תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד מושחין את המלכים? המשיחה היא כמין נזר (כתר) סביב הראש, וכיצד מושחים את הכהנים? כמין כי. ושואלים: מאי [מה פירוש] "כמין כי"? אמר רב מנשיא בר גדא: כמין האות כף יוני.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: בתחלה מוצקין שמן על ראשו של הכהן, ואחר כך נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי [ושנויה ברייתא אחרת]: בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואחר כך מוצקים לו שמן על ראשו! ומעירים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, איכא דאמרי [יש שאומרים]: משיחה בין עיניו עדיפא [עדיפה] מיציקה וקודמת לה, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: יציקה עדיפא [עדיפה]. ממשיחה וקודמת לה.

מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם של מי שאומר] יציקה עדיפא [עדיפה]? דכתיב [שנאמר]: "ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו" (ויקרא ח, יב), משמע שהיציקה היא תחילה ואחריה משיחה. ומאן דאמר [ומי שאומר] משיחה עדיפא [עדיפה] מיציקה וקודמת לה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: שכן אתה מוצא אף אצל כלי שרת. שנמשחו ולא יצקו עליהם שמן משמן המשחה. ומקשים על דעה זו: והכתיב [והרי נאמר] "ויצק", ובסוף "וימשח"! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: זו היא כוונת הכתוב: מאי [מה] טעם "ויצק"? משום ש"וימשח" כלומר, שהיציקה היתה לאחר המשיחה, שהיא העיקר.

ועוד בענין משיחה, תנו רבנן [שנו חכמים]: "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו" (תהלים קלג, ב) — כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו משמן המשחה. אמר רב פפא, תנא [שנה החכם]: כשהוא מספר (מדבר), ואגב כך היה זקנו נע והיו טיפות אלה עולות בדרך נס ויושבות לו בעיקר זקנו כדי שלא תפולנה, ועל דבר זה היה משה דואג, אמר: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה שיצקתי יותר מדי, שהרי יש שתי טיפות נוספות? יצתה (יצאה) בת קול ואמרה: "כשמן הטוב וגו' כטל חרמון" (תהלים קלג, ג), והשוואה זו באה ללמד: מה טל חרמון אין בו מעילה שהרי אין הוא קדוש, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה.

ועדיין היה אהרן עצמו דואג, אמר: שמא משה לא מעל שהוא עשה כדין אבל אני מעלתי שהשמן הנוסף נמצא עלי ואני נהנה ממנו? יצתה בת קול ואמרה לו: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג, ט), מה משה אחיך לא מעל, אף אתה לא מעלת.