ויהיו חיי שרה. 'עד שלא שקעה

 מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים', שנמנו שני חייה, לומר שזה היה הזמן הקצוב לה לחיות; וכפל אומרו 'שני חיי שרה', להדגיש שאלו היו השנים הקצובות לחייה, ואף לא רגע אחד יותר מזה, וכמאמר חז"ל (בראשית רבה נח, ב), 'עד שלא שקעה שמשה של שרה, זרחה שמשה של רבקה', היינו שהיו קצובים בדיוק רגעי חייה.
ותמת שרה… ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (כג, ב)

לכאורה, מיותר לכתוב "לספוד לשרה", ודי אם יהיה כתוב "לספוד לה" [שהרי מתחילת הפסוק ברור שמדובר בשרה ("ותמת שרה וכו'…"), וברור לקורא שכך גם המשך הפסוק כולו; ולכן, מבחינת הלשון נכון יותר לכתוב "ותמת שרה… ויבוא אברהם לספוד לה"].

ומובא בשם הנודע ביהודה ליישב כך: את שרה, היו רגילים לשבח כ"אשת אברהם", דהיינו, הדגישו את מעלות אברהם ושיבחו את שרה כ"אשתו של..". בא אברהם, והספיד את שרה כשהוא מדגיש את אישיותה ומעלותיה שלה, כאישיות בפני עצמה. ולכך רומז הפסוק בכותבו "לספוד לשרה", לומר שההספד היה על שרה כ"שרה" ולא רק כ"אשת אברהם".