ואל אצילי 

בני ישראל הגיעו להר סיני חנו למרגלות הר סיני במשך כשנה, ועד לירידתו של משה רבינו מהר סיני בפעם השלישית ביום הכיפורים. 

ואל משה אמר עלה – פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו עלה. ויבא משה ויספר לעם – בו ביום. את כל דברי ה' – מצות פרישה והגבלה. ואת כל המשפטים – שבע מצות שנצטוו בני נח. ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה. ויכתב משה מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה. וישכם בבקר – בחמישה בסיון. ספר הברית – מבראשית ועד מתן תורה מצוות שנצטוו במרה.

ואל משה וגו'. המכילתא סברא כי ביום ה' בחודש שהיתה הפסקה בנה משה מזבח האמור בפרשת המשפטים, וכרת עמהם הברית, על כמה מהמצות אשר כבר קבלום עליהם שיטה אחת על ז' מצות ולשיטה שניה על מה שנצטוו במרה.

ויש מרבותינו שאמרו, שעל מצות הנאמרות בפרשת בהר סיני עד סוף "אם בחקותי" והם קדמו למתן תורה, ועליהם כרת ברית לפי שלא כרתו ברית עד עתה. על שום מצוה שקבלו. משה בחן את העם האם מעצמן יקיימו בני ישראל עליהם את הברית על מה שעבר, הגם שלא חייבם ה'. וזה נרמז בדברי ה' באומרו לעיל י''ט ג': ותגיד לבני ישראל ודרשו במסכת שבת פ''ז. משוך אותם בדברי אגדה, המושכים את הלב כדי שמעצמם ישבעו על הראשונות. כמו שעשו כן. שהקדימו ישראל נעשה לנשמע וירדו ס' ריבוא מלאכים וקשרו להם ב' כתרים וכו' דף פ''ח. זה קודם מתן תורה היתה פרשה זו.

ואל אצילי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואל אצילי ולא הספיק לומר ולא שלח בהם ידו והדבר מובן שעל הזקנים וגו' המוזכרים בסמוך הוא אומר?

ואולי כי טעם הוא נותן, למה לא שלח ידו כיוון שהיו אצילי בני ישראל, גדולי ישראל ואילו עשו כן זולתם היה שולח ידו.

או על דרך אומרם ז''ל (במד''ר פט''ו) שלא רצה לערבב השמחה, כי כל ישראל יתאבלו עליהם, לצד היותם גדוליהם ואציליהם לזה לא שלח ידו.

לא שלח וגו' ויאכלו וגו'. קשה למה חזר פעם ב' ויחזו וגו' ולא הספיק מה שקדם באומרו ויראו את וגו'?

והנה רבותינו ז''ל (ויק''ר פ''כ) אמרו כי נתכוין לומר כי על ידי מחזה שדי נהנו והרגישו הבריאות והשובע, כאיש אכל ושתה. ועדיין קשה, למה הפסיק הכתוב באמצע הענין במאמר לא שלח ידו, כי מן הראוי היה לו להקדים לומר מעשיהם בשלימות, ואחר כך אריכות אפים שהאריך ה' להם ולא הרגם מיד על זה הדרך ויראו את אלהי ישראל וגו' ויחזו את האלהים ויאכלו וגו' ואל אצילו בני ישראל?

וגם לא היה צריך לכתוב פעם ב' ויחזו וגו' והיה מספיק במה שהתחיל לומר ויראו את אלהי ישראל וגו' לטוהר ויאכלו וגו'?

ודרשת חכמינו ז''ל לא זזה ממקומה.

ואולי שכוונת הכתוב על מה שנאמר (לקמן ל''ג כ''ג) והסירותי את כפי וראית וגו' הרי כי ה' יעשה הבדלה בידו לנבראים, מהביט אל האלהים. ואפילו למשה כשנגלה אליו בגלוי שכינה שם כפו עליו, פירוש בחינה המפסקת לבל יסתכל, וכאן הודיע הכתוב כי לאצילי ישראל לא שלח ידו, למנוע מהם המחזה לצד היותם חשובים בעיניו. והניחם לזון עיניהם . וזה הוא שיעור הכתוב ויראו את אלהי ישראל, פירוש ראו אור גדול של א-להי ישראל אבל נסתכלו רק תחת רגליו ואחר כך שלא שלח ה' ידו פירוש כחו ורשיונו למנוע מהם, ובזה היה להם כח לחזות בנועם ה' ונהנו זו אכילה זו שתיה, ושבעה בטוב נפשם, ולא יקשה, למה למשה שם כפו עליו ומנעו מהביט ולאצילי ישראל לא שלח ידו?!

כי מה שהוצרך ה' לשום כפו על משה לא לשלול ממנו השגה, שהשיגו אצילי ישראל כי השגה זו היתה למשה בתמידות, אלא להביט בהשגה מופלאת אשרי כל מחזה עליון יחזה.