מרדכי אומר לאסתר:
"מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
המסר הוא שכל אדם נמצא במקום הנכון בזמן הנכון כדי לפעול ועליו לממש את הפוטנציאל שניתן לו כדי להציל את הכלל ולא להסתמך רק על הנס.

ַויֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ... (יג-יד)

שלוש אמירות אומר / מטיח מרדכי באסתר: 

א. את מדמה בעצמך להימלט בית המלך ולהינצל כשכל אחיך יהרגו. 

ב. אם החרש תחרישי רווח והצלה יבוא ממקום אחר. 

ג. את ובית אביך תאבדו. 

כיצד אסתר מגיבה על דברים קשים אלו? בכאב על המציאות בה היא נתונה, באכזבה ואולי בכעס על ניתוחו הנוקב של בן דודה? לא רק הקורא עוצר ומזדהה, גם מרדכי נעצר, שוהה והולך צעד נוסף: ... וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת (יד)

מילים אלו מספרות על תנועת נפש חדשה אליה הגיע מרדכי. "וּמִי יוֹדֵעַ" הוא אומר ומדבר על השליחות שאולי קיימת במקום הלא נורמאלי אליו נקלעה אסתר. במילים אלו הוא מזמין אותה למקום חדש, בהעניקו פשר ומשמעות למה שהיה ולמה שיהיה.

מה עונה אסתר

כאשר אבדתי אבדתי

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי: 

א. לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן ב. וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְזלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן ג. אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת מתחייב מיתה. 

וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (טו-טז)

"כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" (ד', ט"ז), לפני כניסתה למלך אחשוורוש ללא הזמנה, מעשה המסכן את חייה. הביטוי מסמל ייאוש מהמצב, השלמה עם הגורל והחלטה אמיצה לפעול "על החיים ועל המוות" למען הצלת העם. 

משמעויות מרכזית: בכל מקרה זה מה שיהיה עלי אני לא חוזרת בערב לאחר קריאת המגילה לבית היהודי אני נשארת אצל הגוי הזה אחשוורוש. 

השלמה עם גורל (מה שיהיה יהיה): ביטוי המבטא נכונות לקבל את הדין גם אם התוצאה תהיה מוות.

אומץ ומסירות נפש: אסתר מוכנה להקריב את חייה ("אובדן גופני") כדי לנסות להציל את היהודים.

 (אובדן רוחני/אישי): חכמים פירשו ש"אבדתי" מתייחס גם לאובדן הקשר עם בית אביה ומצבה האישי ("כאשר אבדתי מבית אבא, אבדתי ממך" - רש"י).

אסתר נשארה המלכה לפחות עד מות אחשורוש. הוא מת סמוך ונראה לאחר סיום המגילה (מסכת מגילה דף יא סוף עמוד ב ורש"י שם). 

מרדכי התחתן עם אסתר, וכדברי הגמרא (שם דף יג עמוד א) על הפסוק (אסתר ב ז) "ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת", תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית. 

אלא שבשלב מסוים היא נאסרה על מרדכי משום שחייתה עם אחשורוש, וכדברי הגמרא (שם דף טו עמוד א) על הפסוק (שם ד טז) "וכאשר אבדתי אבדתי" כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך. ופירש רש"י: ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה.

וכתב רבנו יוסף קולון זצ"ל (חי לפני כ 500 שנה באיטליה) בשו"ת מהרי"ק (שורש קסז) שדבר פשוט הוא כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפילו נדנוד עבירה, אלא מצווה רבה עשתה שהצילה כל ישראל. והוכיח שכן הוא מדברי הגמרא (שם דף יד עמוד ב) על הפסוק (שם ה א) "ותלבש אסתר מלכות", שלבשתה רוח הקודש. וחלילה וחס לומר שתשרה רוח הקודש מכח מעשה של גנאי, לא תהא כזאת בישראל, אלא אדרבה פשוט שעשתה מצווה רבה מאוד

הזוהר על מגילת אסתר. המלכה לא חיה באישות עם אחשורוש היא השביעה שדה (שד נקבה) שלבשה את דמותה. היא השתמשה בשמות קדושים כדי שהשדה תהיה עם המלך במקומה וכך שמרה על קדושתה וטהרתה. 

 אסתר הייתה נשואה למרדכי בסתר וכך נמנעה מלהיות עם המלך. 

כמו עוקד והנעקד אברהם ויצחק כיון שמסר עצמו להקרבה לשם שמים, כבר זכה ובא בשכרו כאילו צבור אפרו על גבי המזבח

אסתר הקריבה את חייה בכך שחיה עם גויי כמו אחשורוש, אך זה היה בשביל להציל עם שלם.