לכתך אחרי במדבר. ירמיהו ב
לכתך אחרי במדבר - הוא החסד והאהבה שהלכו ישראל במדבר ארבעים שנה אחר ה' בארץ לא זרועה , מאהבת השם. ויש אומרים , שיצאה מארץ מצרים ללכת אחרי ה' במדבר בלא מזון ומחיה על בטחונם בה'. ואחרים אמרו שזה רמז לאברהם אבינו , שיצא על פי השם מארצו והלך כמו תועה במדבר , והוא אמרו "ויהי כאשר התעו אותי אלהים" (בר' כ , יג).
זה ללא ספק מהפסוקים הקשים בתורה. אלה דברי אברהם במענה לדבריו הבוטים של אבימלך אליו: "מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה, מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי .. מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה". אבימלך מציג כאן כביכול רף מוסרי ברור ובא בטענות קשות לאברהם, אותו אברהם שרק בפרק יט הקודם בא בטענות מוסריות קשות לקב"ה: "חלילה לך מעשות כדבר הזה ... השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ומה אברהם עונה לו? אלהים התעה (לא הטעה) אותי - יש הבחנה ברורה בין הפועל טָעָה לפועל תָּעָה:
– טָעָה בטי"ת פירושו 'שָׁגָה'.
– תָּעָה בתי"ו פירושו 'שוטט',
המדרשים והמפרשים מסבירים שהאלהים כאן הוא לשון חול, מי הם שהתעו את אברהם? - האלהים של אור כשדים וחרן, השליטים, עבודה זרה שהייתה שם, כפי שנראה בהמשך. ההקשר הכולל, הצידוק של אברהם לאבימלך עדיין קשה, שהרי הציווי לצאת למסע: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – הוא של הקב"ה. אבל הגירה היא הגירה, עקירה היא עקירה ולא בכדי נזקק אברהם לברכה בפרשת לך לך
וזו ההפטרה אומרת לכנסת ישראל לנחם אותה , שלא תפחד בכל הרעה העתידה לבא עליה , כי לעולם לא ישכח אהבתה ובטחונה שבטחה בו מקדם.
