לְעוֹלָם אַל יִפְתַּח אָדָם אֶת פִּיו לְרָעָה, שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ מִי נוֹטֵל אוֹתוֹ הַדָּבָר, כמו חנה אם שמואל חנה על ידי שרבתה בתפילה, קיצרה ימיו של שמואל, שאמרה: "וישב שם עד עולם", אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה וּכְשֶׁלֹּא יוֹדֵעַ אָדָם, נִכְשָׁל בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם, כֻּלָּם שָׁלוֹם.
כְּשֶׁיּוֹסֵף הִתְחִיל לְדַבֵּר עִם פַּרְעֹה, מַה כָּתוּב? אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הִנֵּה נִתְבָּאֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל שְׁלוֹם הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וּבֵאֲרוּהוּ.
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, פַּרְעֹה רָצָה לְנַסּוֹת אֶת יוֹסֵף, וְהֶחֱלִיף לוֹ אֶת הַחֲלוֹם, וּמִשּׁוּם שֶׁיּוֹסֵף יָדַע אֶת הַדְּרָגוֹת, הִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר וְדָבָר וְאָמַר כָּךְ רָאִיתָ, כָּל דָּבָר וְדָבָר כָּרָאוּי לוֹ.
זְהִוּ שֶׁכָּתוּב: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹהִים אוֹתְךְ אֶת כָּל זאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךְ. אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹהִים, אַחֲרַי הָיִיתָ בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁחָלַמְתִּי אֶת הַחֲלוֹם, שָׁם הָיִיתָ מָצוּי. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר אמת את כל זאת ידעת, ואיך ידעת פתרונו את כל זאת, ידעת את החלום איך היה וידעת פתרונו.
אָמַר רַבִּי יִצְחק, אִם כָּךְ, יוֹסֵף אָמַר הַכֹּל, הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ, כְּמוֹ דָנִיֵּאל שֶׁאָמַר אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ! אָמַר לוֹ, לֹא זֶה כְּמוֹ זֶה. שהרי יוֹסֵף הִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ דִּבּוּרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר בִּדְרָגוֹת יְדוּעוֹת, וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁטָּעָה, וְאָמַר לוֹ לֹא כָּךְ, אֶלָּא כָּךְ זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהַדְּרָגוֹת בָּאוֹת כְּסִדְרָן. אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא הִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ דִּבּוּרוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר כְּלוּם, שלא אָמַר לוֹ, אֶת הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ. מַה כָּתוּב בְּדָנִיֵּאל? (דניאל ב) אָז לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה סוֹד גִּלָּה. בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה, מִי חֶזְיוֹן הַלַּיְלָה? זֶה גַבְרִיאֵל, שֶׁהוּא חִזָּיוֹן, מַרְאֶה מִן מַרְאֶה.
מַה כָּתוּב, (יחזקאל מג) וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי.
וְנִקְרָאִים מַרְאֵה הַלַּיְלָה, וּבָהֶם מִתְפָּרְשִׁים כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם,
וּמִשּׁוּם כָּךְ דָּנִיֵּאל בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה גִּלָּה סוֹד. לֹא כָתוּב הִתְגַּלָּה, אֶלָּא סוֹד גִּלָּה, אַחַת מֵאֵלּוּ הַדְּרָגוֹת, גִּלָּה לוֹ אוֹתוֹ חֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ. דניאל, שהובא לבבל, מתגלה כפותר חלומות יוצא דופן. המלך הציג לחכמיו דרישה מוזרה: לספר לו מה חלם בחלומו, ולפתור את החלום. החכמים הודיעו למלך כי זו דרישה בלתי אפשרית, והמלך איים להרוג את כולם אם לא יעמדו בדרישתו. היחיד שעמד בדרישה היה דניאל.
אֲבָל יוֹסֵף מִתּוֹךְ דִּבְרֵי פַרְעֹה הִסְתַּכֵּל בַּדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְאָמַר.
וּמִשּׁוּם כָּךְ מִנָּה אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְיוֹסֵף מִשֶּׁלּוֹ. עַל הַפֶּה שֶׁלֹּא נָשַׁק לָעֲבֵרָה, כָּתוּב וְעַל פִּיךְ יִשַּׁק כָּל עַמִּי. הַיָּד שֶׁלֹּא קָרְבָה לָעֲבֵרָה, כָּתוּב וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף. הַצַּוָּאר שֶׁלֹּא קָרַב לָעֲבֵרָה, כָּתוּב וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. הַגּוּף שֶׁלֹּא קָרַב לָעֲבֵרָה - וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ. הָרֶגֶל שֶׁל רָכְבָה לָעֲבֵרָה, כָּתוּב וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ. הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא חָשַׁב - נִקְרָא נָבוֹן וְחָכָם. הַלֵּב שֶׁלֹּא הִרְהֵר - וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ.
