"על מחבת בשמן תיעשה..." (ויקרא ו, יד)

 מלמד שמנחת חביתים טעונה כלי שרת לעשייתה. ומעתה אי אפי לה [אם אופה אותה] שלא ביום השבת, אלא מאתמול — איפסיל ליה [נפסלה לה] המנחה בלינה, שהרי התקדשה בכלי השרת. ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: מה שנאמר "על מחבת" — מלמד שטעונה כלי.

על מחבת בשמן תיעשה": המלה "בשמן" שבכתוב זה (בה"א הידיעה, וכאילו נאמר "בהשמן") — מורה כי יש להוסיף לה למנחה זו שמן יתר. ואולם עדיין איני יודע מלימוד זה

כמה שמן יש להוסיף. ולכך הריני דן דבר זה כך: נאמר כאן (במנחת חביתים) "שמן", וכמו כן נאמר להלן (שם, בספר שמות) במנחת הנסכים "שמן" ("וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד... ועשרון סולת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד". שם לח_מ). מה להלן במנחת נסכי התמיד — שיעור השמן הניתן הוא שלשת לוגין שמן לעשרון סולת, אף כאן במנחת חביתים — שיעור השמן הניתן הוא שלשת לוגין שמן לעשרון סולת.

או שמא כלך (לך) לדרך דרשה זו: נאמר כאן במנחת חביתים "שמן", וכמו כן נאמר במנחת נדבה "שמן" ("ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה". ויקרא ב, א). מה להלן במנחת נדבה — שיעור השמן הניתן הוא לוג אחד לעשרון (כנלמד להלן מנחות פח,א). אף כאן (במנחת חביתים) — שיעור השמן הניתן בעשרון הוא לוג אחד.

דנין (למדים בגזירה שווה) דבר שיש בו ארבעה דינים שסימנם בראשי תיבות הוא תבש"ט מדבר שאף בו יש ארבעת הדינים הללו שסימנם הוא תבש"ט, שהם ראשי תיבות של המלים: תדיר (שהרי הן מנחת התמיד והן מנחת חביתים באות פעמיים בכל יום ויום, מה שאין כן מנחת נדבה הבאה לעיתים); באה חובה (שהן מנחת התמיד והן מנחת חביתים הן חובה, מה שאין כן מנחת נדבה); דוחה שבת (שהן מנחת התמיד והן מנחת החביתים דוחות את השבת, מה שאין כן מנחת נדבה); דוחה טומאה (שכן מנחת התמיד ומנחת החביתים, בהיותן מנחות ציבור, קרבות אף בטומאה. מה שאין כן מנחת נדבה),
או שמא כלך לדרך זו: דנין דבר זה שיש בו ארבעה דינים שסימנם בראשי תיבות הוא יגי"ל מדבר זה שאף בו יש ארבעת הדינים הללו שסימנם הוא יגי"ל, שהם ראשי תיבות של המלים: יחיד (שהן מנחת נדבה והן מנחת חביתים באות על ידי היחיד. מה שאין כן מנחת נסכי התמיד שהיא קרבן ציבור); באה בגלל עצמה (הן מנחת נדבה והן מנחת חביתים באות כשלעצמן, שאינן נלוות לקרבן כלשהו. מה שאין כן מנחת נסכי התמיד שנלווית לתמיד); טעונה יין (הן למנחת הנדבה והן למנחת החביתים נלווה יין. מה שאין כן למנחת הנסכים עצמה אין נסכי היין הבאים אתה נלווים אליה אלא לקרבן התמיד); וטעונה לבונה (הן מנחת הנדבה והן מנחת החביתים. מה שאין כן מנחת נסכי התמיד).

ואין אנו דנין את דינו של דבר שיש בו יגי"ל כמנחת חביתים מדבר שאינו יגי"ל. ונמצא איפוא כי שקולות הן שתי אפשרויות הלימוד הללו.

גמרא מנחות נא ע"א