וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ" (מלכים ב טו, ה). הרי שהוסר ממלכותו כאשר נצטרע. ומעירים בענין זה: מדקאמר [ממה שאומר] הכתוב "בבית החפשית", מכלל [מכאן] שעד השתא [עכשיו] עבד הוה [היה] לפי שהיה משועבד לצרכי הציבור.

כי הא [כמו מעשה זה] שרבן גמליאל ור' יהושע הוו אזלי בספינתא [היו הולכים בספינה יחד], בהדי [עם] רבן גמליאל הוה פיתא [היה לחם] מספיק לצורך הנסיעה, בהדי [עם] ר' יהושע הוה פיתא וסולתא [היה לחם וסולת]. שלים פיתיה [נגמרה פיתו] של רבן גמליאל, שהנסיעה נמשכה יותר ממה ששיער מראש. סמך אסולתיה [על הסולת] של ר' יהושע. אמר ליה [לו]: מי הוה [האם] ידעת מתחילה דהוה לן עכובא כולי האי, דאיתית סולתא [שיהיה לנו עיכוב כל כך, שהבאת אתך סולת]? אמר ליה [לו]: כוכב אחד יש, שאחת לשבעים שנה הוא עולה (מופיע) ומתעה את הספנים בדרכם בים, וגורם לנסיעתם שתתארך, ואמרתי: שמא יעלה כוכב זה בדרכנו ויתעה אותנו.

אמר ליה [לו] רבן גמליאל: כל כך בידך חכמה ואתה עולה בספינה לצרכי פרנסתך? אמר ליה [לו] עד שאתה תמה עלי שאתה מכיר אותי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שהם חכמים עד שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן רבן גמליאל דעתו למנותם ולהושיבם בראש.

כשעלה מהספינה, שלח להם שליח להזמינם לצורך זה ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: אין אתם רוצים במינוי זה משום שכמדומין אתם ששררה אני נותן לכם על ידי מינוי זה?
עבדות אני נותן לכם במינויי, שנאמר: "וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה" (מלכים א יב, ז).