשמת ההבטחה ולגרום לכך שההבטחה האלוקית תדחה.(ראה קטע מדברי אברבנאל שהבאנו בנידון בנספח ליחידה זו). נתן הנביא ראה שהנבואה עלולה להידחות בגלל כל מיני קטגורין שבדרך והוא נרתם מיד לפעולה ובהשתדלות אנושית הוא נטרל את הסכנות . יש לראות בדברים הנ"ל בנין אב בהשקפת עולמו של אדם מאמין. לחיזוק הדברים אנו מביאים להלן קטע מתוך דף לפרשת השבוע "עונג שבת" לפרשת חיי שרה תשנ"ו מאת הרב אברהם וסרמן שליט"א רב קהילת "גבורות מרדכי" גבעתיים. ראוי לקיים דיון מעמיק בסוגיה זו בגלל ההיבטים העקרוניים שבה והן משום ההשלכות האקטואליות שנרמזות בה "בת שבע, נתן, בניהו והגיבורים אשר לדוד מופתעים ונבוכים. מה יקרה להבטחה האלוקית ולשבועת דוד? לכאורה היו יכולים לומר לעצמם : ה' הבטיח והוא כבר יקיים, אבל הם מבינים שכך לא מתנהגים. הבטחה קיימת אבל לא פוטרת אותנו מעשייה. וכך אמרו חז"ל על פסוק שמופיע בהמשך שבו מצווה דוד את בניהו "והורדתם אתו אל גחון... ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה"' - ר' פנחס בשם ר' חנן דצפורין, והלוא כבר נאמר "הנה בן נולד לך והוא יהיה איש מנוחה ?" אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון" (בראשית רבה. ע"ו, ב).

גם כשהולכים כבר בהבטחה אלוקית ובפקודת המלך דוד להמליך את שלמה בגיחון - ייתכנו מעכבים בדרך וצריך סייעתא דשמיא להתגבר עליהם. המאמץ האנושי נדרש בעשייה, וכדברי יואב לאבישי "חוק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו - וה' יעשה הטוב בעיניו". [‎14] בוודאי יש להצטער שבדרך זו הגיע שלמה למלוכה ולא בדרך ישרה וחלקה, אך אלה הם דרכי ההשגחה שלא תמיד נהירים לנו. אגב, פרק זה הוא ההפטרה של פרשת חיי שרה ויש מה להשוות בין אברהם שגם הוא זקן ובא בימים (הרבה יותר מדוד) ומכין הכל ליורש ליצחק (המעבר הוא חד וחלק - לבין דוד ויורשו שלמה שהרבה קטגורין היו בדרך. (ראה שאלה בסיכום היחידה).

[‎15] הדוח יכול להיות בדרך של שו"ת או בכל דרך שהקבוצה תחליט עליה.

[‎16] אנו ממליצים לקרוא את מאמרו התמציתי (המסכם של חיים נבון, "המאבק בין אדוניהו לשלמה על כס המלוכה - בחינה היסטורית" וכן את מאמרו של שמעון בר-אפרת "סיפור אדוניהו" (ראה ביבליוגרפיה). כמובן כל החומר בביבליוגרפיה הוא מבחר שעשוי להוסיף דעת (להאיר עיני הלומד לכיווני חשיבה שאולי לא הכיר אותם עד כה. מעניין במיוחד הוא מאמרו של מיכאל רוטנברג - "המרד שלא היה" (פרטים בביבליוגרפיה).

[‎17] בדף העבודה הצבענו רק על הבדלים אחדים. בכיתות מתקדמות ניתן להרחיב יותר ולהביא את ההשוואה בשלמותה כפי שסיכמה אותה פרופ' נחמה ליבוביץ ע"ה. ראה בנספח.

[‎18] בנספח הבאנו את השאלה החריפה בשלמותה. [‎19] לפסוק זה יש כמובן פרשנויות נוספות, ראה במיוחד רד"ק. אך כאן ניסינו לתת הסבר שנראה לנו קרוב יותר לפשוטו של מקרא, כי הניסיון העכשווי של אדניהו ויואב היה ידוע לשלמה מתוך שהוא אישית מעורב בו. ואילו שאר הדברים הם בחינת "היסטוריה" לשלמה.

נמנענו לקרוא לניסיון בשם "מרד" ואנו מקבלים את דעתו של מר נבון ואחרים ראה בביבליוגרפיה בנידון. אילו היה מדובר במרד, יואב, כשר צבא היה מכין את הכוחות שבעיר לאפשרות שיהיה מי שיערער על אקט ההמלכה. יתר על כן גם מתוך התגובה של יואב. אביתר ואחרים. אפשר להבין שלא התכוונו למעשה של מרד ולכן לא הכינו כל תשתית צבאית לפעולתם. ייתכן שהכוונה הייתה להכריז שאדוניהו הוא יורש העצר הרשמי ומכיוון שהמלך אינו מתפקד, יכנס אדוניהו לתפקיד מידית, לדעתם הם מכינים לגיטימית את המלך החדש בלי לבטל את המלך הקיים. בכל אופן נם אם לא היה מרד במובן הקלאסי אבל רוח של מרד הייתה וקונספירציה הייתה. לכן לא שותפו אלה שיכלו להביע דעה נגדית והיה להם מה לומר. [‎20] יש כמובן הסברים אחרים (ראה רש"י ב', ו שהוא בוודאי לא פשט) ויפה הוא פירושו של רד"ק : "'ועשית כחכמתך', כלומר שלא תהרגהו עד שתמצא לו עילה, אע"פ שחייב מיתה, כי מלחמות ה' נלחם וטובות נמצאו בו, אלא שהרג לאלה שני השרים חינם, לפיכך תעשה כחכמתך ותביאהו לידי עילה וסיבה שיתחייב מיתה" .

