וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".

הדלקת האש במנורה מבטאת את , האור ומבטא את החוכמה והדעת, "כי נר מצווה ותורה אור",
החוכמה מלמדת אותנו את המהלך האלוקי הגשמי והרוחני, ובכך מאירה את החיים.
והתורה מצווה אותנו להתחדש ולהאיר. ולכן יש צורך בהדלקה יומית של המנורה,


  לא  מספיק הדלקה חד פעמית, , אלא יש צורך להעלות את האור בכל יום ויום, לעשות ולהאיר.
כמאמר חז"ל שתורה היא אחד מהדברים שצריכים חיזוק תמידי. מאידך, חז"ל מוסרים לנו שהנר המערבי היה דולק באופן תמידי וממנו היו מדליקים את שאר הנרות, כלומר, צריכה להיות באדם מוטיבציה פנימית-תמידית לחיות וליצור, לתקן ולהאיר. ומתוך אותה נקודת יסוד פנימית האדם לוקח את העוצמות לחדש את חייו ואת כוחו בכל יום.

הנר המערבי היה דולק באופן תמידי

 כל בית ראשון השמן במנורה  החזיק שנה שלמה לא היו צריכים כח יום למלא שמן

בבית שני היה נס השמן הספיק לשמונה ימים

ההדרכה המעשית מתוך רעיונות אלו היא שהאדם צריך לייסד את חייו על האידיאלים הפנימיים והיסודיים, על שליחותו ויעודו בעולם, על הערכים הקבועים שלאורם הוא חי ושאותם הוא רוצה להפיץ ולהופיע בעולם. וזהו נר התמיד. אולם, אסור לאדם להסתפק בכך אלא צריך להקדיש יום יום זמן להתבונן בערכים אלו, לבדוק מה עוד הוא יכול לעשות כדי להאיר את הערכים הללו בעולם.
חז"ל תמהים על מה שכתוב "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה ה' את משה", שלכאורה מה בא לחדש פסוק זה? האם יעלה על הדעת שאהרון הכהן לא מקיים את דבר ה' שנאמר לו מפי משה רבינו? ואכן רש"י במקום כותב, ע"פ המדרש, שפסוק זה בא "להגיד שיבחו של אהרון שלא שינה". אלא שלכאורה דבריו עוד מגדילים את התמיהה, וכי יעלה על דעתו שאהרון ישנה עד שעוד צריך לתת לו שבח על כך שלא שינה? ועונים על כך חלק מן המפרשים שהחידוש בכך הוא שאהרון הכהן יום יום מדליק את המנורה באותה התלהבות, באותה אנרגיה ובאותה התרגשות שבה הדליק את המנורה בפעם הראשונה, וזוהי הכוונה ש"לא שינה".

וזוהי גם בדיוק עבודתנו, להצליח לגרום לכך ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים",