משנה גמרא דף ב ע"א
ברכות דף ג

שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג 

בכל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא שואג "אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, והגלֵיתים לבין אומות העולם… מה [נותר] לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים, שגלו מעל שולחן אביהם’.

והלילה הוא חושך, מהחושך דומה לגלות, שישראל יושבים בחושך

ולכך כשנגאלו ישראל כתוב (אסתר ח טז) ליהודים היתה אורה'.

משנה פרק א - משנה א

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. 

מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן , 

עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. 

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר . 

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. 

הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

 וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. 

אִם כֵּן, 

לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:

גמרא

הגמרא דנה בשאלת התנא 

מאימתי קורין את שמע בערבין': 

שואלת הגמרא, תַּנָּא הֵיכָא קָאִי - 

היכן עמד התנא בלימודו, דְקְתָּנֵי שמתוך כך התחיל לשנות ולברר מַאִימָתַי קורין את שמע בערבין'. כלומר, ממה ששאל התנא 'מאימתי קורין את שמע בערבין', משמע שפשוט היה לו שחייבים לקרוא קריאת שמע, 

ומהיכן למד חובה זו. ?

ותו - ועוד יש לשאול,

 מאי שְׁנָא דְתָנֵי בְּעַרְבִּית בְּרִישָׁא - מדוע ביאר התנא תחילה את זמן קריאת שמע של ערבית, ורק לאחר מכן (להלן ט:) ביאר את זמן קריאת שמע של שחרית, 

לִתְנֵי דשַׁחֲרִית בְּרִישָׁא ? - לשנות תחילה זמן קריאת שמע של שחרית .

(מושג)

ואי בעית אימא - לדעת כולם התירוץ השני הוא העיקר - נידון זה חשוב בעיקר כאשר יש בין התירוצים חילוק להלכה

ובאשר לשאלה מדוע הקדימה המשנה את קריאת שמע של ערבית לקריאת שמע של שחרית, אי בעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: יליף [למד] התנא סדר זה מברייתו (בריאתו) של עולם, דכתיב [שכן נאמר] במעשה בראשית: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א, ה), והרי שהיום מתחיל מן הערב ולא מן הבוקר. ומטעמים אלה ראוי לפתוח תחילה בהלכות קריאת שמע הנוהגת בערב.

התנא אקרא קאי, דכתיב [על הכתוב עומד, נסמך, שכך נאמר]: "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז), שבאמצעות סגנון זה, מלמדנו התנא כי ההלכות שבתורה שבעל פה הריהן נסמכות על האמור בתורה שבכתב. ומתוך שנסמכו דברי המשנה על כתוב זה

בזה שהוא שונה "מאימתי"? נראה כאילו כבר שנה קודם למשנתנו זו את עיקר ההלכה של חובת קריאת שמע בערבית, ומעתה הוא ממשיך ומפרט אותה. והרי משנתנו הינה המשנה הראשונה בששת סדרי המשנה?

הריטב"א [מגילה] מפרש שמסכת ברכות פותחת בלשון "קורין" את שמע, ואילו מסכת מגילה פותחת בלשון מגילה "נקראת", 

לפי שבקריאת המגילה, לכתחילה אחד קורא ומוציא אחרים ידי חובתן. 

אבל בקריאת שמע כל אחד חייב לקרוא בפיו, ואין אחד מהם מוציאם, ואפילו בציבור,

 לכן נאמר בה לשון "קורין", שמשמעותו בולם קורין בפיהם. -

והגר"א ב"שנות אליהו" דייק כך מהמשנה הבאה, הפותחת בלשון יחיד, "בשחר מברך". 

בעוד שהמשנה כאן נוקטת לשון רבים,

 "מאימתי קורין", 

לפי ששם מדובר לגבי ברכות קריאת שמע, שבהן היחיד מוציא את הרבים, 

ואילו כאן, לגבי קריאת שמע, כל אחד צריך לקרוא לבדו, ולכן נאמר "קורין".

אולם ראה בטורי אבן [שם] שביאר לשון "נקראת" באופן אחר. ואמנם מסקנתו בשאגת אריה [ו] שאינו יוצא ידי חובת ק"ש בשמיעה מאדם אחר.

והמשנה ברורה [סא מ] כתב, שלדעת רוב הפוסקים אפשר להוציא אחרים בקריאת שמע מדין שומע כעונה, [וראה מג"א סא טז, קסז כח, ופר"ח ס"ב, וכדבריו משמע בשו"ע קסז יג].