סנהדרין קיג ע"א

ובצעירו יציב דלתיה" (יהושע ו, כו). תניא [שנוייה ברייתא] שבכלל איסור זה: לא לבנות יריחו על שם עיר אחרת שאסור לבנותה שוב בשינוי שם ולא לבנות עיר אחרת על שם יריחו. דכתיב [שנאמר] "בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה" (מלכים א' טז, לד) תניא [שנויה ברייתא]: וכי ממיתת אבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד עדיין, אבל בשגוב צעירו היה לו ללמוד כבר שקללת יהושע חלה עליו. ותוהים: אבירם ושגוב מאי עבוד [מה עשו] שהם נקראים רשעים ומאי קאמר [ומה אמר] בענין זה עליהם ? אלא הכי קאמר [כך אמר] כך יש להבין: באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו. שנאמר כי ממשמע "באבירם בכורו" איני יודע ששגוב צעירו הוא ? אלא מה תלמוד לומר "שגוב צעירו" מלמד שהיה מקבר והולך כל בניו מאבירם עד שגוב והיה לו לחשוש שמא קללת יהושע גרמה לו. מסופר, אחאב שושביניה הוה [ידידו ושושבינו של חיאל היה] אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא [בא הוא ואליהו לשאול בשלומו] בי טמיא [בבית האבל] יתיב וקאמר נישב חיאל ואמר]: דילמא כי מילט יהושע הכי לט (שמא כאשר קלל יהושע כך קלל] לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו? אמר לו אליהו: אין [כן] כך היתה הקללה.

 

אמר ליה [אמר לו] אחאב לאליהו : השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא [עכשיו קללתו של משה אינה מתקיימת] שנאמר "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים... וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים" (דברים יא טז-יז) וההוא גברא [ואותו אדם] אחאב אוקים ליה עבודה זרה [העמיד לו עבודה זרה] על כל תלם ותלם שבארץ, ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה נולא הניח לו הגשם שילך ויעבוד אותו] שהרי היו גשמים רבים כל אותם ימים, ורצונך לומר כי לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא (קללותיו של יהושע תלמידו מתקיימות] ? על כן נסמך מעשה זה לכאן. מיד "ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל... אם יהיה... טל ומטר כי אם לפי דברי" (מלכים א' יז, א). בעי רחמי [בקש אליהו רחמים] והבו ליה אקלידא דמטרא [נתנו לו מפתח המטר] שלא ירד מטר אלא על פי דברו, וקם ואזל [וקם והלך]. "ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו' והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו'" (שם, שם, ב). ושואלים: מהיכא [מהיכן] הביאו לו לחם ובשר ? אמר ר' יהודה אמר רב: מבי טבחי [מבית המטבחיים] של אחאב, נאמר "ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ" (שם ז) כיון

שראה הקדוש ברוך הוא שיש צער בעולם ואין אליהו משגיח בדבר נאמר לו וידבר השם אליו לאמור קום לך צרפתה" (שם ח-ט)

וכתיב: "ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה אשה בעלת הבית" (שם יז) בעא רחמי למיתן ליה אקלידא נבקש רחמים לפני ת' ליתן לו את המפתח של תחיית המתים. אמרי ליה [אמרו משמים] : לו מי נחות לא נמסרו כרגיל לשליח, והם מפתחות של חיה (יולדת), ושל גשמים שלש מפתחו ושל תחיית המתים ועכשיו שמפתח גשמים בידך ורוצה אתה מפתח תחיית המתים יאמרו, שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב, אייתי הא ושקיל האי [הבא את זו, של גשמים וקח את זה] שעל ידי בק בקשתו זו היה צריך לותר על שבועתו, דכתיב (שנאמר] "לך הראה אל אחאב ואתנה מטרי (שם יח, א). דרש ההוא הוא גלילאה גלילי אחד] קמיה (לפני מה [לפני] רב חסדא: משל דאליהו למה הדבר דומה - לגברא דטרקיה לגליה ואבדיה למפתחיה לאדם ש שסגר את דלתו ואבד את מפתחו] לאחר שויתר על שבועתו לא בא מיד המטר בגללו, אלא לפי דבר ה'.