וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ ?

מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? 

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךְ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךְ אֲלֵיהֶם. 

וְכִי יַעֲקֹב הַשָּׁלֵם, שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּל אֶחָיו הָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, לָמָּה שָׁלַח אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם?

בפרשת וישלח פותחת בפסוק "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" (שם, ד'). ורש"י (שם) מבאר " 'וישלח יעקב מלאכים' – מלאכים ממש

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, וְכִי מַה הוּא הִתְעוֹרֵר אֶל עֵשָׂו? וְטוֹב הָיָה לוֹ לִשְׁתֹּק מִמֶּנּוּ. אֶלָּא, אָמַר יַעֲקֹב, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעֵשָׂו חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹד אַבָּא וּלְעוֹלָם לֹא הִרְגִּיז אוֹתוֹ, וַהֲרֵינִי יוֹדֵעַ, שׁהוֹאִיל וְאַבָּא קַיָּם - יצחק, אֵינִי פּוֹחֵד מִמֶּנּוּ, 

אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאַבָּא קַיָּם, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ. מִיָּד - וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו

אולי יעקב רצה שיוסף ואחיו התפייסו

בתחילת הפרשה נאמר ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם (לז, ב)

אצל המרגלים, כשאמרו לשון הרע על הארץ, הלשון היא "להוציא דיבה" "ויוציאו דיבת הארץ" (במדבר יג, לב); וכן "מוציאי דיבת הארץ רעה" (במדבר יד, לז)], ואילו כאן אצל יוסף נאמר

 "ויבא יוסף את דיבתם". מה פשר הבדל הלשונות?

מסביר התורה תמימה באות ט' – "להביא" פירושו שאדם מביא ממקום למקום את הדבר כפי שהוא, ולכן לשון זו אינה מתאימה אצל המרגלים, שהרי אמרו על הארץ דברים שאינם נכונים. לעומת זאת, יוסף כן התכוון להביא את הדברים כפי שהם ולא התכוון לשקר. ולכן מתאימה אצלו הלשון "להביא דיבה

שאע"פ שהביא יוסף מה שראה, לא דקדק בדברים היטב, ויעקב ידע זאת והוכיח את יוסף. ומביא על כך התורה תמימה רמז נפלא מהמשך הפרשה בפסוק יג, שם אומר יעקב ליוסף: "הלוא אחיך רועים בשכם, לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר".

ולכאורה, מדוע מאריכה התורה בתיאור זה? ועוד, מדוע פתאום נתקף יעקב דאגה פתאומית לשלום האחים ושלום הצאן? וגם אם דאג, מדוע שלח דווקא את יוסף אליהם ולא פשוט את אחד העבדים או השליחים? וכן קשה, מהי הפתיחה במילה "הלא" -הלא אחיך רועים, כאילו יש כאן ניגוד או המשך מסוים למה שהיה קודם? הרי אין כאן ניגוד אלא פשוט בקשה חדשה, והיה צריך לומר "הנה אחיך רועים בשכם וכדומה", ומהי הלשון הלוא?

אלא שביאור הדברים הוא כך: כידוע, רש"י כותב בתחילת הפרשה, שיוסף סיפר לאביו על האחים שלושה דברים: א) הם אוכלים אבר מן החי. ב) בני לאה מזלזלים בבני השפחות (אלה שנולדו מזלפה ובלהה) וקוראים להם "עבדים". ג) הם חשודים על העריות.

ועל רקע זה ביקש יעקב מיוסף שידקדק יותר בדברים, ומשום כך ביקש ממנו: אתה אומר על אחיך שהם חשודים לזלזל זה בזה, לאכול אבר מן החי ועל העריות? ובכן, הלוא הם רועים כעת בשכם, וצא ובדוק: "לך נא ראה" – לך והבן, דקדק היטב, את שלום אחיך" – ראה שהם בשלום זה עם זה, ולא מזלזלים איש ברעהו כפי שטענת; "ואת שלום הצאן" – שהצאן שלמים באבריהם ואין אוכלים מהם אבר מן החי כטענתך; "והשיבני דבר" – בדוק האם חשודים בעריות, הרמוזות תמיד בתורה ובחז"ל במילה "דבר", כלשון הכתוב "כי ימצא בה ערוות דבר" (כנגד ההאשמה השלישית) 

אֶלָּא יעקב לֹא חָשַׁד עֲלֵיהֶם, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים וְלֹא חָשַׁד אוֹתָם, מדוע נשלח יוסף ולא אחד הנערים?

 אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּרַם אֶת כָּל זֶה כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר בֵּין הַבְּתָרִים.