הושענא רבה
מסכת סוכה פרק ד משנה ה
מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא.
יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו
בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא.
רבי יהודה אומר, אני והו הושיעה נא.
ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים.
בשעת פטירתן, מה הן אומרים?
יופי לך מזבח, יופי לך מזבח.
רבי אליעזר אומר,
ליה ולך מזבח, ליה ולך מזבח
מצות ערבה כוללת נטילה, זקיפה, והקפה. זקיפת הערבה על גבי המזבח .
בנטילה הסתפקו בגמרא האם היא חלק ממצות ערבה, והגמ' אומרת שמצות ערבה היא בנטילה.
טעם נטילת הערבה ביום זה הוא משום שערבה גדלה על המים, וביום זה נידונים על המים לכן לוקחים ערבות ומתפללים על המים
טעם החבטה כתבו הגאונים: ערבה שאינה עושה פרי ונובלת מהר מסמלת את מידת הדין ומיום זה יתבטלו הדינין וייסתם פי המקטרג ויינתן בעפר.
האר"י הוסיף שהיות ויש חמש מידות דין בעולם, לכן יש לקחת חמש ערבות ולהכות חמש פעמים.
הזוהר כותב כל דין שנגזר על האדם נחתם בחותם פנימי וחותם חיצוני.
הפנימי נחתם ביום הכיפורים, ובליל הושענא רבה בעת חצות לילה נגמר ונעשה חותם החיצון למעלה. וזה מה שנקרא "מסירת הפתקין" למלאכים.
פתקין שבהם כתוב פסק הדין שנגזר על האדם ביום הכיפורים. לכן ראוי לשוב בתשובה בלילה, כי אינו דומה מי ששב בתשובה לפני מסירת הפתקין, למי ששב בתשובה לאחריה. אמנם, יש עוד זמן להצלה עד שמיני עצרת ולכן יש להתעורר בתשובה בכל היום.
