מקדש ראשון מפני מה חרב — מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. עבודה זרה — דכתיב [שכן נאמר]: "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיה כח, כ).

מאי [מה פירוש] "קצר המצע מהשתרע"? אמר ר' יונתן: קצר (צר) מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד (פירוש: השתרע — השתרר רע) שאי אפשר שיהיו במקדש גם עבודת ה' וגם פסל עבודה זרה שהעמיד מנשה בהיכל.

מהו "והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיה כח, כ) אמר ר' שמואל בר נחמני: כי מטי [כאשר היה מגיע] ר' יונתן להאי קרא בכי [למקרא זה היה בוכה], אמר: מאן דכתיב ביה [מי שנאמר בו] "כנס כנד מי הים" (תהלים לג, ז) נעשית לו מסכה צרה? שהוא דורש את הכתוב "והמסכה" (הוא הפסל) נעשה צרה (יריב, כמו אשה צרה), "כהתכנס" כמו ה' שיכול לכנוס את מי הים.

גלוי עריות היה שם, שנאמר: "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה" (ישעיה ג, טז), ומפרש: "יען כי גבהו בנות ציון" שהיו מבליטות ומדגישות את גובהן, בכך שהיו מהלכות אשה ארוכה (גבוהה) בצד קצרה כדי שהארוכה תראה גבוהה יותר. "ותלכנה נטויות גרון" — שהיו מהלכות בקומה זקופה. "ומשקרות עינים" — דהוו מליין כוחלא עיניהן [שהיו ממלאות עיניהן בכוחל] כדי להדגישן. "הלוך וטפוף תלכנה" — שהיו מהלכות עקב בצד גודל (אגודל), פסיעות קטנות כדרך הטף. "וברגליהן תעכסנה" אמר ר' יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן את בשמיהן, ומכניסין בהן יצר הרע, כארס בכעוס. שמפרש "תעכסנה" מלשון "עכס" = נחש.

שפיכות דמים היתה שם, דכתיב [שנאמר]: "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה" (מלכים ב' כא, טז).
אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים ולא היו מצויים בו חטאים חמורים אלו, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות חמורות אלו: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.