אני ה' מקדשכם, המוציא אתכם מארץ מצרים"

הירושלמי כותב "גדול קידוש ה' מחילול ה"

ירושלמי קידושין ד, א,

 ולכאורה פשוט - הרי ברור שקידוש ה' גדול מחילול ה', וכי צריכים חז"ל לגלות לנו שגדולה מצווה מעבירה?

נאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל". אדם צריך להיות קדוש בתוך בני ישראל, בתוך העם, בתוך חיי העולם, ולא קדושה מנותקת ונפרדת.

מסביר הרצי"ה שקידוש ה', שתחילתו היה בחילול ה', גדול יותר מקידוש ה' שלא היה בתחילתו חילול ה'. וההסבר לכך הוא שאדם הצליח להעלות את כל הדברים הנמוכים והחומריים למגמה האלוקית, זוהי משימה הרבה יותר קשה, מורכבת, אך מנגד היא גם עליונה ונשגבה יותר מאשר למצוא את הקדושה במקומות הקדושים.

והמשך הפסוק מסביר "אני ה' מקדשכם, המוציא אתכם מארץ מצרים". כלומר, קידוש ה' הוא בעליה מתוככי המקום הנמוך ביותר, כארץ מצרים.

ארץ מצרים הוא מקום הטומאה מ"ט שערי טומאה. אדם גם שהוא נמצא במקום הנמוך ביותר צריך לעשות קידוש ה' וזוהי העבודה הגדולה והמורכבת וזהו שיא קידוש ה'. שנאמר בשיר השירים ב' אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים