מנחות ונסכים הפרשת חלה

הבאת מנחות ויין בעת הקרבת קורבנות בבית המקדש

כמו כן יש להפריש תרומה הנקראת 'חלה' מעיסת בצק.

וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ, וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ, וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ

שני צדדים בדברי חז"ל

מצד אחד

הברכה אנו מבקשים מהקב"ה שיזכה אותנו להיכנס לארץ ישראל ולירושלים, ליהנות מטובה הגשמי והרוחני, ולברך עליה בקדושה ובטהרה: וחכמים דורשים במסכת סוטה שאין להתאוות לארץ רק לשם אכילת פירותיה.

שלא ראוי לחמוד את התאווה הגשמית שבאכילת פירות הארץ אלא רק את קיום המצוות התלויות בארץ ונראה שדבריו מכוונים למדרש לבקשתו של משה רבינו: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" שואל המדרש "וכי לאכול מטובה הוא צריך וכי לשבוע מטובה הוא חסר", ומתרץ המדרש שמשה נתאווה לקיים את המצוות התלויות בארץ.

מצד שני פירות ארץ ישראל ספוגים בקדושה, והרצון לאכול מהם נובע מהשאיפה להתחבר לקדושת הארץ ולרוחניות שהיא משפיעה.

שודאי שיש מצווה וקדושה בעצם אכילת פירות הארץ הקדושה שהם עצמם מלאים בקדושה, 

שבארץ ישראל עבודת האדמה היא מצווה לא פחות מהנחת התפילין, כמו מצוות קצירת העומר, 

החסד לאברהם ששואל מדוע נגרע חלקה של א"י שבה לא זכו ישראל למן, למה כל זמן שהיו במדבר זכו ללחם קדוש מהשמים וברגע שהגיעו לארץ ישראל הפסיק המן, האם גרועה ארץ ישראל מהמדבר חלילה? ומסביר שם שארץ ישראל אין צורך במן כי פירות א"י הם קדושים ורוחניים לא פחות מהמן ואולי אף יותר.

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (אורות הקודש חלק ג' עמ' רצ"ה), שבפירות א"י יש רוחניות קדושה שאין בפירות חו"ל ומי שאוכל פירות חו"ל רק אם מכוון זוכר וחושב על מעלתה של א"י יכול להתעלות באכילה זו, ובגלל זה צריך לומר על נהרות בבל או שיר המעלות לפני הברכה שעוסקים בכיסופים לא"י כי בזה זוכים ומתחברים למעלתה של א"י, וגם בא"י בזמן הזה שאין ביהמ"ק צריך את ההתחברות הזו לא"י בזמן שהייתה בבנינה ובתפארתה, ויה"ר שנזכה לזה שוב בקרוב. כמאמר בגמרא ומובא בנוסח ברכה מעין שלוש, "ונאכל מפריה ונשבע מטובה".