אמר רב חנן בר רבא: לא שנו שארבעה מינים שבלולב מעכבים זה את זה אלא במקרה שאין לו את כל ארבעה המינים, אבל יש לו את כל הארבעה — אין מעכבין, ויוצא ידי חובתו גם אם נוטל כל אחד בפני עצמו.
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: ארבעה מינין שבלולב, שנים מהן עושין פירות — לולב (של תמר) ואתרוג, ושנים מהם אין עושין פירות — הדס וערבה, העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין פירות, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת;
וכן ישראל בהרצאה, כאשר הם מתרצים לפני המקום בתפילה ותענית, אינם נענים עד שיהו כולן באגודה אחת, שנאמר: "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה" (עמוס ט, ו), לומר שבזמן שהם באגודה אחת הם מיוסדים בארץ. הרי שאין יוצאים בנטילת ארבעה מינים עד שיהיו אגודים כאחד!
ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד — כשר; ר' יהודה אומר: אגוד — כשר, שאינו אגוד — פסול.
ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו] של ר' יהודה? ומשיבים: גמר [שהוא לומד] בגזירה שוה קיחה קיחה מאגודת אזוב שבפסח מצרים, שנאמר שם: "ולקחתם אגודת אזוב" (שמות יב, כב), ובארבעה מינים נאמר: "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" וכו' (ויקרא כג, מ),
מה להלן באגודה — אף כאן באגודה. ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה טעמם? ומשיבים: לא גמרי [הם אינם למדים] גזירה שווה זו של קיחה קיחה.
ושואלים: כמאן אזלא הא דתניא [כשיטת מי הולכת זו ששנויה בברייתא]: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו — כשר, כמאן [כשיטת מי]? אי [אם] תאמר כשיטת ר' יהודה, אם לא אגדו אמאי [מדוע] כשר בדיעבד? הרי הוא אומר שפסול! אי רבנן [אם תאמר כשיטת חכמים] מאי [מה, איזו] מצוה יש בכך? הרי אינם לומדים גזירה שווה של קיחה קיחה!
ומשיבים: לעולם שיטת רבנן [חכמים] היא, ומאי [ומה] מצוה יש כאן? משום "זה אלי ואנוהו" (שם טו, ב), שיש לעשות את המצוות בצורה נאה, ומשום כך ראוי ליטול את ארבעת המינים כשהם אגודים יחד
מנחות דף כז' ע"א
