ויעשו גם המה בערמה
ויהי כִשְמֹעַ כל המלכים אשר בעבר הירדן, בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון, החִתי והאמֹרי, הכנעני, הפרִזי, החִוי והיבוסי. ויתקבצו יחדו, להלחם עם יהושע ועם ישראל, פה אחד. ויֹשְׁבֵי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי. ויעשו גם המה בערמה, וילכו וַיִצְטַיָרו, ויקחו שקים בלים לחמוריהם, ונאדות יין בלים ומבֻקעים ומצֹררים.
ונעלות בלות ומטֻלאות ברגליהם, וּשְׂלָמות בלות עליהם, וכל לחם צֵידם יבש היה נִקֻדים.
וילכו אל יהושע אל המחנה הגלגל, ויאמרו אליו ואל איש ישראל: מארץ רחוקה באנו, ועתה כִּרְתוּ לנו ברית".
יש לשאול: מדוע נאמר: "ויעשו גם המה בערמה"? מי עוד עשה בערמה?
כתב רש"י: "ויעשו גם המה בערמה - כמו שעשו בני יעקב בערמה בחמור אבי שכם, שהיה חוי, ויושבי גבעון מן החוי היו, כמו שאמור בענין".
לפי רש"י המלה "גם" מתיחסת לבני יעקב, וכוונת הפסוק היא שכמו שבני יעקב דברו במרמה עם חמור אבי שכם (בראשית לד, יג), שהיה חוי (שם, ב), כך כעת הגבעונים, שהיו מהחוי, כמו שכתוב בפסוק ז': "ויאמר איש ישראל אל החוי", דברו בערמה עם בני יעקב. מדוע חשוב לנביא לרמוז כאן על מה שעשו בני יעקב לפני זמן כה רב? מאז אותו מעשה עברו כבר למעלה ממאתים וחמישים שנה, שהרי בני ישראל היו במצרים מאתים ועשר שנים (רש"י בראשית טו, יג) ועוד ארבעים שנה במדבר! שהפסוק בא לרמוז שמי שמתנהג עם חברו בערמה, אף על פי שמותר לו להתנהג כך, מכל מקום עלולים להתנהג עמו גם כן בדרך של ערמה.
וקרא דוד לגבעונים כדי לפייסם שיתפללו על ישראל שיפסק הרעב, והשיבו הגבעונים, יַתֵּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בּגְבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה" (שמואל כא ו) - ינתנו לנו שבעה מבני שאול ונתלה אותם, ונודיע על ידי כך את משפט ה', ונעשה זאת בגבעת שאול, שהוא מקום עיר מלכותו של שאול, כדי שידעו הכל שהם בניו של שאול שבחרו ה' למלך, כך ביאורו של הפסוק לפי פשוטו, ורבנן דרשו, כי התיבות "בחיר ה" לא נאמרו על ידי הגבעונים, שהרי באו לגנותו, אלא יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה בְּחִיר ה", כלומר שנתכפרו עונותיו
הריא"ף על עין יעקב הקשה, מאחר שנמחל לו על ידי הבושה, מדוע נפקד עליו עון הגבעונים. וכתב שהיה זה משום חילול ה', כי בני ישראל נשבעו להם שלא ימיתו אותם.
בבן יהוידע הקשה עליו ממה שאמרו ביומא פו. שמיתה מכפרת גם על עון חילול ה'. ותירץ על פי מה שאמרו במשנה פה: שעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שימחל לו חבירו. אלא שאם הוא בין ישראל לישראל, ונעשה בו הדין, בודאי שנפשו של הישראל מוחלת, מאחר שגם הקדוש ברוך הוא מחל על חלקו. אולם זה רק בישראל, אבל הגבעונים שאינם מזרע ישראל ואין בהם מדת הרחמנות יבמות עט. אין נפשם מוחלת עד שישולם להם.
