וידבר ה' אל משה, אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו (טז, א)

 בפסוק א' נאמר

 "וידבר ה' אל משה", 

מהו הדיבור שהקב"ה אמר למשה?

 פסוק ב' פותח במילים

 ויאמר ה' אל משה, דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש

בפסוק ב ברור מה ה' אומר למשה

 בפסוק א' "וידבר ה' אל משה" לכאורה אין שום אמירה.

עיין רש"י במדבר יב, א המביא (על פי הספרי) שדיבור הוא לשון קשה 

ויאמר זה לשון תחנונים.

 ועיין גם שפתי חכמים על שמות ו, ב. המבאר שאם כתוב אחרי המילה "וידבר" את המילה "לאמר" אין זו לשון קשה.

וקשה להגיד . 

בלשון וידבר הקב"ה רוצה להגיד שלאדם גדול אסור אפילו לחשוב 

בפרשת שמיני נאמר " ויהי " כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער,

 למשה היה צער למה בניו של אהרון זכו לכהונה 

לדורות ובניו לא זכו

הגמ' בבא מציעא נט,ב

אמא שלום אשתו של רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל הייתה. מאותו מעשה (הנידוי) ואילך לא הייתה מרשה לו לפול על פניו (בשעת אמירת תחנון). אותו היום ראש חודש היה ונשכח ממנה אם מלא הוא או חסר.

יש אומרים שבא עני לפתח ונתנה לו לחם.

לא השגיחה עליו, נפל (רבי אליעזר) על פניו. אמרה לו: "קום, הרגת את אחי".

יצא קול קורא מבית רבן גמליאל שמת.

אמר לה: "מניין ידעת?"

אמרה לו: "כך מקובלני מבית אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה [=צער]".

חנה, אשתו הראשונה של אלקנה לא זכתה לילדים. פנינה, אשתו השניה, היתה אם לעשרה בנים. כה מתאר הנביא: "ויהיה לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים".

על טיב היחסים בין פנינה, אם הבנים, לחנה, העקרה, מספר הכתוב: "וכעסתה צרתה גם עכס בעבור הרעימה, כי ה' סגר בעד רחמה". המפרשים מסבירים כי פנינה היתה מצערת את חנה, כאשר מטרתה היתה טובה, אך למרות זאת – בשל חטא אונאת דברים איבדה פנינה את ילדיה.

במסכת בבא בתרא מובא כי פנינה היתה מצערת את חנה, כאשר כוונתה לשם שמים – כדי שחנה תבכה, תתפלל לה' וכך תזכה בילד. זו כוונת הכתוב "בעבור הרעימה" – כדי שתתרעם על כך שהיא עקרה ותתפלל.

על הפסוק "וכעסתה צרתה גם עכס", אמר רבי נחמן בר אבא: "היתה פנינה משכמת ואומרת לחנה: 'אין את עומדת ומרחצת פניהם של בנייך כדי שילכו לבית הספר?', ובשש שעות היתה אומרת לה: 'חנה, אין את עומדת ומקבלת בנייך שבאו מבית הספר?'

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, מסביר כי מכאן ניתן ללמוד כי "בין אדם לחברו – זה אש. כשם שאש שורפת גם כשהכוונה טובה, כך בין אדם לחברו. כאשר אדם פוגע בחברו, גם אם כוונתו טובה – הוא משחק באש, ונענש על כך בחומרה".

בשל הצקותיה של פנינה, החלה חנה להתפלל מקירות ליבה שתזכה לזרע של קיימא. אכן תפילתה נענתה והיא זכתה ללדת את שמואל – שלימים היה נביא ה'. וכן עוד ילדים נוספים, כפי שמובא: "כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות".

במקביל, פנינה קיבלה את עונשה, כפי שמובא: "עד עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה" – בעוד שהעקה, חנה, זכתה ללדת שבעה בנים, פנינה נהייתה אומללה והחלה קוברת בניה.

כאשר חנה ילדה אחד - פנינה קברה שניים. לפנינה היו עשרה בנים, כפי שמובא "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים", כשילדה חנה ארבעה קברה פנינה שמונה, וכאשר ילדה חנה ילד חמישי – נשתטחה פנינה לרגליה וביקשה רחמים – ושני בנים אחרונים של פנינה חיו, ונקראו כילדי חנה. על כן כתוב כי לחנה יש שבעה בנים, בעוד שילדה חמישה, אך שני בניה של פנינה נקראים על שמה.

כותב הרב שלמה גאנצפריד קיצור

 שלחן ערוך (סימן עה סעיף ב) שיש סגולה לזרע של קיימא, שתאמר האישה אחרי הדלקת נרות של שבת ההפטרה של יום ראשון של ראש השנה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת ותאמר בכוונה. הכוונה לתפילת חנה שנמצאת בספר שמואל א', אשר ממנה למדו חז"ל הלכות תפילה רבים.

. כי בענן אראה על הכפרת - רוצה לומר , שכבודי נראה משם בענן , וממנו מגעת הנבואה; כמו שאמר "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות" (שמ' כה , כב). ולזה ראוי לתת מעלה וכבוד לזה המקום הנכבד , שמעיד על אופן הגעת הנבואה 

אי"ה המשך יבוא לאחר השבת