בס"ד

חנוכה  נר שמיני

יש ימים בלוח השנה שנראים כמו עוד תאריך שגרתי. יום רגיל שחולף בלי שנייחס לו חשיבות מיוחדת. אבל לעיתים, אותו יום עצמו נושא יותר מסיפור אחד והמפגש ביניהם מעניק לו משמעות מיוחדת.

השנה זה קורה!

שביום ראשון הקרוב 21 בדצמבר נציין את היום הקצר ביותר בשנה. זהו היום שבו השמש מגיעה לנקודה השדרומית ביותר במסלולה, והלילה (החושך) שולט במשך הזמן הארוך ביותר. רגע אסטרונומי ספציפי, שנקרא נקודת ההיפוך החורפית. מכאן ואילך, לאטר לאט, הימים מתארכים, והאור חוזר לשלוט. אבל

באותו הלילה עצמו החושך נמצא בשיאו. והשנה, בדיוק באותו הערב, אנחנו חוגגים ומדליקים את הנר השמיני והאחרון של חנוכה. נר שמסמל את שיאו של התהליך: כל החנוכייה דולקת, האור מאיר בבל הקנים, ותוספת האור הקטנה של הימים הראי שונים הופכת למציאות שלמה, ולמי שזובה אז גם למציאות ברורה ומוחשית.

כדי להבין עד כמה המפגש הזה מיוחד, צריך לחזור רגע לפיזיקה הפשוטה של כדור הארץ. רבים נוטים לחשוב שעונות השנה נקבעות לפי המרחק מהשמש, אך האמת שונה לגמרי. הגורם האמיתי הוא נטיית ציר הסיבוב של בדור הארץ שהוא 23.5 מעלות. הנטייה הזו גורמת לכך שבמהלך השנה חצי הכדור הצפו נוטה פעם אל השמש ופעם הרחק ממנה. ב־21 בדצמבר, חצי הכדור הצפוני נוטה הרחק מהשמש. קרני השמש פוגעות בזווית חדה יותר, מתפזרות על פני שטח גדול יותר, מחממות פחות, והיום מתקצר. זהו היום שבו השמש נמצאת "הבי דרומה" שהיא מגיעה אליה בשמיים שלנו. מכאן ואילך, בבל יום שעובר, היא זורחת מעט צפונה יותר, המסלול שלה בשמיים מתרומם בהדרגה, וכך הימים מתחילים להתארך. תחילה לאט מאוד במעט בלי שנרגיש.

ובאן נכנס חנוכה לתמונה, אבל לא רק בחג היסטורי, אלא בתגובה יהודית עמוקה לאותו רעיון בדיוק. הנרות שאנו מדליקים אינם מיועדים להאיר את החדר. ההלכה מדגישה שאין לָם וְשׁוּת לְהַשְׁתַּמַשׁ בָּהֶם, כי האור הזה הוא אור של משמעות, של אמירה, של בחירה.

וגם חנוכה, ממש כמו מסלול השמש, לא מתחיל בשיא. הוא מתחיל בנר אחד קטן, כמעט צנוע. ואז, לילה אחרי לילה, האור הולך ומתרבה. אין כאן התפרצות פתאומית, אלא בנייה הדרגתית. בתהליך.

והשנה, התהליך הזה מגיע לשיאו דווקא ברגע שבו החושך הטבעי נמצא בעיצומו. בשהלילה ארוך מאי פעם,

מבחינה פיזיקלית, השינוי ביום שאחרי ה־21 בדצמבר במעט ואיט מורגש. היום מתארך בשניות בודדות בלבד. אבל מבחינה רעיונית, זהו רגע עוצמתי במיוחד. האור לא מחכה שהחושך ייעלם כדי להופיע. הוא מופיע בתובו.

הקשר בין אדם הראשון לתאריך 21 בדצמבר קשור למסורת חז"ל והגמרא, שקושרות את יום ההיפוך החורפי היום הקצר בשנה, סביב 21 בדצמבר לחטא אדם הראשון: אדם הראשון ראה את היום מתקצר לאחר חטאו בראש השנה, חשב שזה עונש על חטאו ושבעולם ישתנה הסדר, ורק כשהתחיל היום להתארך שוב בסביבות חג החנוכה הבין שזהו סדר טבעי והדליק נרות לזכר הנס, וכך נוצר מנהג חנוכה. 

הקשר בין אדם הראשון, חטאו, ו-21 בדצמבר:

יום ההיפוך החורפי: ה-21 בדצמבר הוא יום ההיפוך החורפי בחצי הכדור הצפוני, היום הקצר ביותר בשנה, שבו השמש נמצאת בנקודה הנמוכה ביותר בשמיים.

חטא אדם הראשון: על פי המדרש והגמרא, לאחר שאדם הראשון חטא בראש השנה, הוא ראה את ימי השמש מתקצרים והולכים, פחד שזהו עונש על חטאו וששקיעת האור תהיה תמידית, וסוּפר כך בראש השנה 

התפעלות והדלקת נרות: כשראה שאחרי תקופת הקוצר, הימים מתחילים להתארך שוב (לקראת חג החנוכה), הבין שזהו סדר טבעי ולא עונש קבוע. הוא הדליק נרות שמחה על חזרת האור. זהו מקור למנהג הדלקת הנרות בחנוכה כזכר לנס הטבעי הזה, שמסמל את התגברות האור על החושך. 

גם בשנים שהנר השמיני של חנוכה לא יוצא ביום 21 בדצמבר שמציין את היום הקצר ביותר בשנה. זהו היום שבו השמש מגיעה לנקודה הדרומית ביותר במסלולה, והלילה (החושך) שולט במשך הזמן הארוך ביותר

אבל תמיד יוצא שזה ראש חודש ולא רואים את הלבנה 

ובאותו הלילה החושך נמצא בשיאו. בדיוק באותו הערב, אנחנו חוגגים ומדליקים את הנר השמיני

והאור היהודי מגיע לשיא עוצמתו.והשנה, כשהנר השמיני דולק והלילה ארוך מתמיד, אפשר לעצור לרגע ולהתפלל שיאיר עַל צִיּוֹן אוֹר חָדָשׁ, וְשֹׁמְזְכָּה בַלָנוּ מְהֵרָה לֹלהיגאל וללכת לאורן.

בשורות טובות,