שנינו על הנאמר בעת ההתגלות בסנה למשה, כשסירב לדבר אל פרעה בשליחות ה': "ויחר אף ה' במשה" (שמות ד, יד), ר' יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם כלומר, יש בכתוב מעשה או דיבור שבו מתבטא חרון זה, וזה לא נאמר בו רושם.
ר' שמעון בן יוחי אומר: אף זה נאמר בו רושם, שכן נאמר מיד לאחר מכן באותו פסוק: "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא", ויש לשאול: הלא אהרן כהן הוא! אלא הכי קאמר [כך אמר] הקדוש ברוך הוא למשה: אני אמרתי בתחילה שאתה תהיה כהן והוא לוי, עכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי.
וחכמים אומרים: לא נתכהן משה אלא לתקופת שבעת ימי המלואים בלבד, ולאחר מכן פסקה כהונתו. ויש אומרים: לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, אבל משה עצמו היה כהן, שנאמר: "ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי" (דברי הימים א כג, יד), ויש להבין מכאן שבניו הם לויים, אבל הוא עצמו כהן היה. וכן אומר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" (תהלים צט, ו).
ושואלים: מאי [מה פירוש] "ואומר"? מדוע היה צריך להוסיף עוד ראיה? ומסבירים: וכי תימא [ואם תאמר], לדורות הוא דכתיב [שנאמר] שגם בניו יקראו על שבט הלוי, ואין זה בא להוציא את משה מכלל זה, ועל כן אומר: "משה ואהרן בכהניו", הרי שנקרא כהן. ובשיטה זו הולך רב שאמר שהיה כהן גדול.
