ב אמר שמואל משמיה [משמו] של סבא [זקן אחד]: גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים. כיצד? הרגלים והפרח שעליהם שלשה טפחים, וטפחיים חלק, ועוד טפח אחד שבו גביע וכפתור ופרח, ועוד טפחיים חלק, וטפח כפתור

ושני קנים יוצאין ממנו מן הכפתור אחד אילך [לכאן] ואחד אילך [לכאן], ונמשכין הקנים ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב יש טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, וגם הם נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ושוב טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה, ועוד טפחיים חלק, נשתיירו שם עוד שלשה טפחים שבהן יש שלשה גביעין וכפתור ופרח.

וגביעין שהיו במנורה למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים צרים וארוכים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין שעושים פיתוחים באבן. ונמצאו בסך הכל גביעין במנורה עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה.

גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, וכן גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה.

ושואלים: בשלמא [נניח], מובן מה שנאמר שיש גביעים עשרים ושנים, דכתיב [שנאמר]: "ובמנרה ארבעה גבעים משוקדים" (שמות כה, לד), וכתיב [ונאמר]: "שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתור ופרח" וגו' (שם לג), ואם כן, בסך הכל ארבעה גביעים דידה [שלה] של המנורה עצמה, כלומר, הקנה האמצעי,
ותמני סרי [ושמונה עשר] של הקנים, שהרי היו ששה קנים, ונאמר: "שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד" (שמות כה, לג) — הא עשרין ותרתין [הרי עשרים ושנים]. כפתורין נמי [גם כן] אחד עשר הם, כיצד? כפתורין תרי דידה [שנים שלה], שנאמר "כפתוריה" (שם פסוק לד) ומיעוט רבים שנים, וששה של הקנים, שנאמר "בקנה האחד כפתור ופרח" (שם פסוק לג) — הרי שמונה, ועוד מה שנאמר: "וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה" (שם פסוק לה) — הא חד סר [הרי אחד עשר].

אלא פרחים תשעה מנלן [מנין לנו]? והרי פרחים תרי דידה [שנים שלה] שנאמר "ופרחיה" (שם פסוק לד), וששה של הקנים, שנאמר "בקנה האחד כפתור ופרח" (שם פסוק לג), אם כן תמניא הוו [שמונה הם]! אמר רב שלמן, כתיב [נאמר]: "עד ירכה עד פרחה מקשה היא" (במדבר ח, ד), לומר שיש עוד פרח אחד, שהיה סמוך לירכה.

אמר רב: גובהה של מנורה תשעה טפחים. איתיביה [הקשה לו] רב שימי בר חייא לרב ממה ששנינו: אבן היתה לפני מנורה ובה שלש מעלות (מדרגות), שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות, ואם גובהה של המנורה תשעה טפחים, לשם מה צריך הכהן מעלות!

אמר ליה [לו] רב: שימי את [אתה]? אתה הוא המקשה לי? כי קאמינא [כאשר אמרתי] שגובה המנורה תשעה טפחים, לא אמרתי על כל גובהה של המנורה (שהוא שמונה עשר טפחים), אלא משפת קנים ולמעלה, מאותה נקודה שהקנים מתחילים להתפצל ממנה.