במקדש ראשון לא הוה ביה [לא היתה בו] שנאת חנם? והכתיב [והרי נאמר]: "זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך" (יחזקאל כא, יז) ואמר ר' אלעזר בביאור דברי הפסוק: אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ("מגורי") ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם. הרי שאף אלה שהיו קרובים זה לזה היו מלאים שנאה זה לזה!
ומשיבים: ההיא [אותה מידה] בנשיאי ישראל בלבד הואי [היתה] דכתיב [שכן נאמר]: "זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי" (יחזקאל כא, יז), ותניא [ושנינו בברייתא]: "זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי "יכול לכל היתה מידה רעה זו? — תלמוד לומר: "היא בכל נשיאי ישראל" (יחזקאל כא, יז), הרי ששנאת חינם היתה מצויה רק בין גדולי העם, אבל רוב ישראל לא היו שונאים זה את זה.
