ויהי ביום השמיני, קרא משה...
וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו:(שמות פרק ד פסוק יד)
במשך כל שבעת ימי המילואים שימש משה ככהן גדול, וכעת מעביר את הכהונה לאהרן ולבניו והוא עשה זאת בשמחה, ולכן משה משתמש בלשון " ויקרא " מלמד על לשון חיבה כפי שכותב רש"י בתחילת חומש ויקרא – "קריאה לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו ויהי ביום השמיני, קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל
כמו שבאהרון לא הייתה קנאה בך למעלתך על השליחות הנכבדת הזאת.
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל.
מצינו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה, ואלו הן, ציץ וחשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ומכנסי בד. בושמי שמן המשחה והקטרת היו ג"כ שמונה, בשמן המשחה ארבעה מור וקנמון וקנה וקדה, ובקטורת ארבעה נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. גם הבדים היו שמונה, שני בדי הארון, ושנים לשלחן, ושנים למזבח הזהב, ושנים למזבח העולה. גם הקרבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו ליקרב כי אם אחר שמונה ימים, הוא שכתוב (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה, גם השיר שהיו הלוים אומרים על הקרבנות היו שמונה לחנין (ר"ל שמונה מיני כלי זמר) למנצח על נגינות, על מחלת, על עלמות, על הנחילות, על השושנים, על הגתית, על השמינית.
