פרשת בהר

לְקַיֵּם מצוות …. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹקינו.. 

 וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַה'

מה עניין שמיטה לעניין הר סיני , והלא כל המצות נאמרו מסיני? 

אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני - אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני; כך שנויה ב'תורת כהנים' (בהר פרשתא א , א).

בסיני ניתנו לא רק ההלכות והפרטים המעשיים של המצוות, אלא גם הרעיונות הפנימיים של המצוותסודות התורה, נשמת התורה – גם הם ניתנו בסיני. לא בדור מן הדורות "המציאו" את סודות התורה, אלא הם התקבלו מסיני. גם כללי המצוות ניתנו בסיני.

נאמר "שַׁבָּת לַהשם” – “לשם השם, כפי שנאמר בשבת בראשית”. וזה סוד גדול לימדו אותנו מסודות התורה, מה שנאמר " שבת לה' " כיום השבת והוא יסוד ימות עולם רמוז במקום הזה". כמו שכתוב בספר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית, הם ימות עולם, ובספר שמות כ ו): נאמר "ויום השביעי שבת לה' אלהיך" : כי בו יהיה שבת לשם ה' הגדול.

בפרשת ‘קדושים’ צוונו לשמור על הקדושה שלנו, ובפרשת ‘אמור’ נצטוו הכוהנים לשמור על קדושתם היתרה, באה פרשת ‘בהר’ ועוסקת בדבר קדושתה של ארץ ישראל. עיקר הפרשה היא אמונה בהשגחה ובטחון בהשם. דוקא מתוך העיסוק בקדושתה המיוחדת של ארץ ישראל, אנו לומדים שעור באמונה.

הפרשה פותחת במצות שמיטה, “וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ” ובמצות יובל, “יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, תִּהְיֶה לָכֶם”, ומצות איסור אונאה בקניית קרקע, איסור ריבית ונשך, איסור מכירה לצמיתות, דיני ממכר בית, דיני נחלת הלויים, איסור עשיית אלילים, פסל ומצבה, ועוד. הפרשה מסיימת במילים “אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, אֲנִי השם”, ורש”י מפרש, “אני השם – נאמן לשלם שכר”. 

בא הכתוב להזהיר שלא יחרוש האדמה אלא בשביל ה' ולא יהא כונתו בשביל טובתו אלא כדי למלא את רצון ה'

כפי שכתוב במדרש (ספרא, פרשת שמיני):"לא יאמר אדם 'אי אפשי (איני רוצה) לאכול בשר חזיר' כי זה לא בריא, והרי מליוני בני אדם אוכלים , אלא 'אפשי (אני רוצה), כי זה טעים אך מה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי כך'."כלומר, הבחירה לא לאכול נובעת מציות לרצון ה'. כמו שאומרים בספירת העומר ובכל המצוות

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א ב וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה …. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹקינו..