תנו רבנן [שנו חכמים]: "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו" (תהלים קלג, ב) — כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו משמן המשחה. אמר רב פפא, תנא [שנה החכם]: כשהוא מספר (מדבר), ואגב כך היה זקנו נע והיו טיפות אלה עולות בדרך נס ויושבות לו בעיקר זקנו כדי שלא תפולנה, ועל דבר זה היה משה דואג, אמר: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה שיצקתי יותר מדי, שהרי יש שתי טיפות נוספות? יצתה (יצאה) בת קול ואמרה: "כשמן הטוב וגו' כטל חרמון" (תהלים קלג, ג), והשוואה זו באה ללמד: מה טל חרמון אין בו מעילה שהרי אין הוא קדוש, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה.
ועדיין היה אהרן עצמו דואג, אמר: שמא משה לא מעל שהוא עשה כדין אבל אני מעלתי שהשמן הנוסף נמצא עלי ואני נהנה ממנו? יצתה בת קול ואמרה לו: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג, ט), מה משה אחיך לא מעל, אף אתה לא מעלת.
