ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: ראשונים (בני בית המקדש הראשון) שנתגלה עונם שלא הסתירו חטאיהם, אף נתגלה קצם שפירש להם הנביא שבעוד שבעים שנה יחזרו לארצם. אחרונים (בני בית המקדש השני) שלא נתגלה עונם לפי שחטאו בסתר — לא נתגלה קצם מתי יגאלו.

אמר ר' יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים כלומר, אפילו ציפורן, שהיא קטנה וחסרת ערך, מכריסן של אחרונים. אמר ליה [לו] ריש לקיש: אדרבה (להיפך) אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא [אף על פי שיש] שעבוד מלכיות עליהם מכל מקום קא עסקי [עוסקים הם] בתורה. אמר ליה [לו]: בירה תוכיח (המקדש יוכיח) שחזרה לראשונים שהרי נבנה בית המקדש השני לאחר מיצוי עונשם ולא חזרה לאחרונים, הרי שהראשונים חשובים יותר.

בדומה לכך שאלו את ר' אלעזר: ראשונים גדולים מן האחרונים, או שמא אחרונים גדולים מהם? אמר להם: תנו עיניכם בבירה. כלומר: הביטו במקדש, האם הושב לנו כלאבותינו? הרי שהראשונים גדולים מהאחרונים! איכא דאמרי [יש אומרים] בלשון אחרת אמר להם: עידיכם בירה, כלומר בנין בית המקדש השני שחזר לראשונים, הריהו משמש עדות לכך שהם גדולים מן האחרונים.
יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית ט, כז),
"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ח, ט), וכך משמעות הכתוב כפניה לכנסת ישראל: אם עשיתם עצמכם כחומה כגוש חזק אחד ועליתם כולכם בימי עזרא — נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו והריכם ראויים להשראת השכינה באופן מלא, עכשיו שעליתם כדלתות, כלומר: מעט ולא כולכם — נמשלתם כארז שהרקב שולט בו ואינכם ראויים אלא להשראה חלקית.
אף על גב [אף על פי] ש"יפת אלהים ליפת" שהפרסים שמבני יפת הם שסייעו לבנות את בית המקדש השני — מכל מקום אין השכינה שורה אלא באהלי שם, כלומר: בבית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך בלא סיוע מלכות זרה.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יהודה בר' אלעאי: עתידה רומי שתפול ביד פרס; קל וחומר: ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים, בסופו של דבר נפלו כשדיים (בלשאצר) ביד פרסיים (דריוש המדי וחתנו כורש הפרסי), מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים — אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסיים?

ואילו בניגוד לדעות אלה אמר רב: עתידה פרס שתפול ביד רומי. אמרו ליה [לו] תלמידיו רב כהנא ורב אסי לרב: בנויי ביד סתורי [הבונים ביד הסותרים]?! וכי כן הדין?! אמר להו [להם]: אין [כן], גזירת מלך היא שכך יהיה למרות שאין זה נראה מן היושר. איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך אמר להו [להם]: אינהו נמי קא סתרי בי כנישתא [הם גם כן, הפרסיים, סותרים בתי כנסת] אם כן אינם טובים יותר מן הרומאים.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: עתידה פרס שתפול ביד רומי, חדא [טעם אחד] — משום דסתרי בי כנישתא [שהם סותרים הורסים את בתי הכנסת], ועוד: גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין. שאמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים, שנאמר: "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל" (מיכה ה, ב), שכזמן ההריון ("עת יולדה") שהוא תשעה חדשים, כך יהיה שלטון של רומי על כל העולם.

בלשכת פרהדרין
הכהן הגדול ללשכת פרהדרין. תנו רבנן [שנו חכמים]: כל הלשכו‍ת שהיו במקדש לא היה להן מזוזה, כי אין קובעים מזוזה אלא בבית דירה שישנים בו, ובלשכות המקדש לא היו ישנים, חוץ מלשכת פרהדרין, שהיה בה בית דירה לכהן גדול, ולכך היתה חייבת במזוזה.
תנו רבנן [שנו חכמים]: כל הלשכו‍ת שהיו במקדש לא היה להן מזוזה, כי אין קובעים מזוזה אלא בבית דירה שישנים בו, ובלשכות המקדש לא היו ישנים, חוץ מלשכת פרהדרין, שהיה בה בית דירה לכהן גדול, ולכך היתה חייבת במזוזה.

אמר ר' יהודה: לא זה הטעם, והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה להן בית דירה, שהיו משמשות מקום קבוע בשביל הכהנים לישיבה ולשינה שם ובכל זאת לא היה להן מזוזה? אלא לשכת פרהדרין גזירה מיוחדת היתה שם שיקבעו בה מזוזה.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה שסבור שמן הדין לא היה צריך שתהא מזוזה בלשכת פרהדרין לולא הגזירה? אמר רבא: קסבר [סבור] ר' יהודה: כל בית שאינו עשוי לגור בו לימות החמה ולימות הגשמים — אינו נחשב בית, ולכן אינו חייב במזוזה. איתיביה [הקשה לו] אביי: כיצד אפשר לומר שאינו נחשב כבית, והכתיב [והרי נאמר]: "והכיתי בית החרף על בית הקיץ" (עמוס ג, טו) הרי שבית שנמצאים בו רק מחצית שנה, אף הוא קרוי בית! אמר ליה [לו] רבא: "בית חורף" ו"בית קיץ" איקרי [נקרא] בנין כגון זה, אולם "בית" סתמא לא איקרי [סתם אינו נקרא], שבית סתם הוא דווקא זה שגרים בו כל ימות השנה.