פרשת בשלח
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ
כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: (שמות יג יט).
תוספתא סוטה פרק ד הלכה ז – משה מתעסק בארונו של יוסף
יוסף זכה בעצמות אביו. אף הוא לא נתעסק בו אלא משה, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' " - מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה והוא עוסק במצוה, שנאמר: "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וכו' " (משלי י ח).
כיון שראו ישראל את משה שהוא מתעסק בו, אמרו: הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מן הקטנים.
מסכת סוטה פרק א משנה ט
ומי התעסק בקבורתו של משה?
... יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר: ויעל יוסף לקבור את אביו ... ויעל עמו גם רכב גם פרשים" (בראשית נ ז-ט). מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג יט). מי גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר: "ויקבור אותו בגיא" (דברים לד ו). לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר: "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" (ישעיה נח ח).
המדש מביא שעצרו עמוד הענן ועמוד האש בסוכות את יציאת מצרים עד שיקחו בני ישראל את עצמות יוסף איתם
המדרש מביא שכל כוח קריעת הים בא בזכות יוסף צדיקא - "הים ראה וינוס", מה ראה? - ארונו של יוסף. הנס האדיר והגדול של קריעת ים סוף, הנס שבו התגלו האורות העתיקים והעתדיים, הגנוזים ומוכנים לדורות אחרונים, - נעשה מכוחו של יוסף, צדיק יסוד עולם. יתירה מזאת, מדברי האריז"ל משמע שכל עצם לקיחת ארונו של יוסף על ידי משה נועד בשביל קריעת הים. שמשה ידע שצריכים ישראל לעבור דרך הים, ולכן לקח ארונו של יוסף, כדי שיבקע הים. וכך כתב האריז"ל: "וכיון שראה משה שהיו מוכרחין לילך דרך המדבר ים סוף, והיו צריכים לעבור הים, לקח עצמות יוסף עימו, לבקוע הים, כעניין הים ראה וינוס".
משה רצה לתקן את מעשיו בנוגע לזהותו.
יוסף לא איבד את זהותו כבן ישראל. הוא הושפע תרבותית, אך לא שינה את זהותו. בכל שלב ושלב הוא מזהה את עצמו כעברי, למורת רוחם הרבה של המצרים. ייתכן שזו הסיבה שיוסף זכה להיקבר בארץ ואילו משה לא זכה לכך – כי יוסף נשאר נאמן לזהותו, ואילו משה בהגיעו למדין מעמיד פני מצרי (דברים רבה ב', ח; על פי שמות ב', יט).
