אַבְרָהָם מְקַבֵּל שְׁלוֹשָׁה אוֹרְחִים וּמְכַבְּדָם בִּסְעוּדָה (יח א-ח)
המצוות שבין אדם לחבירו, היא מצוות הכנסת אורחים
חז"ל הפליגו במעלות מצות הכנסת אורחים
ובמסכת ברכות אמרו חז"ל: "כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין".
ועוד אמרו חז"ל במסכת חגיגה "בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על אדם, עכשיו שולחנו של אדם בהכנסת אורחים, רש"י מכפר עליו".
רבנו בחיי כתב בספרו כד הקמח כי שכר מצות הכנסת אורחים בעולם הזה
לאחר אותה הכנסת אורחים מופלאה התבשר אברהם אבינו על הולדת יצחק בנו.
בשמיים התעוררה שמחה גדולה ממעשיו הטובים של רבי אליעזר, עד שבא השטן וקטרג ואמר, שכדי לדעת אם מעשיו אכן לשם שמיים, יש צורך לנסותו. והוחלט לנסותו, אלא שבזכות המצווה ריחמו עליו וקבעו, שלא השטן ינסהו אלא אליהו הנביא.
בשבת אחת אחר הצהרים, הגיע אל ביתו של רבי אליעזר, יהודי עובר אורח, תרמילו על כתפו ומקלו בידו. מחלל שבת גמור. וכדי שיהיה ברור שהשבת לא נשכחה ממנו, ברך העני את רבי אליעזר בברכת שבת שלום חגיגית.
רבי אליעזר לא רצה לבייש את העני, ולכן העלים עינו מחילול השבת, והזמינו לסעודה, ונתן לו מכל טוב. גם למחר, כשנפרד ממנו, לא גער בו, אלא בחביבות רבה נפרד ממנו לשלום. ואף הוסיף, שמעתה, בכל פעם שיעבור במקום, יוכל לבוא ולהתארח בביתו.
באותה שעה נתגלה אליהו הנביא בפני רבי אליעזר, ובישר לו, שבזכות אהבת ישראל ומצוות הכנסת האורחים, עתיד להיוולד לו בן לעת זקנתו, שיאיר את עיני ישראל, הלא הוא רבי ישראל בעל שם טוב.