[‎21] אברבנאל בסוף הדיון בצוואה של דוד, ראה צורך להוסיף את ההערה הבאה : "לפי כמו שכתבתי בהקדמת ס' שמואל (עמ' עד-עה) הייתה כוונת עזרא הסופר לספר בשבחיהם של דוד ושלמה כפי כוונת ספרו וכן לא זכר דבר זה (סיפור הצוואה) לפי שנדמה לו שלא היה בזה פעל מעלה". במילים אחרות, אברבנאל חושב שעזרא הסופר לא ראה בצוואה זאת מקום לפטור בו את דוד ושלמה והצוואה איננה כליל השלמות וכנראה אין היא מכוונת לדעת עליון.

[‎22] יתכן ששלמה קבע תנאי לשמעי בגלל הסכנה שינסה לחתור תחתיו ולהביא לפילוג בין שבטי בין יהודה לבנימין וכוחו של שמעי בבנימין הרי ידוע. אמנם שמעי עזב את ירושלים לא לכיוון בנימין אלא לכיוון השפלה ולא חשב ששלמה לא יראה בכך הפרת תנאים. אך הוא טעה ושילם על כך בחייו.

[‎23] זו הסיבה שלא הכנו דף עבודה לקטע זה. התלמידים הם שמכינים את דף העבודה.

[‎24] במקרה זה יש לדאוג מראש שתלמידים ברמה טובה יתכוננו מראש לייצג את יואב ואת שמעי כהלכה. תהליך לימודי זה יוצר מעורבות רבה בשיעור ומפנים את הלימוד וגם "עושה צדק עם הנאשמים". והרי לפחות לגבי יואב אפשר לומר שיש לו לא מעט זכויות בהקמת ממלכת דוד וביסוסה המדיני. לגבי שמעי אומר המדרש שגם הוא "לא היה קטלא קניא". "רבו של שלמה היה ולימדו תורה. (ראה רד"ק על אתר) רצוי מאוד לקרוא את מאמרו של סרי (ר"ה ביבליוגרפיה) ולהיעזר בו במהלך ה"שימוע".

[‎25] לפי דברי הימים הייתה שם חגיגה גדולה מאוד וחשוב שהתלמידים יכירו גם פסוקים אלה ובמיוחד פסוק כה : "ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל ויתן עליו הוד מלכות אשר לא היה על כל מלך לפניו על ישראל". הוד מלכות - ביטוי מייחד זה הוא יחידני וכן לא מצאנו ציון כזה לגבי מלכי יהודה וישראל האחרים. אגב, מומלץ להטיל משימה אישית לתלמיד בודד שיבדוק בקונקורדנציה את הביטוי הזה ויסכם את ממצאיו ; על מי נאמר שייתן מהודו שלו לאחר, על מי נאמר בפירוש שלא נתנו עליו הוד מלכות ועל מי נאמר (והיכן) שהודו על ארץ ושמים. בהזדמנות זו נציין שיש להשתמש כמה שיותר במשימות אישיות. ברכה רבה טמונה בשימוש באמצעי זה.

[‎26] למרות שבת שבע דילגה על דברי המבוא לבקשתו של אדוניה, שאלה מעניינת היא מדוע היא לא מוסרת לשלמה גם חלק זה מדברי אדוניה,

[‎27] כדאי לקרוא את מאמרו של חיים בארילקו "שאלה אחת קטנה" - (ראה ביבליוגרפיה). הוא מנסה להסביר את מטרותיהם הסמויות של כל הפועלים בזיקה ומה מניע אותם, לא תמיד יש לו על מה לסמוך, אף על פי כן הדברים מעניינים.

[‎28] ראה רד"ק על הפסוק "וגס אתה ידעת" אברבנאל חולק עליו (ראה אברבנאל מלכ"א ב', ה, עמ' תמ"ז).

[‎29] המורה ידריך את "הדוברים" ויפנה אותם למקורות הקלאסיים שלנו וכן לפרשנים בני זמננו - דעת מקרא ואחרים. לגבי יואב כדאי לקרוא את אברבנאל על "שלושה פשעי יואב", עמ' תמ"ח. הפרשנים הקלאסיים שלנו מביאים בדרך כלל את דברי חז"ל, כך שבדיונים בכיתה יעלו גם דברי המדרש (לעתים כפשט ולעתים מעבר לו).

[‎30] דף עבודה כולל מבחר של שאלות ומשימות אך גם הוא לא ממצה את כל העניניים שבקטע הנידון. השתדלנו למקד את השאלות באותם עניינים שנראו לנו חשובים מבחינות שונות. המורה בתהליך הלמידה יוסיף ויעשיר את תלמידיו ככל שידו מגעת וככל שהזמן מרשה לו.

סכום הפרק
צוואת דוד לשלמה      

א) ללכת בדרך ה'  

ב) להעניש את החוטאים לדאוג להענשת כמה אנשים בדרך חכמה

ג) להטיב עם הטובים - לתת שכר 

תאור תקופת מלכות דוד 

 י וַיִּשְׁכַּב דָּוִד, עִם-אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר, בְּעִיר דָּוִד. 
יא וְהַיָּמִים, אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל-יִשְׂרָאֵל,
אַרְבָּעִים, שָׁנָה:

    בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ, שֶׁבַע שָׁנִים,
וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.

---