וירא… וירץ לקראתם (יח, ב)

אברהם אבינו מלמד אותנו
שיש שתי דרגות בקבלת פני השכינה 

וירא אליו ה' . הקב"ה נראה אל אברהם במראות הנבואה 

בריצתו אל האורחים, לא הפסיק אברהם את קבלת פני השכינה שהיה עוסק בה.
בעיצומה של קבלת פני שכינה, במעמד הנשגב אברהם לא מפסיק את המעמד, והוא מבקש אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך

 אברהם רץ לקבל פני אורחים שאין הוא מכירם.
אמנם כשאברהם מדבר עם הקב"ה, הוא "מקבל את פני הקב"ה";
אך כשהוא מכניס אורחים
על כן עברתם על עבדכם"
ומכבדם, הוא לא רק "מקבל" הוא מכניס את השכינה לביתו לגופו לנפשו
ההכנסה היא השלמת קבלת עול מלכות שמים
"ובו תדבקון" רש"י פרשת ראה, יג, ה, "ובו תדבקון": "הִדָּבֵק בִּדְרָכָיו: 

כך דרשו חז"ל במס' סוטה דף יד ע"א
על הפסוק דברים (יג, ה), "אחרי ה' אלוקיכם תלכו, ובו תדבקון" 

"ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב:
'אחרי ה' אלוקיכם תלכו' (דברים י"ג, ה),
וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?
והלא כבר נאמר: 'כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא' (שם ד', כד)?
אלא, להלך אחר מידותיו של הקב"ה:
מה הוא מלביש ערומים… אף אתה הלבש ערומים;
הקב"ה ביקר חולים… אף אתה בקר חולים;
הקב"ה ניחם אבלים… אף אתה נחם אבלים;
הקב"ה קבר מתים… אף אתה קבור מתים".

מבין אברהם אבינו כשהוא מכניס את השכינה
זה החיבור שיש לו עם השכינה
וזה יותר משהוא רק "מקבל פני שכינה".

ומכאן למדו חז"ל (מס' שבת דף קכז ע"א),
ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".